מגרון (מאחז)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מגרון
מגרון הישנה.JPG
מגרון במבט מהאוויר, פברואר 2014
מחוז יהודה ושומרון
מועצה אזורית מטה בנימין
גובה ממוצע ‎748‏ מטר
תאריך ייסוד 20 באפריל 1999
סוג יישוב מאחז
אוכלוסייה (הערכה) למעלה מ-200 (2008)
מיקום מגרון
מגרון
מגרון
מגרון באתר המועצה האזורית
בית הכנסת במגרון לפני הפינוי
בור מים עתיק במגרון

מגרון היה מאחז בתחום המועצה האזורית מטה בנימין, כשני ק"מ מצפון-מזרח לכוכב יעקב וכ-10 ק"מ מצפון לירושלים. לאחר הליכים משפטיים ממושכים התפנו תושביו בספטמבר 2012 והועברו לנקודת יישוב חדשה, ב"גבעת היקב" הסמוכה. כיום חלק מבתי מגרון (חלקה 10) עדיין עומדים על תילם, ומתנהלים הליכים משפטים בעניין הבעלות על הקרקע.

מגרון הוקם באייר ה'תשנ"ט (אפריל 1999) על גבעה בגובה 748 מטר מעל פני הים בפסגה שולטת על כביש 60 הנוכחי ממנה יש תצפית לעבר דרום בקעת הירדן, צפון ים המלח ומעט מעבר הירדן. המאחז הוקם כדי ליצור רצף התיישבותי לאורך כביש 60 מכוכב יעקב בואכה עפרה ובית אל ובמטרה לחסום התפשטות עתידית של אל-בירה לכיוון כביש 60. המאחז נקרא על שם היישוב העתיק מגרון, המוזכר פעמיים במקרא‏[1], ומזוהה באזור שבו היה המאחז.

מגרון נחשב למאחז הגדול ביותר, שמנה, באוגוסט 2011, 50 משפחות ולהן יותר מ-160 ילדים. במאחז התקיימו חיבור לתשתיות, מספר בתי קבע, שני גני ילדים, מעון, מקווה ובית כנסת.

בעתירה שהגישו פלסטינים וכן תנועת שלום עכשיו בדרישה לפינוי המאחז בהתאם לצווי הריסה שכבר הוצאו, הסכימה הפרקליטות כי מדובר במאחז בלתי חוקי שנבנה על קרקע פרטית של פלסטינים. כתוצאה מכך, פסק בג"ץ באוגוסט 2011 כי על המדינה לפנות את המאחז. המועד האחרון לפינוי נדחה מספר פעמים‏[2]. ביולי 2012 הגישו תושבי מגרון עתירה לבג"ץ בדרישה לביטול הפינוי, באמרם שלאחר פסק הדין הקודם הם רכשו חלק מן הקרקעות, אך העתירה נדחתה.

ב-2 בספטמבר 2012 התפנו תושבי המאחז‏[3] והועברו לנקודת יישוב חדשה ב"גבעת היקב" הסמוכה.

הקמת המאחז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 החלו בקיום חפירות ארכאולוגיות באזור‏‏‏[4]. קבוצת נערים שעזרו בחפירות החלו לגור במקום ולאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה הוקמה במקום אנטנה סלולרית. לדברי אביגדור ליברמן, בטקס הנחת אבן הפינה ליישוב השתתפו שר הביטחון משה ארנס ואלוף פיקוד המרכז[5]. לעומת זאת בדו"ח המאחזים תיארה טליה ששון את נסיבות הקמת המאחז על פי מידע שמסר לה מפקד חטיבת בנימין. על פי תיאורה, מגרון הוקם כמה ימים לפני מבצע חומת מגן בתקופה שבה אירעו פיגועים רצחניים וחמורים ברחבי המדינה. המתיישבים הגישו בקשה להקים אנטנה סלולרית בראש הגבעה‏‏ וצה"ל לא יכול היה לסרב לבקשה שתשפר את הקשר עם המקום, במיוחד לצורך יצירת קשר דחוף עם נפגעים. לצורך הגנת האנטנה אושרה גם הקמת גידור מסביבה. בדיעבד התברר למח"ט, על פי הדו"ח, כי מדובר ב"עמוד עם תחפושת" המדמה אנטנה.‬ בהמשך חוברה הנקודה לחשמל על ידי חברת החשמל, נפרץ כביש גישה למקום והוצבו בו 5 קראוונים. לדברי ששון, פעולות אלו נעשו ללא ידיעת המח"ט וחברת החשמל‏[6].

