מגדל פיזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כיכר הדואומו בפיזה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
The Leaning Tower of Pisa SB.jpeg
מגדל פיזה
מדינה Flag of Italy.svg איטליה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1987, לפי קריטריונים 1, 2, 4, 6
Scheme of the Leaning Tower of Pisa.svg
מבט מהמגדל
הפעמון

המגדל הנטוי של פיזהאיטלקית: Torre pendente di Pisa) הוא מגדל הניצב בפיאצה דיי מיראקולי, בפיזה שבאיטליה. המגדל, הידוע בעיקר בשל נטייתו בזווית, הוא מגדל הפעמונים של הקתדרלה בעיר והוא אחד המבנים הידועים באיטליה ואחת מאטרקציות התיירות הידועות שלה: הוא מופיע ברשימת האתרים הפופולריים באיטליה במקום החמישי, ובתחילת שנות ה-2000 ביקרו בו כשני מיליון תיירים בשנה.

בניית המגדל ארכה 200 שנים, שכן הוא החל לנטות כבר בעת הבנייה, והדבר גרם לעיכובים של עשרות שנים במהלך הבנייה. לשיפוע גורמת הקרקע הבלתי יציבה, שאינה מתאימה למבנים גבוהים. פני הקרקע הם בגובה של פחות משני מטרים מעל פני הים, והרכב הקרקע הוא שכבות של חול וטין.

לבנייה היו שלושה שלבים, שכל אחד מהם נבנה על ידי מתכנן אחר. המתבונן במגדל יבחין בשילוב שנעשה בין סגנונות הבנייה של הבונים השונים.

בשנת 1987 הכריז אונסק"ו על רחבת "קמפו דיי מיראקולי" (שדה הנסים) הכוללת את מגדל פיזה והקתדרלה כעל אתר מורשת עולמית.

בינואר 1990 נסגר המגדל לציבור והחלו בו פעולות שיקום, שהקטינו את השיפוע שלו בעשרה אחוזים. לפני השיקום השיפוע נאמד ב-5.5 מעלות, בערך 4.1 מטר, לעומת האנך היורד ממרכז המגדל. בשנת 2001 נפתח המגדל מחדש לקהל הרחב כאשר השיפוע 3.99 מעלות, בערך 3.9 מטר.

מידות המגדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האתר הרשמי[1] מידות המגדל הן: גובהו 58.36 מטר, מהם 55 מטרים מעל פני הקרקע. משקלו המוערך של המגדל הוא 14,453 טון. מרכז הכובד שלו נמצא בגובה של 22.6 מטר מעל בסיסו, שהמעגל החיצוני שלו הוא בקוטר 19.58 מטר והמפתח הפנימי (היכן שמוצבים הכבלים לנענוע הפעמון) 4.5 מטר. שטח הבסיס הוא 285 מ"ר. הלחץ הממוצע על הקרקע הוא Kpa 497. עד לתחילת שיקומו הגיע קצב הנטייה של המגדל ל-1.2 מ"מ בשנה. לאחר השיקום מניחים כי הוא עלול לחזור לרמה של שנת 1992 רק כעבור 300 שנה.

בניית המגדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית המגדל החלה ב-9 באוגוסט 1173 ונמשכה יותר מ-200 שנה. את השלב הראשון של המגדל בנה בונאנו פיזאנו (Bonanno Pisano), בתקופה שהתאפיינה בניצחונות צבאיים ובשגשוג כלכלי של פיזה, שהייתה אז מעצמה ימית. בתום שש שנים, לאחר סיום בניית הקומה השלישית, החל המגדל לנטות. לאחר חיזוק האדמה סביב למגדל חודשה הבנייה ב-1272 על ידי ג'ובאני די סימונה (Giovanni di Simone), שהוסיף למגדל ארבע קומות על השלוש שנבנו קודם. ב-1284 נעצרה הבניה בשל מפלת פיזה במלחמה נגד ג'נובה, בקרב הימי במלוריה.

כעבור מאה שנה סיים את הבנייה תומאסו פיזאנו (Tomasso Pisano), ששילב בין אלמנטים של אדריכלות גותית של חדרי הפעמונים לבין המגדל שנבנה על יסודות אדריכלות רומנסקית. המגדל נחנך בשנת 1372 עם פעמון אחד. בשנת 1655 הועלו לראש המגדל שבעה פעמונים, שהכבד שבהם שוקל כשלושה וחצי טון. לכל פעמון היה צליל שונה (הפעמונים אינם פועלים כיום).

גלילאו במגדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלילאו גליליי עשה את מחקריו באוניברסיטת פיזה. הוא ערך בין היתר ניסויים בנפילת חפצים בעלי מסה שונה, בניסיונו להפריך את התאוריה של אריסטו, כי חפצים כבדים יותר נופלים מהר יותר לאדמה מאשר חפצים קלים יותר. לפי המסופר, את ניסוייו ערך במגדל הנוטה.

