מגדלא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מגדלא
מיקום מגדלא
מגדלא
מגדלא

קואורדינטות: 32°49′37.4484″N 35°30′48.7866″E / 32.827069000°N 35.513551833°E / 32.827069000; 35.513551833

האתר הארכאולוגי מגדלא נובמבר 2012

מִגְדָלָא הידועה גם בשם טריכיי (לטינית Taricheae) הייתה עיר קדומה בגליל, ששכנה לחוף הכנרת, בדרום בקעת גינוסר, סמוך ליישוב מגדל של היום המשמר את שמה. עד להקמת העיר טבריה בשנת 20 לספירה, הייתה מגדלא המרכז העירוני היחיד בחוף המערבי של הכנרת.

שם ומיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות מתקופת בית שני מופיעה העיר בשם טריכיי. פירוש המילה "טריכיי" ביוונית הינו "מקום המלחת הדגים". יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס) מכנה בשם זה עיר קדומה ששכנה לחוף הכנרת, המזוהה היום על ידי החוקרים עם "מגדל", "מגדלא" או "מגדל נוניא" (בארמית, מגדל הדגים). מגדלא היא מקום הולדתה של מרים המגדלית, היא מריה מגדלנה, הידועה מן הברית החדשה כאחת מבני לוויתו של ישו‏[1] . איזכור יחיד בברית החדשה מתייחס ל"דלמנותא", וייתכן שזהו כינוי נוסף של מקום זה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבן הרבועה שנמצאה בשטח בית הכנסת באתר (העתק)

טריכיי מוזכרת לראשונה בתקופת הבית השני כאשר בזמן המאבק בין תומכי הורקנוס ואנטיפטרוס האדומי ובין תומכי אריסטובולוס השני בשנת 54 לפני הספירה, נכבשה העיר בידי הנציב הרומי קסיוס, על מנת לפגוע בתומכי אריסטובולוס שהתרכזו בה. לאחר כשלונו ומפלתו של קראסוס נגד הפרתים, הללו מהרו לכבוש את סוריה, אך קסיוס הצליח למנוע בעדם בסופו של דבר מלכבוש את סוריה, ועל ידי כך לחדור לשטחים נוספים שבתחום שלטונה של האימפריה הרומית. לאחר גירושם של הפרתים מסוריה, הלך קסיוס לארץ יהודה, שם הוא כבש את טריכי, ואף מכר חלק מתושביה לעבדות. יוסף בן מתתיהו מזכיר כ-30,000 מתושבי טריכיי שנמכרו לעבדים, אך היסטוריונים אחרים חולקים עליו[דרוש מקור]. טריכיי ניתנה יחד עם טבריה, אבל וחוליס לאגריפס השני על ידי הקיסר נירון, כחלק מיצירת ממלכה צפונית שכללה אף שטחים מן הגליל והגולן.

בתקופה שקדמה למרד הגדול, התמרדו תושבי טריכיי כנגד יוסף. העילה המיידית הייתה העובדה כי ניסה להחזיר את כספיהם של אגריפס השני וברניקי אשר שדדו המורדים. ביתו של יוסף נשרף, ואנשי טריכיי צרו עליו, אך יוסף הצליח לרצותם בדברי חלקות, וטען כי התכוון להשתמש בכסף לצורכי ביצור החומה.

בזמן המרד הצטרפו אנשי טריכיי למורדים, על אף שאגריפס מלכם תמך ברומאים. העיר בוצרה על ידי מפקד הגליל יוסף בן מתתיהו. מספר תושבי העיר היה כארבעים אלף. יוסף העיד כי המורדים בעיר לא היו תושבי העיר מלכתחילה, אלא אנשים שהגיעו למקום מאזורים אחרים כטבריה. לכך ייתכנו שני הסברים [דרוש מקור], כי אוכלוסייתה של טריכיי אשר עסקה בחקלאות ובדיג הייתה נוטה למרד, עד כדי כך שמורדים הגיעו אליה ממקומות כטבריה ששם האוכלוסייה האמידה לא נטתה לצד המורדים, והסבר אחר הוא כי האוכלוסייה לא נטתה אל המרד, והיה צורך באנשים חיצוניים על מנת לקיים את המרידה בעיר. מגדל המשיכה להתנגד לרומאים גם לאחר שטבריה והגליל כבר נכנעו בפניהם.

