מדבר יהודה וים המלח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדבר יהודה וים המלח
מידע כללי
מאת צבי אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור עברית
סוגה קובץ מאמרים
נושא מדבר יהודה, גאוגרפיה של ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה החברה להגנת הטבע
תאריך הוצאה 1973
מספר עמודים 474 עריכת הנתון בוויקינתונים
עורך צבי אילן
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001911604
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מדבר יהודה וים המלח הוא שם של קובץ מאמרים שיצא לאור על ידי החברה להגנת הטבע בשנת 1973 לקראת הכנס הי"ט של החברה שהתקיים בבית ספר שדה עין גדי. הכנס נערך לאחר שהפכה לשגרה הנסיעה בקטע כביש 90 מעינות צוקים לעין גדי, שנסלל בשנים 1968-1970.[1] לכנס הגיעו מאות מטיילים והוא היה לאחד הכינוסים הגדולים של החברה. הייתה זו הזדמנות ראשונה, שנפתחו בפני חובבי ידיעת הארץ, חבל הארץ במלואו. חבל ארץ שיחודו בכך שהוא מדבר עם מבנה גאומורפולוגי עשיר והיותו בית גידול מגוון לחי ולצומח. בנוסף לכך גם עשיר בשרידים קדומים כמערת המטמון בנחל משמר והמקדש הכלקוליתי בעין גדי, מצדה ושאר האתרים שבהם נמצאו שרידים המעידים על קיומם של פליטים יהודים מימי בר כוכבא במדבר יהודה.

הקובץ נערך על ידי צבי אילן והוא יועד "לשימוש חברי הגנת הטבע". הקובץ פורסם במהדורות אחדות והיה אחד הספרים הפופולריים של חובבי ארץ ישראל. המאמרים נלקטו ממקורות רבים, כאשר בקובץ מופיע שם המאמר ושמו של המחבר. לקובץ חמישה חלקים.

גאוגרפיה - גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

14 מאמרים דנים במבנה הגאולוגי הייחודי של האזור, באקלים במעיינות ובאוצרות הטבע נכללים בפרק זה:

  • "הגאולוגיה של ארץ ישראל על רקע נדידת היבשות" מאת רפאל פרוינד - אחד המאמרים היסודיים בנושא שפורסמו בירחון מדע.
  • על "השינויי במפלסי ים-המלח" של צפורה קליין - עבודה שפורסמה בכתב העת "טבע וארץ" וסוקרת את השינויים בגובה פני הימה מראשית המאה שעברה.
  • על שמורת עינות צוקים (היא עין פשחה) מאת מוטי אברהמי - שמורת טבע שנפתחה לראשונה למטייל הישראלי אחרי מלחמת ששת הימים והייתה לאתר תיירות פופולרי. חלקה נסגר לציבור והיה לשמורת הטבע לחי והצומח של שפת ים המלח.

החי והצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

18 מאמרים כלולים בחלק זה, הדנים בסוגיות העיקריות של האזור:

  • הזואולוג לב פישלזון מביא סקירה מקיפה "מעולם החי בסביבות ים המלח". הפרק הוא מתוך ספרו על החי בסביבות ים המלח. הוא מציג את מגוון הנחשים, העופות והיונקים באזור.
  • הבוטנאי אבינועם דנין מציג את הצומח על שפת ים המלח, לפי האזורים, הנקבעים לפי המרחק מים המלח. מרחק הקובע את תנאי הגידול של קבוצת הצמחים. מאמר נפרד על הצמחים במדבר יהודה אף מאמר זה פורסם ב"טבע וארץ".
  • היעלים שבעין גדי זוכים לחשיפה מקיפה על ידי לן אהרונסון, מצוות בית ספר שדה. חשיפה שתסייע לקיומם עד היום.

היסטוריה וארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק זה זכה לעניין הרב ביותר - 42 מאמרים - כמקובל בכנסים לידיעת הארץ שנערכו באותה תקופה.

  • יגאל ידין מציג את מצדה. מאמר מקיף דן "בנתונים הארכאולוגיים לקביעת זמן המגילות במצדה ובקומראן". מובאים הפרקים מיוסף בן מתתיהו הדנים בים המלח ובמצדה.
  • בנימין מזר וארכאולוגיים נוספים מציגים את הממצאים בעין גדי. כאשר אנשי בית ספר שדה מציגים את שרידי החקלאות הקדומה שהתגלתה במקום.
  • מנשה הראל מספר על המצודות "נתיבות ומסילות במדבר יהודה" ויוסי פלדמן מתאר את הדרך היורדת מתקוע לעין גדי - דרך בה מטיילים איבדו את דרכם עד היום.

ההתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק קצר ובו רק 5 מאמרים משמריה גוטמן על כיבוש עין גדי במלחמת העצמאות. רחבעם זאבי סוקר את ההתיישבות בבקעת הירדן ועמוס גנור, יושב ראש המועצה האזורית תמר, מספר על התוכניות לפיתוח חוף ים המלח, אשר בחלקם זכו להגשמה כאשר הוקמו בתי המלון בעין בוקק.

מסעות ונוסעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מביא 12 תאורים של נוסעים על סביבת ים המלח מהמאה ה-19.

  • מספרו של יהושע בן אריה מצוטט תיאור סיורם של צ'ארלס ליאונרד אירבי וג'יימס מאנגלס ששרתו כקצינים בצי המלכותי הבריטי וב-1 ביוני 1818 יצאו לסייר באזור ים המלח. הם גילו כי את ים המלח עוברים ברגל באזור לשון ים המלח. בן אריה מביא גם את סיפורו קפיטן לינטש, מהצי של ארצות הברית אשר בשנת 1848 שייט בים המלח ורשם את עומקו באזורים רבים.
  • זאב וילנאי מספר על כריסטופר קוסטיגן, צעיר אירי אמיץ, אשר בשנת 1835 הביא עמו סירה לנמל עכו, עימה הוא הפליג בים כנרת ובנהר הירדן אך בים המלח תשש כוחו והוא מת.
  • החוקר הנרי בייקר טריסטראם ביקר בארץ ובחוברת מובא מתוך יומנו "יום אחד בדרום ים המלח" - 28 בינואר 1864.
  • ולבסוף, מובא תיאור של טיול קבוצה של חברי תנועת הנוער המחנות העולים ברגל מסביב לים המלח בשנת 1934. הטיול הסתיים באסון ולשם אזעקת עזרה היה צריך להקים תחנות איתות על פסגות עין גדי ורק אחרי 25 שעות ניתן היה לפנות את הפצועים לצפון ים המלח, אל מפעל האשלג שהיה שם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בכך התאפשרה נסיעה רציפה ממטולה לאילת.