באפריל 2002 הורחב המאחז והחל לקלוט משפחות ובהן קבוצה של אברכים מישיבת הר המור[7] תשתיות היישוב הוכשרו בתמיכת המדינה. על פי ששון, עלות הקמת התשתיות הייתה מעל 4 מיליון ש"ח שהגיעו ממשרד השיכון.

ראש הממשלה, אריאל שרון, התחייב[דרושה הבהרה] בפני הממשל האמריקאי על פינוי המאחזים שהוקמו לאחר 2001. כיוון שמגרון אוכלס במשפחות רק בשנת 2002, נכלל המאחז ברשימת המאחזים שיש לפנותם, ודיבורים ראשונים על פינוי המקום נשמעו כבר לקראת סוף שנת 2003. בדצמבר 2003 נערך במגרון טקס הכנסת ספר תורה שבו השתתפו אלפים, בהם חברי כנסת של "הליכוד". עשרה חברי כנסת של "הליכוד" אף הודיעו שלא יקבלו עליהם משמעת קואליציונית אם מגרון יפונה‏[8].

מעמדו המשפטי של מגרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה של ילדי מגרון

בספטמבר 2006 הגישו תנועת "שלום עכשיו" וחמישה פלסטינים עתירה לבג"ץ נגד מדינת ישראל והיישוב מגרון. בעתירה נטען כי המאחז הוקם על קרקעות פרטיות של פלסטינים ולכן יש לפנותו. בתשובתה לבג"ץ הודתה המדינה כי מדובר בקרקע פרטית והודיעה כי בכוונתה לפנות את המאחז עד לחודש אוגוסט 2008 ובינתיים היא מנסה להגיע לסיכום על פינוי בהסכמה. באוגוסט 2008 פורסם שמועצת יש"ע הגיעה להסכמה עם המדינה על פינוי מגרון. לטענת מועצת יש"ע, על פי ההסכם יוקם יישוב חוקי עבור מתיישבי מגרון באתר סמוך למקומו הנוכחי, והמאחז יפונה לאחר סיום בניית בתי הקבע ביישוב החוקי. כמו כן, נטען שהמדינה הסכימה שבכל מקרה אתר המאחז לא יפונה והוא יוחזק למצער על ידי צה"ל[9]. מבין אנשי הימין היו שהביעו תמיכה בהסכם, אך היו לו גם מתנגדים, ובהם תושבי מגרון עצמם. גם משמאל נמתחה ביקורת על ההסכם‏[10].

באוקטובר 2008 הגישו חלק מהעותרים לבג"ץ יחד עם אחרים ובסיוע עמותת "יש דין" תביעת פיצויים כנגד המדינה על הנזקים שנגרמים להם מכך שמגרון עדיין לא פונה. המדינה הגיבה לתביעת הפיצויים בטענה שבעלותם של העותרים על הקרקע לא הוכחה‏[11].‏[12] ב-8 בנובמבר 2011 ביקשו התובעים למשוך את התביעה. בנייר עמדה שהוציאה מועצה אזורית שומרון נכתב כי הקרקע באזור אמנם רשומה על שם הפלסטינים, אולם אלה קיבלו אותה באופן שרירותי ממלך ירדן שעה שהיה הריבון באזור, ולא עיבדו אותה מעולם‏[12]. בפסק הדין נקבע כי "לא השתכנעתי כי הפסקת התובענה באה מחמת קושי ראייתי של התובעים להוכיח תביעתם כי אם כתוצאה, ממתן הסעד של הפינוי במסגרת העתירה... לא שוכנעתי כי נעשה שימשו לרעה בהליכי בימ"ש בניהול התביעה ובחוסר תם לב ואין בהפסקתה כדי ללמד על סיכויי תביעה קלושים בשים לב לשלב המקודם בו מצוי ההליך ועיון בכתבי הטענות לא די בו כדי ללמד על כך"‏[13].

