מבצר דטרוא
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| מיקום | שמורת טבע חורבת קרתא, ליד עתלית |
| קואורדינטות | 32°42′28″N 34°56′46″E / 32.707778°N 34.946111°E |
|
(למפת הכרמל רגילה)   מבצר דטרוא  | |
  | |
מבצר לה דטרוא (מצרפתית של ימי הביניים: Le Destroit; בעברית מכונה בין היתר, וככל הנראה בטעות, בשם חורבת קרתא) הוא אתר ארכאולוגי בישראל בתחום שמורת טבע חורבת קרתא בסמוך למושבה עתלית. במקום נמצאים שרידיו של מבצר צלבני, מהראשונים שבנו הצלבנים בארץ ישראל.
המבצר הוקם על מעבר צר בדרך הים, שהיה חיוני לקשר בין ערי צפון מישור החוף הצלבני (עכו, צור וביירות) לבין הערים שבדרומו - (קיסריה, ארסוף ויפו). בשנת 1103 הותקפה במקום שיירתו של המלך בלדווין הראשון, ובעקבות כך ניתנה ההוראה להקמת המבצר. המסדר הצבאי של הטמפלרים בנה את המבצר על ידי כריית יסודותיו באבן החול-כורכר והפריד בין המגדל לשלוחה על ידי כריית כל האבן מסביב. החומר שנחצב שימש כחומר בנייה למבנה העליון (Superstructure) של מגדל העוז והחומה. במשך עשרות שנים שימש המבצר כמצודת דרכים שאיבטחה את השיירות שנעו לאורך דרך הים. עם תחילת בנייתו של מבצר עתלית העצום בשנת 1228, צורף המבצר לקו ההגנה הראשון של המבצר החדש, והפך לתחנה המתריעה על התקרבותו של צבא אויב.
מבצר לה דטרוא היה מצודת מגדל מרובעת מוקפת חומות. מצידו המזרחי והפגיע נחצב חפיר. ממערב למבצר בוראה חצר, שרובה הוקף בחומת אבנים קטנה. ממזרח למצודה נחצבה חצר פנימית אשר שימשה למגורי הבהמות של מגיני המבצר. בקיר המזרחי של חצר זו נחצבו בסלע 13 אבוסים. 3 אבוסים נוספים נחצבו בקיר המערבי של החצר (הקיר המזרחי של המצודה),ובקיר הדרומי נחצבו שניים נוספים. ממזרח לחצר הבהמות נחצב חפיר עמוק, המשתרע לכל אורכה של החצר. המבצר פורק על ידי הצלבנים כהכנה לפעולות מצור מוסלמיות בתקופת מסע הצלב החמישי הצבא המוסלמי השלים את הריסתו וכל שנותר ממנו היום הוא הבסיס החצוב.
כינוייו של המבצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצלבנים, שהקימו את המצודה בשנת 1103 קראו לה בשם "פטרה אינקויזה" (Petra Inquisa) שמשמעו בלטינית "הסלע החצוב". מקור שם זה נמצא בעובדה שקודם לבניית המבצר שכנה במקום מחצבת כורכר, כמו גם היותם של חלקים מסוימים מהמבצר חצובים בסלע. שם אחר שהיה נפוץ באותו זמן הוא "ויה אנגוסטה" (Via Angusta) שפירושו "המיצר".
מאוחר יותר קיבל המבצר את השם "דיסטריקטום" (Districtum), בלטינית: "המעבר הצר". שם זה ניתן למבצר, ומאוחר יותר לאזור כולו, בשל אופיו הטופוגרפי של האזור: מזרחית לרכסי הכורכר עליהם הוקם המבצר יצרו המים הזורמים בנחל אורן ביצות אשר הפכו את המעבר במקום לבלתי אפשרי. ממערב שכן הים על חולותיו הבלתי עבירים, ואילו התנועה לאורך מישור החוף הוכרחה לעבור במעבר הצר שבין הביצות לים. מעבר זה היה נתון תחת הסכנה של התקפות שודדים או פורעים, התקפות אשר היוו לבסוף את הסיבה להקמתו של המבצר.
