מגדל השעון (יפו)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מגדל שעון  |
| מיקום |
 תל אביב-יפו |
| מדינה |
 ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1903 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1903 |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות עות'מאנית |
| מידות | |
| קומות |
3 |
| קואורדינטות | 32°03′18″N 34°45′22″E / 32.055°N 34.75611111°E |
|
(למפת יפו רגילה)   מגדל השעון  | |
  | |
מגדל השעון ביפו הוא מגדל שעון שהוקם על ידי מוריץ שינברג, יזם נדל״ן, שען וצורף יהודי מיפו[1]. המגדל, שהוקם בשנת 1903, הוא אחד משישה מגדלי שעון שנבנו בארץ ישראל לציון 25 שנים לכהונתו של הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני. המגדל נבנה בעזרת תרומתם של תושבי העיר, ערבים ויהודים, ובראשם יוסף בק מויאל[2], והוא אחד ממאה מגדלי שעון שנבנו ברחבי האימפריה העות'מאנית כולה. המגדל בנוי מאבן כורכר, וצורתו מזכירה במעט כנסייה אירופית. בראש המגדל כיסוי נחושת, שבו שני שעונים ופעמון המצלצל אחת לחצי שעה. על שם המגדל נקראת הכיכר בה נמצא כיכר השעון.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבן הפינה הראשונה הונחה ב-1 בספטמבר 1900, במעמדם של הקאימם (השליט המחוזי העות'מאני), פקידי הממשלה ונציגי הדתות. מגדל השעון נבנה במרכז כיכר השוק הגדול של יפו, בסמוך למסגד מחמודיה, ל"קישלה" (תחנת המשטרה ביפו ובית המעצר) ולבית הסראייה[3]. בשנת 1901 הושלמה הקומה השנייה והחלה בניית הקומה השלישית. ב-1903 הסתיימה הבנייה, ובמגדל הותקנו שני השעונים. בקומה השנייה נחקקה הטורה, חותמו של הסולטאן עבדול חמיד השני.
ביומנו של השען שינברג מובא הרקע להחלטה על בניית מגדל השעון, תוך ציון תאריך שונה:
בשנת 1902 חל איזה חג יובל בחצר השולטן עבדול חמיד. פקידי הממשלה הטורקית יחד עם נכבדי יפו הערבים והנוצרים הוזמנו לאספה בבית הממשלה כדי לדון איך לחוג את יובלו של השולטן ובאיזה אופן להנציח ביפו את זכר המאורע הזה על ידי איזה מפעל ציבורי חשוב. גם אני הייתי בין הקרואים. היו שהציעו לחפור ולבנות באר ציבורית ועוד הצעות ממין זה. הבנתי מיד שמכל ההצעות הללו לא יצא דבר, יען כי את הכסף שיאספו למטרות אלו ישלשלו הנאספים לתוך כיסיהם. על כן הצעתי דבר שנראה לי ליותר ממשי וניתן להגשימו בנקל: הצעתי היתה לבנות מגדל יפה באמצע העיר, ובמגדל זה לשים שעון גדול שיראה את הזמן מארבעה צדדים - בשני כיוונים את השעה האירופית, ובשניים [האחרים] את השעה הערבית. דעתי נתקבלה. את סידור השעון כמובן שמסרו לי ואני התמסרתי לדבר הזה במרץ רב, ואמנם התקנתי את השעון העירוני הגדול הנראה עד היום בכיכר שלפני בית הממשלה ביפו.
הקמת המגדל סימנה שינוי תרבותי בעיר, שכן עד אז הפעמונים היחידים שצלצלו היו בראשי צריחי הכנסיות והמסגדים, והקמת מגדל השעון ה"אזרחי" סימלה את השינוי התרבותי לכיוון של חברה אזרחית. כיכר השעון הפכה למקום מרכזי לאחר הריסת חומות העיר במאה ה-19, ובסביבותיה פעלו שווקים, מבני הממשל ומרכז מסחרי, וכן "תחנה מרכזית לכרכרות ולעגלות" ברחוב בית אשל של ימינו שנמצא בסמוך לכיכר השעון, שממנה יצאו שירותי תחבורה ציבורית לרחבי ארץ ישראל. השען הראשון שטיפל במנגנון השעון היה נתנאל מרקוביץ', שהיה בעל חנות שעונים ברחוב אסקנדר עוואד (לימים "רחוב בוסטרוס" הסמוך). בעת גירוש יהודי תל אביב-יפו על ידי הטורקים בזמן מלחמת העולם הראשונה, קיבל נתנאל מרקוביץ' אישור מיוחד מהמושל הטורקי להישאר בעיר כדי לכוון ולטפל בשעון.