בשנת 67 הגיע לעיר הצבא הרומי המונהג בידי אספסיאנוס. אספסיאנוס שם מצור על העיר, ולאחר שנלכדה, נמלטו רבים אל הים בספינות. במקום התרחש קרב ימי, בו נהרגו המורדים. יוסף בן מתתיהו מתאר את תוצאות הקרב במילים אלו:

"וצבע היאור היה אדם מדם וכלו היה מלא חללים, כי לא נמלט איש. ובימים הבאים עלתה צחנה נוראה בכל הארץ מסביב. ואיום היה המראה לעיניים כי החוף היה מלא שברי ספינות מנופצות וגם פגרי אדם נפוחים, אשר נשחתו מלהט השמש ונרקבו והשחיתו את האוויר, עד אשר לא הייתה הצרה האת לאבל ליהודים בלבד, כי אם גם לזרא לרומאים"

– תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ספר ג' פרק י' פיסקה ט

לאחר מכן המית אספסיאנוס כאלף ומאתיים מתושבי העיר הזקנים והחלשים, וחמשת אלפים מן הצעירים והחזקים נשלחו כעבדים אל הקיסר נירון. לאחר דיכוי המרד בשנת 70 לספירה שבו היהודים להתגורר במגדלא ויישוב יהודי התקיים במקום גם בתקופה הרומית המאוחרת וגם בתקופה הביזנטית. מרשימות של צליינים נוצרים מתקופת ראשית הנצרות ידוע שסמוך למגדל צבעא היהודית שכן יישוב נוצרי ובו כנסייה על שם מרים המגדלית.

במחצית הראשונה של המאה הרביעית סיפר אחיו של בזיליוס הגדול על קיומה של כנסייה גדולה על שמה של מרים המגדלית שהוקמה על חורבות בית הכנסת. במהלך המאה ה-7 ננטשו היישוב היהודי והנוצרי גם יחד. במאה ה-12 הקימו הצלבנים כנסייה חדשה במקום שגם היא נחרבה.

במאה ה-19 התיישבו במקום פלאחים עניים ממצרים והקימו כפר קטן בשם מג'דל ששימר את השם ההיסטורי‏[2]. הכפר פונה מתושביו במהלך מלחמת העצמאות בשנת 1948.

חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנורת שבעת הקנים החרוטה על האבן הרבועה שנמצאה בשטח בית הכנסת (העתק)

בשנת 1971 ערך המסדר הפרנציסקני חפירות ארכאולוגיות באתר ובמהלכן נחשפו שרידים של כנסייה ומבני ציבור מן התקופה הרומית והביזנטית.

בחפירות נוספות שנערכו בחופה הצפון-מערבי של הכנרת, נמצאו נמל עתיק (נמל מגדל), וכן ספינה (שנמצאה בשנת 1986) המשויכת לימיו של ישו. הספינה מוצגת כיום בקיבוץ גינוסר הסמוך, והיא נחשבת כפריט קדוש לנוצרים.

בשנת 2006 נרכש שטח אדמה במקום על ידי המוסד האפיפיורי של נוטרדאם בירושלים במטרה להקים באתר בית מלון ומרכז רוחני. שטחים נוספים נרכשו בשנת 2008 ו-2009. ב-11 במאי 2009 הונחה אבן הפינה של מרכז מגדלא על ידי האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר. במקביל להתחילת הבנייה החלו באתר חפירות ארכאולוגיות. התכנון האדריכלי של האתר הוא לשלב את האתר הארכאולוגי כחלק מהמרכז, ויצירת פארק ארכאולוגי באתר.

החל משנת 2009 מתנהלות חפירות ארכאולוגיות בחוף מגדל בדלתה של ואדי חמאם. החפירות מתנהלות בקטע שבין הכביש לכנרת. כביש זה עובר על תוואי של דרך קדומה. בחפירות נחשפו שוליו הצפוניים של היישוב העתיק. בחפירות נחשפו מבני מגורים, מתקני תעשייה, סמטאות, ותעלת ניקוז קדומה שניקזה את מי ואדי חמאם, ובריכת מים עגולה שטויחה בטיח.

אחת התגליות החשובות הייתה חשיפה בספטמבר 2009 של מבנה ציבור גדול ששימש כבית כנסת עתיק. מועד בנייתו של בית הכנסת נאמד בין השנים 100 לפנה"ס עד 50 לספירה, בתקופת בית שני. רצפת בית הכנסת פסיפס, וקירותיו מטויחים בטיח צבעוני. וייתכן שזהו מבנה בית הכנסת הקדום ביותר שנמצא עד כה בגליל. אחת התגליות המשמעותיות באתר הינה חריטה של מנורת שבעת הקנים החקוקה על אבן רבועה בת ארבע רגלים, עשויה גיר ומעוטרת בכל צדדיה. האבן הינה אבן גיר, בעוד ששאר המבנה הוא מאבני בזלת שחורות. לאור התארוך של המבנה, האומן שיצר את החקיקה הכיר כנראה את צורת המנורה בבית המקדש. המנורה ניצבת על בסיס בן שלוש רגלים ולא בסיס מדרגות אבן כפי שמופיעה בשער טיטוס.‏[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מגדלא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמנואל דמתי, כפר איכון - חוקוק, המבצר הלא-נודע של יוסף בן-מתתיהו
  2. ^ גבריאל ברקאי ואלי שילר, "מגדלא", הכנרת וסביבתה במסורת הנוצרית, אריאל, 1990, עמ' 41, 43
  3. ^ באתר אוניברסיטת חיפה