מדידת תחום שבת
בהלכה, תחום שבת הוא שטח פיזי תחום, המציין את השטח שבו מותר לאותו אדם להלך ברגליו בשבת, ביום טוב וביום הכיפורים, בלי לעבור על איסור מדרבנן של יציאה מחוץ לתחום שבת. שטח זה מתחשב באופן כללי באמצעות מדידת 2000 אמות (כ-1 ק"מ) לכל כיוון סביב לנקודה (או היישוב) בה שהה האדם בעת כניסת שבת, שעת בין השמשות של יום שישי, אולם ישנם פרטים הלכתיים רבים לגבי מדידת תחום שבת במקרים שונים.
נקודת התחלת מדידת מרחק 2000 האמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השובת בשטח פתוח מחוץ ליישוב, מודד אלפיים אמה חוץ לארבע אמותיו, שנחשבים לרשותו[1]. אם האדם שובת בבית מבודד שאינו חלק מיישוב, תחום שבת נמדד מחוץ לחצר הבית, אם הוא שובת בתחום יישוב, כל שטח היישוב נחשב כתחום ד' אמות, ומדידת התחום נעשית 70 אמה לאחר הבית, (או חצר מיושבת וכדומה) הקיצוני ביותר לכל כיוון בעיר[2][3]. למעשה תחום השבת אינו נמדד כמעגל אלא כמרובע, דבר שגורם להגדלת שטחו, ראו בהמשך.
אין צורך באמירה או בכוונה מיוחדת על מנת שיהיה לאדם תחום שבת רגיל[4], אולם אדם יכול להצהיר שמקום שביתתו נמצא במקום אחר מהמקום בו הוא נמצא בשעת כניסת השבת, ותחום השבת יקבע לפי המקום שבו מצהיר שהוא שובת (ובתנאי שהמקום לגביו הוא מצהיר על שביתתו, נמצא בתוך תחום השבת של המקום בו הוא נמצא בפועל בשעת כניסת שבת). לדוגמה: אדם שנמצא בשעת כניסת השבת בסמוך למקום יישוב, יכול להצהיר שמקום שביתתו הוא בתוך היישוב.
אם אדם שבת בשטח פתוח שנמצא בתוך תחום השבת של מקום יישוב סמוך, אך לא ידע שהוא סמוך ליישוב, ורק באמצע השבת גילה שהוא נמצא בסמוך ליישוב - רשאי האדם להיכנס לעיר, ותחום השבת שלו מתחשב כאילו שבת במקום היישוב. סיבת דין זה היא שתחום שבת שנקבע בטעות - אינו תחום שבת[5]. אולם אם ידע שהוא נמצא בסמוך למקום יישוב, ומתוך ידיעה קבע את שביתתו במקומו, תחום השבת שלו מתחשב 2000 אמות לכל רוח ממקום שביתתו, ואם 2000 האמות כלו באמצע היישוב, אסור לו להמשיך מעבר להם, אף שמקום היישוב הוא אחד[6].
מדידת גבול העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
על מנת למדוד את תחום השבת לאדם שנמצא במקום יישוב, יש למדוד קודם את גבול שטח העיר, גבול שממנו מתחילים למדוד את מרחק 2000 האמות. מדידת גבול שטח העיר אינה נעשית בצורה מדויקת מהבתים הקיצוניים של העיר; אם העיר עגולה (או לא סימטרית), "מרבעים" את העיר, דהיינו מחשבים את שטח העיר כאילו היא ריבוע או מלבן בעל ארבע זוויות בהתבסס על הבתים הקיצונים שממוקמים על פיאות המרובע, ומודדים את תחום השבת מחוץ למרובע זה[7].
כל בית שנמצא במרחק של עד 70 אמות (כ-35 מטרים) מהעיר - נחשב חלק מהעיר, ומודדים את תחום העיר לפיו. בית שני שימצא במרחק של עד 70 אמות מהבית הראשון נחשב גם הוא כחלק מהעיר. על פי עיקרון זה ניתן להתייחס לשתי עיירות שביניהם רצף דליל של בתים, כאשר יש מרחק של פחות מ-70 אמות בין כל בית לבית הקרוב אליו ביותר, ואין מרחק של יותר מ70 אמות מהבתים הקיצוניים לעיר, כעיירה אחת עם תחום שבת אחד[8]. דבר זה הוא בתנאי שהבתים בתווך משמשים גם לדיור, ולא רק למחסנים או שימושים אחרים[9].
שני יישובים שיש ביניהם שטח ריק של פחות מ-141 אמות (כ-70 מטרים) - נחשבים כיישוב אחד לעניין תחום שבת[10].
