מגדלנה אבקאנוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניירוזפוזנאני Nierozpoznani ("הבלתי מזוהים") ,יצירה של מגדלנה אבקאנוביץ' במצודה בפוזנן, 2002
Nierozpoznani

מגדלנה אבקאנוביץ'פולנית:Magdalena Abakanowicz, ‏ נולדה ב-20 ביוני 1930 פאלנטי) היא פסלת פולניה, חלוצה ונציגה בולטת של הפיסול באמצעות רקמות. נחשבת לאחת ממחדשי השפה של אמנות הגובלן בתקופתה. היא כיהנה כפרופסור באקדמיה לאמנויות יפות בפוזנן עד שנת 1990 והייתה פרופסור אורח באוניברסיטת UCLA בשנת 1984. חיה ופועלת בוורשה.

רקע משפחתי ושנות ילדותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדלנה אבקאנוביץ' נולדה כמרתה אבקאנוביץ' בכפר פאלנטי (Falenty), כ-11 ק"מ דרום מזרחית מוורשה. אביה, קונסטנטין, היה רוסי בעל שורשים טטריים. בימי המהפכה הרוסית ב-1917, כמעט כל בני משפחתו נהרגו. האב ואחיו, נמלטו לפולין. שם קונסטנטין נשא לאשה את הלנה דומשובסקה, אמה של האמנית, שהייתה בת למשפחה פולנית מיוחסת ואמידה. האם הייתה מאוכזבת על כי לא ילדה בן שיוכל לרשת את הרכוש הרב של המשפחה ויחסה כלפי הילדה היה נוקשה. בכלל האמנית גדלה תוך יחסים מרוחקים עם הוריה, וחונכה בבית על ידי אומנות ומורים פרטיים. לא הורשתה להיות בקשר עם ילדים זרים. אולם מילדותה הטבע הילך עליה קסם יותר מהלימודים ואהבה לטייל ביערות מסביב.

שנות המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1939 הפלישה הגרמנית לפולין שינתה את אורח חייה. נאסר עליה לצאת ליער שבה התחבאו פליטים ופרטיזנים וגם כנופיות אלימות. לכל צרה שלא תבוא לימד אותה אביה לירות ברובה. יום אחד בשנת 1943 גבר שיכור ירה באמה ופצעה אוותה קשות בזרוע. באותה תקופה הילדה השגיחה על אמה וחלמה ללמוד את מקצוע הסיעוד.

בשנת 1944, כשהחזית התקרבה לאזור מגוריהם, הוריה שחששו מאוד גם מהתקרבות הצבא הסובייטי, החליטו לברוח לוורשה. התברר שזו הייתה החלטה אומללה מפני שהחיים בעיר הפכו לגיהנום. אחרי 1 באוגוסט, בעקבות המרד הפולני בוורשה, הדיכוי הגרמני היה אכזר וחלקים רבים בעיר נשרפו בלהבות. בעת פשיטה גרמנית מרתה, שהייתה בת 14, הלכה לאיבוד ואיבדה קשר עם הוריה. המשפחה התאחדה כעבור חדשיים במילאנובק, כפר קטן על יד ורשה. הילדה עזרה אז לאחיות בבית חולים אקראי שאורגן בבית ספר מקום על מנת לטפל בפצועים.

בשנים הראשונות של השלטון הקומוניסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מלחמת העולם השנייה הרכוש של המשפחה הופקע על ידי השלטונות הקומוניסטים החדשים. משפחת אבקאנוביץ' עברה לגור בעיר טצ'ב בפומרניה, בשטחים שפונו מהאוכלוסייה הגרמנית. שם הייתה פחות מודעות לשורשיה האריסטוקרטיים. חיו שם בעוני, האב עבד זמן מה כפקח בחקלאות , אחר כך יחד עם אשתו ניהל קיוסק לעיתונים. הילדים הורשו ללכת לבית הספר. בשנים 1945-1947 למדה אבקאנוביץ' בגימנזיה בטצ'ב ולאחר מכן עוד שנתיים בבית הספר התיכון לאמנויות בגדיניה. בביקור בשנת 1948 ב"תערוכת השטחים המשוחררים" שהתקיימה בוורוצלב התלהבה מחפצי האומנות המודרנית שהיו מוצגים בה. ‏[1] בגיל 19 התקבלה מרתה ללימודי ציור על חומרי טקסטיל באקדמיה לאמנויות של גדנסק שנפתחה זמנית בעיר סופוט. התקבלה למגמה זאת אחרי שמדריך שלה לפיסול טען שאינה מתאימה למגמת הפיסול מפני ש"חסר לה חוש הצורה". ‏[2] בגיל 20 היא שינתה את שמה למגדלנה מתוך תקווה לחיים חדשים. גמלה בלבה ההחלטה ללמוד בעיר הבירה ורשה ועל מנת להגשים את תוכניתה מכרה את מעיל החורף שלה. אכן התקבלה שם בשנת 1950 באקדמיה לאמנויות יפות ושהתה במעונות הסטודנטים בתנאי דוחק. לעתים לנו שם 16 סטודנטיות בחדר אחד. פרנסה את עצמה בעבודות מזדמנות, כולל ממתן תרומות דם, מה שזיכתה אותה במרק חינם בחדר האוכל של האקדמיה. לא רווחה נחת מהלימודים שנעשו אז ברוח הריאליזם הסוציאליסטי תוך מגבלות רבות בחופש האמנותי. עם זאת דאגה לסיים את לימודיה על מנת שתוכל להתקבל לאיגוד האמנים הפלסטיים חברות באיגוד היוותה תנאי כדי לעבוד בתחום האמנותי. עם מוריה, שהשפיעו עליה בתחום אמנות האריגה והרקמה, ההדפסים ועיצוב הסיבים, נמנו אנה סלדזייבסקה, אלאונורה פלוטימסקה ומריה אורבנוביץ'. מצאה עבודה כמעצבת במפעל משי במילאנובק ובלילות המשיכה לצייר בחדר בהוקצה לה באקדמיה בוורשה. בעידוד אחד ממוריה השתתפה בתחרות "צפליה" (Cepelia) לעבודות יד ואמנוות עממית וזכתה בפרס לעיצוב. בשנת 1956 התחתנה עם המהנדס יאן קוסמובסקי.