אנשי מגרון טוענים כי היישוב הוקם במכוון על קרקע פנויה וטרשית שלא עובּדה מעולם, ושכך מוכיחים תצלומי אוויר. לדבריהם, בניגוד לעמדת פרקליטות המדינה בבג"ץ, חלק מהקרקע לא הייתה קרקע פרטית אלא במעמד של "נכסי נפקדים"‏[14]. עוד הם אומרים שאיש לא התלונן על גזילת אדמותיו עד שאנשי "שלום עכשיו" הצליחו למצוא רישומים של חלוקת קרקעות פיקטיבית שנתן מלך ירדן למקורביו בשנות ה-60. על פי דבריהם, כאשר פנו לאותם הרשומים כבעלי קרקעות במטרה לרכוש מהם את הקרקע, הם גילו כי אותם ערבים לא חשו מעולם כבעלי הקרקע והופתעו לגלות את הרישומים. לטענתם, לו מדינת ישראל הייתה רוצה, היה ניתן למצוא הסדר חוקי לבעיית הקרקעות. בנוסף, נטען כי הפנייה לבג"ץ ולא לבית משפט רגיל עושה עוול עם תושבי מגרון ומוכיחה כי לא מדובר בסכסוך קרקעות שניתן למצוא לו פתרון, אלא ברצון להילחם בהתיישבות. אנשי היישוב טוענים כי למגרון חשיבות אסטרטגית שבה הכירה גם ממשלת ישראל שבברכתה ובסיועה עלו המתיישבים לקרקע. בין היתר הוכנה תוכנית בניין עיר ל-500 בתים על ידי משרד הבינוי והשיכון וניתנה הוראה על ידי משרד הביטחון לנהוג במגרון "כיישוב עצמאי לכל דבר ועניין, כולל נושא התקציב וסימול היישוב"‏[15]. ביחס לטענה על היעדר תוכנית מסודרת, טוענים ביישוב כי כך נהוג למעשה בכל רחבי ישראל - לאחר תכנון ראשוני מתחילה הבנייה ושנים לאחר מכן מגיע האישור הסופי והרשמי‏[16].

באוגוסט 2011, לאחר ‫מספר רב של דיונים,‬ הורה בג"ץ למדינה להרוס את מאחז מגרון עד 31 במרץ 2012. בפסק הדין נכתב כי

"העתירה לפינוי מגרון הוא מהמקרים הקשים והחריגים בכל הנוגע להקמת מאחז לא חוקי. גם לשיטת המדינה יש לפנותו... איננו מתעלמים מהקשיים שמעורר פינויו של מאחז באזור, לא כל שכן מאחז גדול הנמצא במקום תקופה ממושכת. קשיים אלה מתעצמים ככל שעובר הזמן, וניתן להבין את רצונם של המשיבים [המדינה] לממש את הפינוי בהסכמת המתגוררים במאחז, ללא צורך בהפעלת כוח. שאיפה זו מבוססת על מגמה ראויה של קביעת יחסי אמון ושיתוף פעולה בין הרשויות לבין המתיישבים, הגם שמדובר בפורעי חוק. למותר להזכיר כי קשיים אלה היו נחסכים או מתמעטים במידה רבה לו הייתה המדינה מבצעת מלכתחילה פעולות אכיפה אפקטיביות במקום ומונעת את עליית המאחז על הקרקע ואת התרחבותו. אולם, בהתחשב במורכבות הנודעת לפינוי בכוח של יישובים ובניסיון שהצטבר אצל המשיבים בטיפול בעניינים אלה, ראינו לתת למדינה שהות לבחון את האפשרות להגיע לכדי פינוי בהסכמה, ככל שהדבר ניתן"‏[17].

ב-4 בספטמבר 2011 הרסו פקחי המנהל האזרחי שלושה בתי קבע מתוך שמונה שקיימים במגרון. כ-600 שוטרים השתתפו במבצע ההריסה, במהלכו התפתחו עימותים בינם ובין עשרות צעירים, שחלקם יידו אבנים. ארבעה פעילי ימין נפצעו באורח קל ושישה נעצרו‏[18]. הריסת הבתים באה בעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ כמה חודשים קודם לכן על ידי עו"ד מיכאל ספרד בשם שני פלסטינים שטענו כי הקרקע עליה עומדים הבתים שייכת להם. המדינה נענתה לעתירה והתחייבה להרוס את הבתים. כעבור כמה ימים ביקשו העותרים למחוק את העתירה לאחר שהתברר כי הייתה טעות בזיהוי החלקה, אך התחייבות המדינה לא התבטלה‏[11]. המתנחלים טענו שההריסה נבעה מטעות ונעשתה תוך התפרצות שוטרי יס"מ דרך החלונות אל חדרי הילדים והתינוקות ללא הודעה מוקדמת והרחקה של אימהות מתינוקות ללא הצדקה. לדבריהם המשטרה הפרה את התחייבותה ליידע את המשפחות בדבר המועד המתוכנן להריסת הבתים, כדי שיוכלו לפנות את הילדים והתינוקות בעצמן מבעוד מועד.

