מגילת המקדש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קטע ממגילת המקדש

מגילת המקדש היא המגילה הארוכה מבין מגילות ים המלח; אורכה הוא כ-8.15 מטרים. המגילה היא חיבור הלכתי, הכולל נוסח משוכתב של חלקים מן התורה. המגילה עוסקת במועדים ופרטי ההלכות של חגים ומועדים, מהם כמה שאינם מוכרים לנו כיום, הלכות בית המקדש ובניינו, באופן המשלים את הידוע לנו מן התורה לגבי בית המקדש, תורת המלך והלכות המינהל הציבורי. המגילה נכתבה בתקופה החשמונאית, והחוקרים חלוקים בשאלת מחברהּ, והאם המגילה הייתה שייכת לכת האיסיים. פרסומה של מגילת המקדש הסיט את מוקד המחקר של מגילות קומראן. עד פרסום מגילת המקדש חקרו רק חוקרים מעטים את ענייני ההלכה במגילות, ורוב החוקרים עסקו בעיקר בהיבטים התאולוגים הקשורים לתוכנן של המגילות; ואולם לאחר פרסומה של מגילת המקדש, הם פנו לדון בהלכה המשתקפת במגילות שנמצאו בקומראן.

תולדות המגילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילת המקדש נתגלתה לראשונה בסוף ינואר או תחילת פברואר 1956, כנראה במערה 11 (11QT), על ידי בדואים משבט התעמרה. והייתה אצל סוחר עתיקות, חליל איכסנדר שהין (אשר כונה 'כנדו') שהתגורר בבית לחם. ב-8 ביוני 1967, במהלך מלחמת ששת הימים הוצאה המגילה, ולאחר משא ומתן, נקנתה המגילה על ידי ממשלת ישראל. עם פתיחת המגילה, התברר שהיא כוללת שישים ושישה טורים ושאורכה 8.15 מטר. מכיוון שהעמוד הראשון לא נתגלה, יש לשער כי אורכה היה קרוב ל-9 מטר. היא גולגלה מן הפנים לחוץ בגלילה בודדת, כלומר הדף הראשון היה החיצוני בגלילה, והאחרון - הפנימי ביותר. המגילה מורכבת מ-19 יריעות גוויל (קלף) דקות ביותר, שנתפרו בעזרת חוטים, בכל יריעה שלושה או ארבעה עמודים. עשר שנים לאחר רכישתה פרסם ידין מהדורה עברית של מגילת המקדש בשלושה כרכים, הכוללת מבוא מפורט, בייחוד בענייני הלכה, פירוש של כמעט כל מילה וכן כרך שלם של תצלומים.‏‏‏[1] שש שנים לאחר מכן ראה אור הנוסח האנגלי של המגילה.‏‏‏[2] מהדורה חדשה פורסמה על ידי אלישע קימרון ב-1996. קימרון השתמש בכל כתבי היד של המגילה, על כל קטעיהם, והצליח לקרוא הרבה אותיות שלא פוענחו על ידי ידין. קימרון העמיד קריאה הרבה יותר מדויקת ושלמה מזו של ידין, ואף הציע הרבה שחזורים חדשים, שהם שונים משחזוריו של ידין.‏‏‏[3]

מחבר המגילה ורקע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילת המקדש הועתקה על ידי סופר אחד, להוציא את היריעה הראשונה של המגילה, שככל הנראה התבלתה והוחלפה בימי קדם בידי סופר אחר. המגילה נכתבה עברית בכתב מרובע הרודיאני, בסגנון שידין הגדירו "כתב מהודר למחצה", ולכן כתב היד תוארך לתקופה ההרודיאנית. קטע מעותק אחר של מגילת המקדש מתוארך לתקופה החשמונאית, כלומר כמה עשרות שנים לפני הורדוס. לפיכך ולפי סימנים אחרים, תיארך ידין את המגילה למחצית השנייה של המאה השנייה לפנה"ס.‏‏‏[4] מאחר שאחד מכתבי היד תוארך לסוף המאה השנייה לספירה, קבע ידין, שמגילת המקדש חוברה לפני שנת 100 לפני הספירה. את תאריך החיבור (להבדיל מתאריך העתקה) ניסה ידין לייחס לימי יוחנן הורקנוס (104-134) או מעט קודם לכן.‏‏‏[5] הוא הבחין במגילה בכמה פולמוסים עם החשמונאים, ואף מצא בתורת המלך אזכור להריגתו של יונתן החשמונאי. דעתו הייתה כי המגילה נכתבה על ידי מחבר אחד. דעה שונה ומנוגדת לכך העלה החוקר ראמוט שטגמן, הוא טען כי מגילת המקדש שונה משאר המגילות מקומראן ביחסה החיובי למקדש, למלך ולכהונה. ולכן היא לא חוברה על ידי סופר שהיה שייך לכת קומראן. הוא סבר שיש לתארך את חיבור מגילה לתקופת עזרא ונחמיה, כלומר לאמצע המאה החמישית לפני הספירה.‏‏‏[6] אולם טענתו איננה מקובלת על רוב החוקרים, אשר מעדיפים את תיארוכו של ידין. ידין טען כי המגילה חוברה על ידי מורה הצדק, מנהיגה ומייסדה של כת קומראן, בסביבות 150 לפנה"ס, וכי יש לזהות את מגילת המקדש כחיבור ה-'חוק ותורה' אשר שלח 'מורה הצדק' ל'כהן הרשע'.‏‏‏[7] אולם טענה זו איננה מקובלת כיום על רוב החוקרים. חנן אשל לדוגמה טוען כי מגילת המקדש לא חוברה על ידי סופר שהיה שייך לכת היחד, לטענתו המגילה היא מגילה כיתתית.‏‏‏[8]

