מגילת אנטיוכוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מגילת אנטיוכוס (נקראת גם מגילת בני חשמונאי, מגילת חנוכה ומגילה יוונית) היא מדרש אגדה המגולל בקיצור רב ובלשון סיפורית את אירועי חג חנוכה כאגדה ללא רקע היסטורי, באופן שונה מהמופיע בספרי המקבים ובקדמוניות היהודים. המגילה נשמרה במקור ארמי ותורגמה לעברית על ידי רבי סעדיה גאון. המגילה נכללת במספר כתבי יד של התנ"ך ובסידורי תפילה (למשל במחזור ישן דפוס סלוניקי, סידור ספרדי דפוס וויען תק"פ וסידור "עבודת ישראל" הוצאת רעדעלהיים תרכ"ח). במספר קהילות בתימן ובאיטליה נהגו לקרוא בה בחנוכה. יש קהילות שקראו עם ברכה בשם ומלכות. למעשה הייתה המגילה החיבור היהודי היחיד שגולל את סיפור החג, בשעה שספרי המקבים הועלמו מהקאנון היהודי לאחר מרד בר כוכבא ברוח אחת השבועות הידועות שמופיעות בתלמוד הבבלי (קי"א, א'): "שלא ימרדו באומות העולם", ונשמרו רק בכתבי הקודש הנוצריים.

רבי סעדיה גאון קבע את זמן חיבור המגילה לימי בית חשמונאי. רב שמעון קיירא כתב אודותיה:

Cquote2.svg

זקני בית שמאי ובית הלל כתבו מגילת בית חשמונאי, ועד עכשיו לא עלתה לדורות, ולא נקבעה בין כתבי הקודש.

Cquote3.svg

לפי תיארוכים אלה המגילה קדומה לספרי החשמונאים, אך יש המאחרים אותה למאה ה-7. סביר שראשית השימוש בה היה בסוף תקופת התלמוד או בראשית ימי הביניים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]