שמו הנוכחי של המבצר, "לה דטרוא" (Le Destroit), הוא תרגום השם הלטיני לצרפתית עתיקה וגם פירושו הוא ה"המעבר הצר" (בצרפתית מודרנית Detroit).
בעברית מוכר המקום בעיקר בשם "חורבת קרתא" (או קרתה), אולם שם זה מקורו בטעות. קרתה, הייתה עיר עתיקה שהתקיימה בקרבת מקום בנייתו של המבצר, ואולם חדלה להתקיים מאות שנים לפני בניתו. בשנת 333 ביקר במקום "הנוסע מבורדו" אשר הזכיר בכתביו מקום בשם "מוטאטיו קרת'אה" (Mutatio Carthae, "מקום החלפת הסוסים"). שרידיו של המבצר הצלבני, זוהו בטעות כשרידי המקום בו ביקר הנוסע מבורדו, ואשר שמו עוות במרוצת השנים ל"קרתה". מאז החפירות שנערכו בשנת 1969 על ידי הארכאולוג מגן ברושי, מקובל לזהות את קרתה הישנה עם תל מגדים ולא עם חורבת קרתה אשר שמה לא שונה לאור הגילוי החדש.
על אף ששמה הרשמי לא שונה, נוספו בחלוף השנים שמות נוספים למבצר הצלבני ההרוס, רובם ככולם הם שיבוש של שמו הצרפתי או צורת הכתיבה הצרפתית של השם. בין שיבושים אלו ניתן למנות את השמות "חורבת דוסטרי", "חורבת דסטרוי" וכו'.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצלבנים, שהיו שליטים זרים על עם שרובו היה שייך לדת האסלאם, היו קשורים בקשר מחייב ביותר לארצות מוצאם שבאירופה. ראשוני הצלבנים הגיעו לארץ ישראל בדרך היבשה דרך הבלקן, טורקיה וסוריה, אולם מיד לאחר המעבר של הקבוצות הצלבניות הראשונות במקומות אלו הן עוררו על עצמן את זעם השליטים המקומיים, בין אם היו נוצרים כדוגמת מלך בולגריה או קיסר האימפריה הביזנטית, ובין אם היו מוסלמים כמו הסולטאנים הטורקים באנטליה והשליטים המוסלמים של דמשק, חלב ומוסול.
נוכח איבתם של שליטים אלו, נותרו רק נתיבי השייט בים התיכון כדרך לקשר בין הצלבנים הנוצרים לארצות אירופה המרוחקות. מסיבה זו נודעה לרצועת החוף ועריה המבוצרות חשיבות רבה בקרב שליטי ממלכת ירושלים הצלבנית, ואלו דאגו לבצר היטב את ערי הנמל כמו גם את הדרכים המובילות לאורך החוף ומן החוף אל הארץ פנימה.
הנקודה בה הוקם מבצר דטרוא הייתה אחת החשובות שבדרכים אלו. היה זה מעבר צר, תחום בביצות ממזרח ובחולות והים ממערב, אשר היה חיוני לקשר בין ערי צפון מישור החוף הצלבני (עכו, צור וביירות) לבין הערים שבדרומו (קיסריה, ארסוף ויפו). אולם חשיבותה של הנקודה לא הספיקה כדי לשכנע את שליטי הממלכה לבצר אותה בצורה רצינית.
רק לאחר שבשנת 1103 הותקפה במקום שיירתו של המלך בלדווין הראשון שנפלה למארב מוסלמי, ניתנה ההוראה להקמת המבצר. במשך עשרות שנים שימש המבצר כמצודת דרכים שאיבטחה את השיירות שנעו לאורך דרך הים. עם תחילת בנייתו של מבצר עתלית העצום בשנת 1228, צורף המבצר לקו ההגנה הראשון של המבצר החדש, והפך לתחנה המתריעה על התקרבותו של צבא אויב. מיקומו של המבצר, על רכס הכורכר הגבוה מהסביבה, אִפשר למבצר למלא תפקיד זה בצורה מיטבית.