תוכן כללי של החיבור ומבנהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילת המקדש היא שכתוב של חלקים מן התורה הקנונית, למן המצווה לבנות את המשכן בסוף ספר שמות ועד לסוף החלק ההלכתי בספר דברים. המחבר ביקש לארגן את החומר שבספרים השונים של התורה מחדש וארגנו לפי נושאים. תוך כדי עבודתו שילב פירושים הלכתיים משלו, ולפעמים אף הוסיף משפטים שלמים. רק בעניין "תורת המלך" חיבר סעיפים ארוכים משלו.‏‏‏[9]

  • מועדים ופרטי ההלכות של חגים ומועדים, מהם כמה שאינם מוכרים לנו כיום - טורים 13 עד 29 עוסקים במועדים. במגילת המקדש מופיעים שני מועדים חדשים: מועד ביכורי התירוש - מועד שחל חמישים ימים לאחר חג ביכורי החיטים, הוא חג השבועות. ומועד ביכורי השמן – היצהר – שחל חמישים ימים אחרי מועד ביכורי התירוש. תוך דיון בהלכות המועדים בא לידי ביטוי לוח השנה של הכת, לוח המבוסס על השמש ולא על הירח, כבלוח העברי במסורת הרבנית של ימינו. בלוח זה 364 יום בשנה, והוא מסודר באופן כה הרמוני, עד כי כל המועדים חלים כל שנה באותו יום בשבוע. לוח זה בא לידי ביטוי בכתבים אחרים של הכת, למשל בספר היובלים, או בספר חנוך האסטרונומי.‏‏‏[10]
  • הלכות בית המקדש ובניינו, באופן המשלים את הידוע לנו מן התורה לגבי בית המקדש - טורים 3 עד 13 עוסקים בצווים הקשורים לבניית כלי המקדש, וטורים 30 עד 46 עוסקים בחצרות בית המקדש והלשכות. במקדש זה יהיו שלוש חצרות מרובעות מוקפות חומות. בחומה הפנימית צריכים להיות ארבעה שערים במרכז כל אחת מצלעות החומה, ואילו בחומה התיכונה והחיצונית יהיו 12 שערים שיקראו על שם שבטי ישראל. ממדיו של המקדש שתואר במגילה הינם עצומים, והיו שווים לתחום ירושלים כולה בסוף ימי הבית השני, משער שכם ועד להר הזיתים.‏‏‏[11] טורים 46 עד 49 עוסקים במספר הלכות הקשורות לירושלים. דוגמה להלכות אלו, הם האיסור על אכילת בשר תאווה בירושלים (כלומר בשר חולין שלא הובא כקורבן) והאיסור לקיים יחסי מין בירושלים. שני איסורים אלו נבעו מתפיסה כי קדושת המקדש מקרינה על ירושלים כולה.‏‏‏[12]
  • תורת המלך והלכות המנהל הציבורי המלכותי - טורים 56 עד 59 מוקדשים לתורת המלך. תורה זו עוסקת בנושאים הבאים: ארגון הצבא, בחירת שומרי ראשו של המלך, מועצת המשפט החייבת לפעול ליד המלך, באיסור המלך לקחת לו יותר מאישה אחת, בחוקת השלל, ובדינים הנוגעים למלחמת רשות.‏‏‏[13]