על אף פסק הדין של בג"ץ מאוגוסט 2011, לפיו היה על המדינה לפנות את המאחז עד סוף מרץ 2012, חתרו גורמים בממשלה, ובראשם השרים בני בגין ומשה יעלון, להסכמת המתנחלים לפינוי מרצון ולהעתקת ההתנחלות לאתר קרוב, תוך דחיית הפינוי בשלוש וחצי שנים, פרק הזמן שהוערך כי יידרש להשלמת הבנייה באתר החלופי. ב-12 במרץ 2012, מתוך תקווה שבג"ץ יאשר את דחיית הפינוי בהתאם, חתמו נציגי הממשלה ותושבי מגרון על הסכם לפיו יעברו התושבים לבתי קבע שיוקמו באתר סמוך עד נובמבר 2015[19]. כמו כן הוסכם ש"מעמדם של המבנים המצויים על מקרקעין, אשר עניינם מצוי בתביעת בעלות שהוגשה על ידי מגרון לבית המשפט המחוזי בירושלים, יוכרע רק לאחר סיום ההליך האזרחי והכרעתו בדבר הבעלות לגבי מקרקעין אלו"‏[20]. במהלך הדיונים בבג"ץ בבקשת המדינה לדחיית הפינוי, תמהו השופטים על כך שההסכם התנהל ללא מעורבות העותרים הפלסטינים, והביעו אי אמון בלוח הזמנים שהציעה המדינה לפינוי‏[21]. ב-25 במרץ 2012 דחה בג"ץ את בקשת הפרקליטות לדחיית מועד ביצוע פסק הדין, תוך שהשופטים מבהירים שהרצון להתחשב במצוקת תושבי מגרון אינו יכול להמשיך ולבוא על חשבונם של העותרים ועל חשבון אי אכיפת החוק. יחד עם זאת, מתוך התחשבות במצב המשפחות שלא התכוננו לפינוי בשל המגעים עם נציגי הממשלה, נתן בג"ץ ארכה נוספת של ארבעה חודשים, וחייב את המדינה לפנות את היישוב עד 1 באוגוסט 2012[22]. באפריל 2012 הוחל בבניית אתר מגורים זמני למפונים סמוך ליקב פסגות בעלות של 25 מיליון שקלים‏[23][24].

ביולי 2012 פנו תושבי מגרון למערכת הביטחון וביקשו לרשום חלק מהקרקעות במאחז על שמם, בטענה כי הן נרכשו על ידם. בעקבות זאת הם עתרו לבג"ץ בדרישה שיהפוך את ההחלטה לפנות את המבנים הנמצאים על הקרקעות שנרכשו‏[25]. ועדת השרים לענייני התיישבות החליטה כי אם תוכח כשרות הרכישה תיבחן בחיוב הסדרה תכנונית של חלק מהחלקות שנרכשו. הוועדה החליטה גם לתמוך בשלב זה בבקשת העותרים למניעת הפינוי מחלקות אלה‏[26]. המשטרה פתחה בחקירת עסקת הרכישה, בשל תלונה שהגישו העותרים בעתירה המקורית ולפיה המסמכים זויפו. במקביל לעתירה, נידונה בקשת המדינה להאריך את מועד ביצוע הפינוי כולו, מטעמים מבצעיים וכן מאחר שטרם הושלם האתר הזמני שאליו רצתה לפנות את תושבי המאחז. בית המשפט עיכב את ביצוע הפינוי כולו פעם נוספת, עד לדיון שנקבע ל-28 באוגוסט 2012[27].

ב-20 באוגוסט 2012 הגישה המדינה את תגובתה לעתירה ולבקשת העיכוב. בתגובה טענה המדינה שיש לפנות את מגרון כולו מתושביו ולהרוס את המבנים שבו, לרבות החלקות שיש עליהן טענת רכישה - למעט מבנים באחת החלקות, שיפונו מתושביהם אך לא ייהרסו בשלב זה, כדי לאפשר הסדרה תכנונית עתידית. אשר לשתי החלקות האחרות שנטען כי נרכשו, פסלה המדינה אפשרות כזו: באחת - כי היא קטנה מדי ומבודלת מהאחרות ובשנייה - כי נרכשו רק 25% מהזכויות בה. המדינה טענה לגבי החלקה האחרונה שאין לאפשר מגורים בה בשלב זה, כי דרכי הגישה אליה עוברות במקרקעין פרטיים. לתגובה צורף תצהיר השר בני בגין, שהצהיר כי העמדה שבתגובה מייצגת את עמדת ראש הממשלה ושר הביטחון.