שנתיים וחצי לאחר הקמתו של מבצר עתלית הגיע לאזור אחיינו של צלאח א-דין, שליט דמשק אל-מלכ אל-מעט'ם עיסא. הוא פרץ את חומות קיסריה, כבש אותה, ולאחר מכן פנה אל עבר עתלית. כאשר שמעו הצלבנים את הבשורה אודות נפילת קיסריה, וכאשר ראו את הצבא המוסלמי מתקדם לעבר מבצרם, החליטו להעביר את חיל המצב שבמבצר דטרוא אל בין החומות העבות של מבצר עתלית, ולהרוס את המצודה הקטנה שנשארה ריקה ממגנים. הסיבה למעשה זה הייתה רצונם של הצלבנים להימנע ממצור מוסלמי על המבצר הזעיר, אשר לא היה עומד בפרץ והיה מסב למגיניו אבדות מיותרות.
כך, כמאה שנים לאחר הקמתו, פורק המבצר עד היסוד בידי צאצאיהם של בוניו המקוריים.
מבנה המבצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצר דטרוא היה מסוג "מגדל נורמני": מצודה מרובעת מוקפת חומות. שטח מבנה המבצר היה 18X21 מטרים, וחלקו התחתון נחצב בסלע הכורכר. הקירות החצובים התנשאו לגובה של בין שלושה לארבעה מטרים, ומעליהם נבנתה תוספת בנויה אבנים. ממערב למבצר בוראה חצר, שרובה הוקף בחומת אבנים קטנה.
ממזרח למצודה נחצבה חצר פנימית אשר שימשה למגורי הבהמות של מגיני המבצר. בקיר המזרחי של חצר זו נחצבו בסלע 13 אבוסים. 3 אבוסים נוספים נחצבו בקיר המערבי של החצר (הקיר המזרחי של המצודה) ובקיר הדרומי נחצבו שניים נוספים. ממזרח לחצר הבהמות נחצב חפיר עמוק, המשתרע לכל אורכה של החצר. צידו המזרחי של המבצר היה היחיד בו הוקם חפיר, כיוון שזהו הכיוון הצפוי להגעת אויב מוסלמי.
בתוך המצודה ומסביבה נכרו בורות לאגירת מים, ובמקום נתגלו שרידי צינורות חרס שתפקידם היה איסוף מי הגשמים אל תוך בורות אלו.
מצפון למצודה נחצבו בסלע אורוות סוסים. בקיר החצוב ניכרת שורה של שקעים חצובים, אשר שימשו ככל הנראה לקשירות הבהמות. בפאה הדרומית של האורוות ישנה שורת שקעים בקיר ששימשו כפי הנראה לתמיכת קורות של גג עץ שקירה את המקום.
תרשים סכמטי של מבצר דטרוא[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
הכתובת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמה מאות מטרים מדרום למבצר, על קיר חצוב בצידו המזרחי של קיר הכורכר, התגלו זוג סימנים חצובים בסלע. הסימנים שגובה כל אחד מהם כמחצית המטר, זוהו כאותיות ע'ו-ת' בכתב הכנעני הקדום, כתב דומה לכתב העברי הקדום. על פי זיהוי זה מניחים החוקרים כי מדובר בתחילתה של כתובת שחציבתה לא נשלמה מעולם, וכי האותיות הן האותיות הראשונות של המילה "עתלית". החוקרים מניחים כי כתובת זו באה לסמן את גבולה המזרחי של העיר עתלית הפיניקית.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Denys Pringle, Khirbat Dustray, in Secular buildings in the Crusader Kingdom of Jerusalem: an archaeological Gazetteer, Cambridge University Press, (1997), pp. 47-48