בשנת 1965 שופץ המגדל על ידי עיריית תל אביב, הותקנו בו שעונים חדשים, סורגים אמנותיים ועבודות אמנות אחרות, שנוצרו בידי האמן אריה קורן. לאחר שנות הזנחה רבות, בהן הוא לא צלצל ומחוגיו לא נעו, שופץ המגדל בשנית בשנת 2001 על ידי האדריכלים אייל זיו, איתן עידו ורלי פרטו ביוזמת החברה הממשלתית לתיירות ועיריית תל אביב-יפו. במהלך השחזור נמצאו המנגנון המקורי של השעון והפעמון.
שלושה מתוך ארבעת לוחות השיש שנשאו את חותם הסולטן עבדול חמיד השני אבדו, ובמקומם הותקנו רפליקות מזכוכית. הרביעי, הפונה לכיוון דרום, חודש ושוחזר בשנת 2016 על ידי רשות העתיקות[4].
ביולי 2017 מכרה הכנסייה היוונית אורתודוקסית את הבעלות על הקרקע עליה נמצא מתחם השעון ביפו ב-5.2 מיליון ש"ח, לחברת "Bona trading"[5].
בשנות ה-80 של המאה ה-20, השעון תוקן ותוחזק על ידי השען אברהם אמיר. ב-2021 תוקן השעון על ידי סוזנה קאופמן[6].
ממדי השעון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גובה מן הבסיס עד קצה האנטנה: 27.8 מטרים; קומה א' - 6.9 מטרים; קומה ב' - 4.36 מטרים;
- אורך בסיס המגדל ורוחבו: 3.8 מטרים כל אחד;
- אורכן של חותמות הסולטאן: 100 סנטימטר; רוחבן: 70 סנטימטר;
- הפעמון: קוטר - 60 סנטימטר; גובה - 110 סנטימטר; משקל - 130 קילוגרם;
- לוח השעון: קוטר - 1.3 מטרים, מחוג גדול - 65 סנטימטר, מחוג קטן - 35 סנטימטר
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבנר וישניצר, היו זמנים: על שעונים ואנשים בשלהי התקופה העותמאנית, הוצאת מאגנס, 2022[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד הכהן, הפעמון ישוב לצלצל ביפו, באתר ynet, 4 ביוני 2001
- איתי בלומנטל, שופץ חותם הסולטן שבנה את מגדל השעון ביפו, באתר ynet, 13 בדצמבר 2016
- המגדל באתרו של צור שיזף (אורכב 14.05.2009 בארכיון Wayback Machine)
- המקום באתר החברה לפיתוח יפו העתיקה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דוד תדהר (עורך), "משה (מוריס) שינברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 421
- ^ ג. משעולי, השעונים המתקתקים לטובתנו, מעריב, 10 באוגוסט 1979
אברהם רותם, מציע לקרוא מגדל מויאל ל"מגדל השעון" ביפו, מעריב, 30 בספטמבר 1968 - ^ באה"ק, המליץ, 18 בספטמבר 1900
- ^ דבר ראשון, חותם הסולטאן שבנה את מגדל השעון ביפו שוב מתנוסס עליו, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 13 בדצמבר 2016
- ^ אמיתי גזית, הפטריארכיה היוונית מכרה גם את מתחם השעון ביפו, באתר כלכליסט, 18 ביולי 2017
- ^ אלבז-אלוש, קורין (2021-12-31). "בזכות שענית בעלת שם עולמי: נפתרה התקלה במגדל השעון ביפו". Ynet. נבדק ב-2021-12-31.
- ^
מנשה ענזי, סיפור שמתחיל במגדל השעון ביפו, באתר הארץ, 1 בפברואר 2023
(1) מגדלור יפו (2) בית שמעון הבורסקאי (3) כנסיית מאר מיכאל (4) כנסיית פטרוס הקדוש (5) מנזר ניקולאס הקדוש (6) מסגד הים |