בג"ץ קיבל ב-29 באוגוסט 2012 את עמדת המדינה במלואה וקבע כי גם אם נרכשו החלקות, אין בכך כדי להכשיר מבנים שנבנו ללא היתר בנייה ועל קרקע שהייתה פרטית בעת בנייתם, ולכן יש לקיים את פסק הדין ולדחות את עתירת תושבי מגרון. עם זאת, השופטים הסכימו לבקשת המדינה לא להרוס את המבנים באחת החלקות עד לסיום הבדיקה בעניין. על כן נקבע שיש לפנות את האנשים עד 4 בספטמבר, ולהרוס את המבנים עד 11 בספטמבר[28].

ב-2 בספטמבר 2012 התפנו תושבי המאחז‏[29] והועברו לנקודת יישוב חדשה ב"גבעת היקב" הסמוכה.

המחלוקת הציבורית סביב מגרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל למחלוקת המשפטית סביב מגרון התעוררה גם מחלוקת ציבורית.

בנובמבר 2011 הודיע אביגדור ליברמן, שר החוץ ראש מפלגת "ישראל ביתנו", כי הימנעות מהריסת מגרון היא תנאי להמשך חברותה של מפלגתו בקואליציה‏[5]. באופן דומה התבטא גם חבר הכנסת זבולון אורלב מסיעת הבית היהודי[30]. שרים וחברי כנסת מהימין הביעו תמיכה בתושבי מגרון וקראו להסדרת מעמדו של המאחז.

בדצמבר 2011 הביע הראשון לציון, הרב שלמה עמאר, התנגדות להריסת מגרון‏[31]. כ-200 רבנים נוספים, בהם יעקב אריאל, חיים דרוקמן, צבי טאו, זלמן נחמיה גולדברג, שלמה אבינר, יעקב יוסף, אליקים לבנון, אליעזר מלמד ואלי סדן, חתמו על מכתב הקורא לממשלה שלא לפנות את מגרון‏[32].

השר בני בגין תמך בהעברת מגרון למקום אחר, שבו יוכל היישוב להתפתח. במקביל התבטא נגד חקיקה פרטיקולרית, שכל מטרתה לאפשר את המשך קיומו של המאחז במקומו הנוכחי‏[33].