בגלל ההעברות החוזרות מקום למקום, הרבה מעבודותיה המוקדמות של אבקאנוביץ' אבדו או ניזוקו. שרדו רק כמה רישומים עדינים של צמחים. בין השנים 1959-1956 יצרה את העבודות הראשונות הידועות: סדרות של תמונות גדולות בגואש, ציורים בצבעי מים על נייר ויריעות בד תפורות ביחד. עבודות אלו, שכונו "ביומורפיות", תארו צמחים דמיוניים, צפורים, דגים אקזוטיים וצדפות. כדברי יואנה אינגלוט, עבודות אלה הצביעו על הקסם שהילכו על אבקאנוביץ' עולם הטבע על תהליכיו של לבלוב, גדילה, פריחה, והנבטה. הן נראות כמו סופגות בתוכן את עצם אנרגיית החיים, תכונה שהפכה לצביון קבוע של אמנותה"

המשך הקריירה האומנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו של סטלין ובמיוחד אחרי שנת 1956, תחת הנהגתו של גומולקה, עברה פולין הקומוניסטית תפנית תרבותית וחברתית דרמטית. נוצרה אווירה של ליברליזציה גם בתחום צורות ותכני האמנות, כאשר שיטות האמנות הסטליניסטיות הפכו יעד לבקורת מפורשת מצד השלטונות הפולניים. ביטוי חשוב של החופש שהוענק לאמנים הפולנים היה ההיתר לנסוע לערים מערביות כמו פריז, ונציה, מינכן או ניו יורק, על מנת לחוות התפתחויות אמנותיות מחוץ לגוש המזרחי. ליברליזציה זו של האמנויות וההשראה מצורות אמנותיות אחרות השפיעה במידה ניכרת את יצירותיה המוקדמות של אבקאנוביץ'. האמנית התחילה לאמץ גישה יותר גאומטרית ומובנית. למרות שלא קיבלה במלואה את הגישה הקונסטרוקטיביסטית, היא חיפשה שפה אומנותית משל עצמה ובאופן שתהפוך את עבודתה ליותר טקטילית, אינטואיטיבית, ואישית. בנסיבות אלה החליטה לאמץ את האריגה כדרך נוספת לחיפוש אמנותי.

באביב 1960 הציגה אבקאנוביץ' תערוכת יחיד ראשונה בגלריה "קורדגרדה" (Kordegarda) בוורשה. בין היצירות שביאה היו סדרות של ארבע אריגות יחד עם אוסף של גואשים וציורי בצבע מים. נתקלה בהתמגדויות מצד ההנהלה בגלל האופי המופשט של עבודותיה. אולם מריה לשקייביץ',מדריכה לעבודות אריגה, שהספיקה להציץ ביצירות דרך החלון הפתוח, התרשמה מאוד מהן וקידמה את שילוחה של האמנית ל"ביינלה הבינלאומית לגובלנים" שהתקיימה בשנת 1962 בלוזאן. היא העמידה לרשותה של מגדלנה נול גדול שבמרתף ביתה. אולם העבודות שנועדו להצגה בביאנלה היו צריכות להיות בממדים של 12 מ"ר. על מנת לארוג את עבודותיה נאלצה אבקאנוביץ' להיעזר בחבלי כביסה. הגובלנים שהצחגה בלוזאן היא ונציגים אחרים של האסכולה הפולנית עוררו שערוריה בגלל חדשנותם. הועלו איומים בהטלת חרם על הביאנלה מצד גורמים שמרנים. ‏[3] לבסוף זכתה בהצלחה רבה עם יצירתה "קומפוזיציה עם צורות לבנות". בשנת 1965 פסליה עשויים סיבים זיכו אותה בפרס בביאנאלה בסן פאולו בברזיל. בין השנים 1965 - 1988 עבדה האמנית בדירת החדר שלה שהייתה לה גם לסטודיו בדירתה בקומה העשירית של שיכון בוורשה. שם יצרה את סדרתה "Alterations".

