מדד המחירים לצרכן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מדד המחירים לצרכן הוא מדד, המהווה אחד מסוגי מדדי המחירים, המחושב בטכניקות סטטיסטיות ומשתנה מזמן לזמן, אשר מיועד למדוד את השתנות המחירים של סל מוצרים ושירותים הנצרכים על ידי קבוצת צרכנים.

חישוב המדד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שמטרת המדד היא למדוד את השינוי ברמת המחירים, אין חשיבות לערכו המוחלט אלא לשינוי היחסי בערך זה. לעליית המדד מרמה של 100 נקודות לרמה של 110 נקודות משמעות זהה לעלייה מ-200 ל-220. לפיכך, קובעים את ערך המדד בנקודת זמן אחת (הקרויה "תקופת הבסיס") באופן שרירותי. בדרך כלל, נהוג לקבוע את ערך המדד בתקופת הבסיס בגובה של 100 (או 100 נקודות). קביעה כזו תגרום לכך שערך המדד בכל נקודת זמן יהיה שווה ל"רמת המחירים הכללית" באותו זמן, כשהיא מבוטאת באחוזים מרמת המחירים בתקופת הבסיס.

השינוי בערכו של המדד מייצג את השינוי שחל במחירי המוצרים הנכללים בסל ספציפי, שנקבע אחת לתקופה. מאחר שמדובר במדד מחירים לצרכן, יהיה הסל מורכב ממוצרים ושירותים הנצרכים על ידי הצרכנים, אליהם מתייחס החישוב. מדד המחירים בנקודת זמן לאחר תקופת הבסיס יהיה שווה למדד בתקופת הבסיס כשהוא מוגדל (או מוקטן) על פי שיעור השינוי של עלות הסל (כלומר, מוכפל בעלות הסל בנקודת הזמן עבורה מחושב המדד ומחולק בעלות אותו סל בתקופת הבסיס).

קיימות מספר בעיות בחישוב המדד:

  1. קביעת הסל: סל המוצרים והשירותים אמור לשקף את דפוסי הצריכה של קבוצת צרכנים מסוימת. לפיכך בודקים את הרגלי הצריכה של אותה קבוצה בתקופה מסוימת. קיימת השאלה - באיזו תקופה יש למדוד? האם יש לשמור על סל קבוע לאורך שנים רבות?
  2. מוצרים חדשים: כיצד מטפלים בכניסת מוצרים חדשים לסל התצרוכת.
  3. שינויים באיכות המוצרים: ניתן להתייחס לזאת כאל העלמות מוצר וכניסת מוצר אחר במקומו.
  4. כמובן קיימות גם בעיות מדידה אחרות, כבכל מדד סטטיסטי.

קיימות צורות שונות לפתרון בעיות אלה:

  • בדרך כלל, נוהגים לקבוע סל התחלתי על פי סקר שנערך סמוך לתקופת הבסיס. בסל זה משתמשים מספר שנים. לאחר מכן, קובעים תקופת בסיס חדשה וממנה ואילך משתמשים בסל חדש. באופן זה, ניתן לקבל סדרות של מדדים לתקופות שונות (עוקבות) שלכל אחת מהן תקופת בסיס שונה בה נקבע מדד 100. כדי לקבל סדרת מדדים לתקופה ארוכה - משרשרים את המדדים. כלומר, קובעים את המדד הבסיסי של כל מדד (שהוא כאמור גודל שרירותי) להיות שווה לערך המדד האחרון שבסדרה הקודמת. שיטה זו מאפשרת השוואת רמות מחירים בתקופות ארוכות ושימוש במדד לצרכים מעשיים, אם כי קיימות בעיות מושגיות קשות בהשוואות כאלה.
  • לגבי מוצרים חדשים, נוהגים שלא להכלילם בסל אלא לאחר שמשקלם מגיע לרמה מינימלית מסוימת. כמו כן, עדכון הסל תוך מספר שנים קטן מצמצם את הבעייתיות של שינויי איכות (אם כי יוצר בעיות אחרות הקשורות בשירשור).

מדד המחירים לצרכן בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדד המחירים לצרכן בישראל מקורו ב"מדד המחירים לצרכן בארץ ישראל", שפורסם בתקופת המנדט הבריטי, החל משנת 1922. המדד נערך על פי "סל" המשקף את תצרוכתן של המשפחות העירוניות בארץ. הוא מחושב על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומפורסם מדי חודש (עבור החודש הקודם) ביום ה-15 בחודש בשעה 18:30 (אם ה-15 הוא יום שבת, מפורסם המדד יום קודם). בערבי שבת וחג, מפורסם המדד בשעה 14:00. במהלך הזמן, התפתחה ולוּטשה שיטת חישוב המדד והשימוש בו התרחב מעבר לתחום מדידת האינפלציה גם לתחום יחסי העבודה (תוספת יוקר, עוד מתקופת המנדט והסכמי שכר), הצמדה של התחייבויות כספיות ומיסוי.

סל התצרוכת מורכב מ-10 תחומים עיקריים (בהם מזון, דיור, בריאות, הלבשה והנעלה, תחבורה ותקשורת, תרבות ובידור וכו'), המורכבים מסעיפי משנה ותתי סעיפים רבים. לכל אחד מהמרכיבים יש חלק שונה במדד (המתבטא באחוזים), המבטא את האחוז מההוצאה החודשית של משפחה ממוצעת. לדוגמה אם משקלו של סעיף הדיור הוא 22 אחוזים, אזי משפחה ממוצעת מוציאה על דיור כ-22 אחוז מההוצאה החודשית שלה.