פסיקת בג"ץ בעניין מגרון הפכה אף היא נושא למחלוקת. חברי כנסת מסיעות הימין מתחו ביקורת על החלטה זו, ואילו חברי כנסת מסיעות השמאל בירכו עליה‏[34].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק ב'; ספר ישעיהו, פרק י', פסוק כ"ט
  2. ^ בג"ץ 8887/06 יוסף מוסא עבד א-ראזק אל-נאבות ואחרים נגד שר הביטחון ואחרים, ניתן ב-25 במרץ 2012
  3. ^ איתמר פליישמן, הושלם פינוי מגרון, המתבצרים הורדו בכוח מהגג, באתר ynet‏, 2 בספטמבר 2012
    אפרת פורשר, ‏פינוי מגרון עבר בשלום, באתר ישראל היום, 3 בספטמבר 2012
  4. ^ מגרון באתר המועצה האזורית מטה בנימין, מציין את התאריך ד' באייר תשנ"ט - (1999)
  5. ^ 5.0 5.1 יוסי ורטרליברמן באולטימטום לנתניהו: הריסת מגרון - עילה לפירוק הממשלה, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2011
  6. ^ טליה ששון, חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים, עמ' 105
  7. ^ אסף גולן, מתגלגלים במגרון‏, "הצופה", 24 באוגוסט 2008
  8. ^ אלפים השתתפו בטקס הכנסת ספר תורה בישוב מגרון, באתר ערוץ 7, 23 בדצמבר 2003‏
  9. ^ חנן פורת, ‏צעד אחורה, שניים קדימה‏, מקור ראשון, 14 באוגוסט 2008
  10. ^ ביילין: הסכם מגרון הוא הסכם שקרי, אתר מרצ‏, 15 באוגוסט 2008
  11. ^ 11.0 11.1 הודיה כריש-חזוני, "מטרת ההריסה הייתה להשפיל אותנו", באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 12 בספטמבר 2011, פורסם במקור ראשון
  12. ^ 12.0 12.1 יהושע בריינר, המדינה: לפלסטינים אין יכולת להוכיח בעלות במגרון, באתר וואלה!, 18 בנובמבר 2011
  13. ^ בית משפט השלום בירושלים, פסק דין ת"א 19157-08 עבד אל מונעם עבד אל ג'וואד עבד אללטיף ואח' נ' מדינת ישראל, 17 בינואר 2012
  14. ^ תצלום מסמך שמובא כראיה להתייחסות כזו למעמדה של הקרקע, באתר מגרון
  15. ^ ישראל הראלבני אינו פורע חוק, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2011
  16. ^ רקע משפטי, באתר מגרון
  17. ^ בג"ץ 8887/06 יוסף מוסא עבד א-ראזק אל-נאבות ואחרים נגד שר הביטחון ואחרים, ניתן ב-2 באוגוסט 2011
  18. ^ אוהד חמו, דרמה לילית במאחז מגרון: שלושה בתים נהרסו, חדשות 2, 5 בספטמבר 2012
  19. ^ בועז פיילר, התושבים והמדינה חתמו על ההסכם לפינוי מגרון , באתר ynet‏.
  20. ^ נוסח מתווה ההסכם, כפי שפורסם באתר ynet ב-13 בפברואר 2012
  21. ^ שופטי בג"ץ דחו פשרת מגרון - יפונה עד אוגוסט, באתר ynet
    יובל יועז, ‏בג"ץ דן בבקשת המדינה לדחות את פינוי מגרון, באתר גלובס, 22 במרץ 2012
  22. ^ בג"ץ 8887/06 יוסף מוסא עבד א-ראזק אל-נאבות ואחרים נגד שר הביטחון ואחרים, ניתן ב-25 במרץ 2012
  23. ^ חיים לוינסון, אתר המגורים למפוני מגרון יעלה 25 מיליון שקל , באתר הארץ, 6 באפריל 2012
  24. ^ החלו העבודות בגבעת היקב ליישוב החלופי למגרון, באתר ערוץ 7, 5 באפריל 2012
  25. ^ המשטרה תחקור את רכישת הקרקע במגרון
  26. ^ טל שלו ויהושע בריינר, ועדת השרים: "המדינה תתמוך בעתירת תושבי מגרון", באתר וואלה!, 17 ביולי 2012
  27. ^ בג"ץ 8887/06 יוסף מוסא עבד א-ראזק אל-נאבות ואחרים נגד שר הביטחון ואחרים, החלטה מיום 27 ביולי 2012
  28. ^ בג"ץ 8887/06 יוסף מוסא עבד א-ראזק אל-נאבות ואחרים נגד שר הביטחון ואחרים, פסק דין והחלטה מיום 29 באוגוסט 2012
  29. ^ איתמר פליישמן, הושלם פינוי מגרון, המתבצרים הורדו בכוח מהגג, באתר ynet‏, 2 בספטמבר 2012
    אפרת פורשר, ‏פינוי מגרון עבר בשלום, באתר ישראל היום, 3 בספטמבר 2012
  30. ^ אורי פולק, ‏אורלב לנתניהו: אם מגרון יפונה – נפרוש מהממשלה, באתר כיפה.
  31. ^ לילך שובל, ‏הרב עמאר תומך במגרון, באתר ישראל היום, 15 בדצמבר 2011
  32. ^ קובי נחשוני, 200 רבנים במכתב: "לא 'לשלוח יד' במגרון", באתר ynet‏, 23 בדצמבר 2011
  33. ^ חיים לוינסון, בעקבות בג"ץ מגרון - בגין: חוק הסדרת המאחזים - הזוי, חסר יסוד חקיקתי, כתם על ההתיישבות, באתר הארץ, 26 במרץ 2012
  34. ^ עידן קוולר, ‏בן ארי: "החלטת השופטים מלמדת על צביעות בג"ץ", באתר גלי צה"ל, 10 במרץ 2012

קואורדינטות: 31°53′24″N 35°16′17″E / 31.890°N 35.2715°E / 31.890; 35.2715