היא קראה לרקמותיה התלת-ממדיות "אבקאנות" לפי שם משפחתה. יצרה סדרות של פסלים - "ראשים" (1975), "גבים" (1976-1980), "אמבריולוגיה" (1980), "קתרסיס" (1986). הציגה ברחבי העולם ציורים, רישומים ,כן פסלים בחמרים נוספים ויצירותיה הפכו לנשוא חיקוי בארצות רבות באירופה ובאמריקה. החל משנת 1964 עבדה מגדלה אבקאנוביץ' עם האסיסטנטית שלה, סטפניה זגודקה. משנת 1965 לימדה באקדמיה לאמנויות בפוזנן, ובין השנים 1990-1974 כיהנה בה כפרופסור. בעלה שותף ליצירתה , עזר לה במציאת פתרונות טכניים שונים, וערך ביבליוגרפיה מקיפה שת עבודותיה. בני הזוג עברו בשנת 1988 לדירה עם סטודיו רחבי ידיים.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • א.אבקאנות -(1975-1966) עבודות מומומנטליות תלת-ממדיות הדומות לבגדים, עשויות סיבים, תלויות בתקרה, רכות וניתנות לקיפול, גסות במגע. נארגו ממגוון רחב של סיבים, כולל חבלי סיסאל שנאספו בנמלים, וחוטיהם נפרמו ונצבעו. מייקל בנסון התייחס אל באבקאנות לא רק כאל עצמים אלא גם כאל מרחבים.

ה"אבקאנה האדומה" שלה, המזכירה פרפר, ועשוייה סיסאל, נמצאת כעת במוזיאון הלאומי לאמנויות בוורוצלב. "אבקאנה סגולה" בצורת ערווה של אשה - נמצאת במוזיאון המלאכה האמריקאני American Craft Museum בניו יורק.

  • ב.אמבריולוגיהEmbriology) (1980) מברונזה או אבן - עבודות בעלות חומר רך, רצף של כ800 חפצים דמויי תפוחי אדמה ממולאים בגדלים שונים, מכוסים בשקים או השופכים את פנימיותם. בהדרגה החפצים נעשים יות ויותר קשיחים אבל הם עשויים חומרים שבירים או פגיעים. הם מוצגים בישיבה או בעמידה, לובשים צורות של גבים, ידיים, ראשים
  • ג.מרחבים להתבוננות - הוזמנו ביפאן, איטליה, ישראל (בנגב), קוראה

-קתארסיס (1985), דמויות ברונזה,- באוסף ג'וליאנו גורי, על יד פיסטויה, באיטליה

  • פסלים הומנואידים:

בשנות 1970 - 1980 פיסלה אבקאנוביץ' סדרות פסלים פיגורטיבים ולא פיסוגרטיבים עשוייים ב בדי שק חזקים תפורים וחתוכים יחד וקושרים באמצעות שרפים סינתטיים. עבודות אלה בעלות אופי ייצוגי יותר מפסלים קודמים אבל עדיין יש בהן הפשטה ודו-משמעות.

    • Alterations ‏ (1974-1975) - 12 דמויות אדם חסרות ראש וחלולות יושבות בשורה.
    • ראשים (1974-1973) סדרה של תורות ענקיות, מוצקות, המזכירות ראשי אדם נטולי פנים
    • גבים (1980-1976) - סדרת שמונים פסלים שונים בצורת גבים של בני אדם
    • המון The Crowd I ) I) ‏ (1987-1986) כחמישים דמויות עומדות
    • תריסר גושים דמויי ביצה בגדלים שונים - הוצגו בביאנלה בווינה ב 1980

לפי מלגוז'אטה קיטובסקה-לישאק, העבודות ה"הומנואידיות" משנות ה-1970-1980 מתמקדות בחברה האנשוים ובטבע ככוליות ובמקומם בעולם המודרני. ריבוי הדמויות מייצג בלבול ואלמוניות, איבוד אינדיבידואליות. מסבירים זאת בההקשרים של החיים במשטר הקומוניסטי שבו היצירתיות והשכל דוכאו לא פעם לטובת מה שנחשב האינטרס בקולקטיבי.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלים שלה "נגב" (1987) מוצגים בגן האמנות ע”ש בילי רוז של מוזיאון ישראל.

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Constantin Prut- Dicţionar de artă modernă Editura Albatros, Bucureşti, 1982, (ברומנית)

פרק בספר Joanna Inglot - The Figurative Sculpture of Magdalena Abakanowicz Regents of the University of California, 2004 p.23-39

The Jackboot Has Lifted. Now the Crowds Crush, By Rita Reif, The New York Times, June 3, 2001

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Brenson, Michael, Magdalena Abakanowicz's Abakans, Art Journal. Volume 54. Issue: 1, 1995

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ J.Inglot p.23
  2. ^ שם
  3. ^ C.Prut p.8-9