הניסוי המשוער היה כדלקמן: גלילאו נשען על פתחו החיצוני של המגדל בקומה העליונה. הוא החזיק בידו שני כדורים במשקל שונה. הוא שחרר את הכדורים ובחן האם הכדור הכבד הגיע לקרקע לפני הכדור הקל. על הניסוי חזר פעמים אחדות. כך נקבעה דרך הפעולה של השלב הראשון בעריכת ניסוי מודרני: הניסוי מתבצע פעמים אחדות ואם התוצאה זהה, יש מקום להגדיר חוק טבע.

המגדל במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה גילה הצבא האמריקני כי הצבא הגרמני הקים עמדת תצפית על המגדל, וצפה ממנה על מערך הצבא האמריקאי שהיה מדרום לנהר הארנו. האמריקאים תכננו להפציץ את המגדל, אולם ברגע האחרון ניתנה הוראה שלא לבצע זאת.

שיקום המגדל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 הגיעו למסקנה כי נטיית המגדל מתגברת בקצב שעלול לגרום לקריסתו כעבור 100 שנה.[2] הוקמה ועדה בינלאומית בראשות מיקֶלֶה ימיולקובסקי (Michele Jamiolkowski) ובה נציגים מ-14 מדינות. העלות הכוללת של שיקום המגדל הייתה 23,370,000 אירו. הוסר עפר בכמות של 38 מ"ק מהצד המנוגד לשיפוע. פעולות השיקום החזירו את מרחק ציר המגדל ממרכז הכובד ב-44 ס"מ (יש אומרים 40.6 ס"מ) ל-4.1 מטר. שיפוע המגדל הוחזר למצבו כמו בשנת 1838. בתוכנית המקורית נחשבה להצלחה הקטנת השיפוע בשיעור נמוך בהרבה. דרך ביצוע השיקום הלכה למעשה מובאת בראיון עם אחד המבצעים.[3]

הרעיון לביצוע השיקום בא ממהנדס יהודי מרומא - פרננדו טראצ'ינה, שהתמחה בייצוב בתים ברומא, הבנויה בחלקה על אדמות סחף של נהר הטיבר. טראצ'ינה הציע לחזק את בסיס המגדל מהצד הנגדי של השיפוע. רוב המומחים חששו שפעולה כל שהיא בצד הנגדי לא תשנה את המצב, ואולם בסופו של דבר התקבל הרעיון. השיקום ארך 11 שנה והסתיים בשנת 2001. לאחר פעולות שיקום אלו יוצב המגדל, נטייתו הואטה והוא נפתח מחדש לציבור הרחב.

ב-2008 הוצאו עוד 70 טון עפר מהצד המנוגד לנטייה לייצוב המגדל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מגדל פיזה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האתר הרשמי - הפרק על המידות
  2. ^ הסכנה לא הייתה תאורטית. בשנת 1989 התמוטט בעיר פאביה באיטליה מגדל בן 900 שנה
  3. ^ NOVA Online | Fall of the Leaning Tower | Where it Stands Today


Flag of Italy.svg
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית באיטליה

אגריג'נטוהמרכז ההיסטורי של אורבינוהטרולי באלברובלואסיזיארמון קזרטה, אקוודוקט ונוויטלי וסן לאוצ'וג'נובה • האזורים הארכאולגיים בפומפיי, הרקולנאום וטורה אנונציאטההאיים הליפרייםהבזיליקה של אקוויליההגן הבוטני בפדובהההרים הקדושיםהווילה הרומאית בקזאלההמעונות המלכותיים של בית סבויהסו נוראז'י די ברומיניהנקרופוליס בצ'רווטרי והנקרופוליס בטרקוויניההפארק הלאומי צ'ילנטו וואלו די דיאנו (כולל פאסטום, וליה וצ'רטוזה די פאדולה) • ואל ד'אורצ'העיירות שלהי הבארוק של הוואל די נוטו (דרום-מזרח סיציליה)ציורי הסלע בוואל קמוניקהוילה אדריאנהוילה ד'אסטהויצ'נצה והווילות הפלדיאניות בוונטוונציהורונהכנסיית סנטה מריה דלה גרציה והסעודה האחרונה מאת לאונרדו דה וינצ'ימודנהקסטל דל מונטההסאסי במטרההמרכז ההיסטורי של נאפוליהמרכז ההיסטורי של סיינהסירקוזה והנקרופוליס בפנטליקההמרכז ההיסטורי של סן ג'ימיניאנופורטוונרה וצ'ינקואה טרהפיאצה דיי מיראקוליהמרכז ההיסטורי של פיינצההמרכז ההיסטורי של פירנצההמרכז ההיסטורי בפרארהקרספי ד'אדההחוף האמאלפיטאניהמונומנטים הנוצריים המוקדמים ברוונההמרכז ההיסטורי של רומא ורכוש הכס הקדוש הנהנה ממעמד אקסטרה טריטוריאלי ובזיליקת פאולוס הקדוש מחוץ לחומותמנטובה וסביונטהנופי הרכבת הרטית באלבולה ובברנינה (בשיתוף עם שווייץ) • הרי הדולומיטיםמוקדי הכח של הלומברדים באיטליהבתי הכלונסאות הפרהיסטוריים בהרי האלפים (עם חמש מדינות אחרות) • הר אטנההווילות והגנים של משפחת מדיצ'י בטוסקנה