חשיבותו החיבור והשפעתו על דורות מאוחרים יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילת המקדש שייכת לסוגה ספרותית שנקראת "מקרא משוכתב"; כלומר, המגילה משכתבת חזרה את התורה (להוציא ספר בראשית), תוך הבאת פרקים שלמים מהתורה ושינויי לשון הכתוב לגוף ראשון, שלא יהיה ספק כי אלוהים אמר כתובים אלו, וכן היא מדגישה כי הדברים רק הועלו על הכתב בידי משה רבנו. השם המפורש נכתב בכתב רגיל, בניגוד לכמה מן המגילות האחרות שנמצאו בקומראן – דבר שלדעת ידין מלמד על העובדה כי בני הכת ראו בספר חלק מן התורה. עורך המגילה התמקד בשכתוב החוקים המופיעים בתורה במקומות שונים, ובכמעט כל פרשה במגילה שולבו מספר מקורות המופיעים בתורה. לצורך כך היה על המחבר לפרש את הקטעים השונים מהתורה, כך שהטקסט יהיה ברור ולא יהיו בו סתירות ואי-התאמות. כיוון שניתן להשוות את נוסח המגילה לתורה, ניתן לראות את דרכי עבודתו של עורך המגילה, ללמוד מה היה חשוב בעיניו, מה הוא הדגיש, מה הוא שינה וכיצד פתר את הסתירות שקיימות בתורה. פרסומה של מגילת המקדש הסיט את מוקד המחקר של מגילות קומראן. עד פרסום מגילת המקדש חקרו רק חוקרים מעטים את ענייני ההלכה במגילות, ורוב החוקרים עסקו בעיקר בהיבטים התאולוגים הקשורים לתוכנן של המגילות, לעומת זאת לאחר פרסומה של מגילת המקדש הם פנו לדון בהלכה המשתקפת במגילות שנמצאו בקומראן.‏‏‏[14]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • G. J. Brooke (ed.), Temple Scroll studies, Sheffield, 1989.
  • Y. Yadin, The Temple Scroll, Jerusalem, 1983.
  • H. Stegemann, “The Literary Composition of the Temple Scroll and its Status at Qumran', in Temple Scroll Studies, G. Brooke (ed.), Sheffield, 1989, pp. 123-148.
  • Hartmut Stegemann, 'Is the Temple Scroll a Sixth Book of the Torah—Lost for 2,500 Years?', Understanding the Dead Sea Scrolls, Herschel Shanks (ed.), New York, 1992, pp. 126-136.
  • E. Qinron, The Temple Scroll, Berr-sheva and Jerusalem, 1995.
  • חנן אשל, 'על אופייה של מגילת תענית לאור חגי ספר היובלים ומגילת המקדש',‫ מגלות 3, 2005, עמ' 253-257.
  • חנן אשל, 'ארבעים שנה לרכישתה של מגילת המקדש', מועד: שנתון למדעי היהדות 18, 2008, עמ' 42-54.‬
  • רומן וילק, המלכות במגילת המקדש זמנה וריקעה, 1980, אוניברסיטת ת"א - עבודת MA.
  • רומן וילק, 'יוספוס ומגילת המקדש?' סיני קו (אב-אלול תש"ן) רפא-רפב, ‬ 1990.
  • רומן וילק "החשמונאים וספרות קומראן" פסיפס 4 האוניברסיטה הפתוחה,1996 עמ'47-56
  • כנה ‫ ורמן‬, 'על מועדי הכפרה במגילת המקדש', מגלות 4, 2006, עמ' 89-119.
  • יגאל ידין, מגילת המקדש, 3 כרכים, ירושלים, תשל"ז.
  • יגאל ידין, מגילת המקדש, ספרית מעריב, 1990.
  • מגן ברושי, 'אדריכלות ובניין ערים במגילות הגנוזות', ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כ"ג, תשנ"ב, עמ' 286-292.
  • אלישע קימרון, 'התרנגול והכלב ומגילת המקדש - 11QT (עמ’ XLVIII)‬, תרביץ: רבעון למדעי היהדות ס"ד, תשנ"ה, עמ' 473-476. ‫
  • אדולפו רויטמן, סוד ההיכל: בעקבות מגילת המקדש, הוצאת מוצרי מוזיאון ישראל, 2003.
  • יהודה שיפמן, 'מגילת-המקדש אחרי שלושים שנה', קדמוניות: רבעון לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא ל’ (114), 1997, עמ' 101-104.
  • יצחק שושן ורפי סיטון, אנשי הסוד והסתר 1990

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏י. ידין, מגילת המקדש, 3 כרכים, ירושלים, תשל"ז.‏
  2. ^ ‏Y. Yadin, The Temple Scroll: Jerusalem, 1983.‏
  3. ^ ‏E. Qinron, The Temple Scroll, Beer-sheva and Jerusalem, 1995. ‏
  4. ^ ‏י. ידין, מגילת המקדש, עמ' 41-69.‏
  5. ^ ‏שם, עמ' 295-298.‏
  6. ^ ‏Hartmut Stegemann, 'Is the Temple Scroll a Sixth Book of the Torah—Lost for 2,500 Years?', Understanding the Dead Sea Scrolls, Herschel Shanks (ed.), New York, 1992, 126-136.‏
  7. ^ ‏י. ידין, מגילת המקדש, שם.‏
  8. ^ ‏חנן אשל, 'ארבעים שנה לרכישתה של מגילת המקדש', מועד: שנתון למדעי היהדות 18, 2008, עמ' 42-54.‬‏
  9. ^ ‏יהודה שיפמן, 'מגילת-המקדש אחרי שלושים שנה', קדמוניות: רבעון לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא ל’ (114), 1997, עמ' 102.‏
  10. ^ ‏י. ידין, מגילת המקדש, עמ' 95-115‏
  11. ^ ‏שם, עמ' 116-167‏
  12. ^ ‏שם, עמ' 169-187.‏
  13. ^ ‏שם, עמ' 188-199.‏
  14. ^ ‏חנן אשל, 'ארבעים שנה לרכישתה של מגילת המקדש', עמ' 45-46.‏