הואיל והרגלי הצריכה משתנים עם הזמן, הלמ"ס בונה כל שנתיים סל חדש כדי לשקף את השינויים הללו.

משקלי קבוצות התצרוכת העיקריות
קבוצה ראשית המשקל
בינואר 2003
המשקל
בינואר 2005
המשקל
בינואר 2007
המשקל
בינואר 2009
המשקל
בינואר 2011
מזון (ללא פירות וירקות) 13.5% 13.9% 14.7% 13.6%
ירקות ופירות 3.5% 3.3% 3.6% 3.2%
דיור 23.2% 21.6% 20.6% 24.4%
אחזקת הדירה 9.75% 10.4% 10.6% 9.4%
ריהוט וציוד לבית 4.75% 4.3% 3.7% 3.5%
הלבשה והנעלה 2.9% 3.0% 3.1% 3.1%
בריאות 4.85% 5.1% 5.2% 5.2%
חינוך, תרבות ובידור 12.9% 12.9% 12.5% 12.5%
תחבורה ותקשורת 20.3% 21.2% 21.1% 20.4%
שונות 4.4% 4.6% 4.4% 4.3%

סקר הוצאות משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שינוי שנתי
2000 (שינוי בדירוג ביחס לשנה הקודמת )
2001 (שינוי בדירוג ביחס לשנה הקודמת )
2002 (שינוי בדירוג ביחס לשנה הקודמת )
2003 (שינוי בדירוג ביחס לשנה הקודמת 1.9%)
2004 (שינוי בדירוג ביחס לשנה הקודמת 1.2%)
2005 (שינוי בדירוג ביחס לשנה הקודמת 2.4%)
2006 (שינוי בדירוג ביחס לשנה הקודמת 0.1%)
2007 (שינוי בדירוג ביחס לשנה הקודמת 3.53%)
2008 (שינוי בדירוג ביחס לשנה הקודמת 3.8%)
2009 (שינוי בדירוג ביחס לשנה הקודמת 4.46%)
2010 (שינוי בדירוג ביחס לשנה הקודמת 3.34%)
2011 (שינוי בדירוג ביחס לשנה הקודמת 1.96%)
2012 (שינוי בדירוג ביחס לשנה הקודמת 1.63%)

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עורכת מדי שנה סקר המכונה "סקר הוצאות משק הבית", כדי לדעת עד כמה הסל משקף את הרגלי הצריכה בחברה. מתוקף כך הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פונה ל-500 משקי בית בכל חודש, המהווים מדגם סטטיסטי (מייצג) של כלל משקי הבית במדינה. במסגרת זו, דורשת הלמ"ס ממשקי הבית לתעד ביומן מיוחד במשך שבועיים את כל פרטי ההוצאות שלהם (סך ההוצאה, כמות הרכישה, מקומה של הרכישה ועוד). לאחר שבועיים נערך ראיון עם משקי הבית ובו אלו נשאלים בנוגע להוצאות שאינן יומיומיות שביצעו. הצירוף של שתי אלו (ההוצאות היומיומיות והלא-יומיומיות) מאפשר ללמ"ס לבנות את הרכב ההוצאות של משק בית ממוצע בישראל.

לצד הפניה ל-500 משקי בית, פונה הלמ"ס ל-2,500 "מדווחים קבועים" - בעלי עסקים, חנויות וסוחרים (שחלקם עובדים באינטרנט), ומרכזת בעזרת אלו את המחירים של המוצרים שנמצאים בתוך סל התצרוכת. נתונים אלו נאספים ומשוקללים ליצירת "מדד המחירים לצרכן".

חישוב המדד בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חישוב מדד המחירים לצרכן בישראל נערך בשלושה שלבים:

  1. קביעת חלקם של המוצרים והשירותים השונים מסך ההוצאה, על פי ההוצאה על כל אחד מן המוצרים והשירותים בתקופת הבסיס.
  2. חישוב מדד מחירים לכל מוצר ושירות בנפרד. המדדים הללו מביעים את השינוי במחיר המוצר (מתקופת הבסיס).
  3. עריכת ממוצע משוקלל של מדדי המחירים שחושבו (סעיף ב') בהתאם לחלקם של המוצרים והשירותים מסך ההוצאה (סעיף א').

שימושים והשפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימושי מדד המחירים לצרכן:

  • הצמדה למדד של תשלומים (שעליהם נקבע מראש כי יוצמדו למדד), הלוואות, משכנתאות, אגרות-חוב ודמי מזונות.
  • בסיס לחישובים של תוספת יוקר: תשלום שמקבלים שכירים כפיצוי לעלייה ביוקר המחיה, אם הושג הסכם בין המעסיק למועסק בנוגע לתשלום שכזה. בדרך כלל התוספת מחושבת לפי מדד המחירים לצרכן.
  • אמצעי למעקב אחר ההתפתחויות במשק.
  • מקובל לומר כי עלייה במדד המחירים לצרכן פירושה אינפלציה, וכי ירידה במדד משמעה דפלציה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]