קבוצת אנשים נודדים הגרים במבנים ארעיים כגון באוהלים - אינה נחשבת ליישוב, וכל אחד מודד את תחום השבת מפתח אוהלו, כאילו היה אוהל בודד. אולם אם יצרו לשטח בו הם יושבים אלמנט של קביעות, כגון גדר או מחיצה - נחשב מקומם כיישוב, ומודדים את תחום השבת מחוץ לשטח יישובם[11].
מדידת תחום 2000 האמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדידת 2000 האמות של תחום השבת לא מתחילה מבתי העיר עצמה, אלא מהמרובע שנחשב לתחום העיר. ממרובע זה מודדים בכמה נקודות (בדרך כלל בפינות המרובע) את מרחק 2000 האמות, כאשר המדידה נעשית בקו ישר שהוא המשכו של תחום העיר (כאשר מודדים מפינה). תחום השבת הסופי נמדד כמרובע, כלומר על ידי חיבור הנקודות שלפי המדידה נמצאות במרחק של 2000 אמות מהעיר בכל פאה לקו ישר (בדרך כלל הנקודות הנמצאות מול פינות תחום העיר), ולאחר מכן חיבור הישרים למרובע[12]. התוצאה מדרך מדידה זו היא ש2000 אמות הוא המרחק המינימלי מהעיר לקצה תחום השבת, ולא המרחק הקבוע, הממוצע או המקסימלי. לדוגמה: יוצא שאלכסון המרובע של תחום השבת הוא כ-2800 אמות, ולא רק 2000 אמות. ייתכן גם ובעקבות המדידה ייווצר מרובע בעל צלעות שאינם מקבילות זו לזו, בשל קשיי מדידה באחת הפאות[13]. ישנה דעת מיעוט שהאלכסון, מרחק 2800 אמות הוא המרחק המינימלי של תחום שבת, ולא 2000 אמות שהוא הישר[14].
דרך המדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהלכה ישנם כללים מדויקים כיצד למדוד את מרחק 2000 האמות מגבול העיר, מתוך מטרה שהמדידה תהיה מדויקת ככל האפשר. המדידה נעשית באופן כללי כמדידה אווירית, תוך ניסיון להתעלמות ממרחק שנוסף עקב שינויי גובה. הכללים המובאים בהלכה מתאימים למדידה מדויקת באמצעים שהיו זמינים בעולם העתיק. המדידה נעשית בחבל פשתן של 50 אמות (כ-25 מטרים). יש צורך בחבל באורך 50 אמות בדיוק, לא קצר יותר ולא ארוך יותר. אף על פי שמדידה באמצעות שלשלאות ברזל יכולה להיות מדויקת יותר, אין מודדים באמצעותם אלא דווקא בחבל[15]. החבל צריך להיות מוחזק על ידי שני אנשים, האוחזים אותו כנגד הלב[16]. המודד צריך להיות מומחה למדידה[17].
כל מדידה של 50 אמות נעשית באופן רציף, ומתחילה מקצה המדידה שלפניה. במקרה ויש מכשול בקצה קטע 50 האמות, כגון נהר, ניתן לחזור מרחק ידוע לאחור (למשל 25 אמות, חצי החבל), ולהתחיל ממנו את קטע 50 האמות, ולאחר מכן להשלים במקום אחר את מרחק החזרה.
המדידה צריכה להעשות כנגד העיר או תחומה, אף אם השטח קשה למדידה עקב צורת השטח שלו, ואין להעביר את המדידה לשטח שאינו כנגד העיר ותחומה, אף אם הוא שטח נוח יותר למדידה[18]. אולם ניתן להעביר את המדידה לשטח שאינו כנגד העיר אך הוא בתוך תחומה. לדוגמה: ניתן להעביר את המדידה בחלק המזרחי 2000 אמות מצפון או מדרום לעיר, כיוון ששטח זה נמצא בתוך תחום העיר, מאחר שתחום השבת נמדד כמרובע ולא כעיגול[19].
מדידת מדרון הר[עריכת קוד מקור | עריכה]
אם בעת המדידה נתקלים במדרון הררי בשיפוע תלול ביותר (כגון מצוק) - אין צורך למודדו כלל, היות שאין הוא ראוי להילוך בני אדם.
אם השיפוע הוא בשיעור של תל המתלקט וקצר יותר מ-50 אמות (כ-25 מטרים), אין צורך למודדו אלא מסתפקים באומדן כללי של שטחו. אם השיפוע משתרע על יותר מ-50 אמות, מודדים את המדרון באמצעות חבל קצר של ד' אמות, כאשר המודדים עומדים בשני קצותיו, ומודדים את השטח באופן שהחבל יהיה מאונך לקרקע, כך שימדד רק מרחק אווירי ללא התחשבות בתוספת המרחק שנוצר על ידי שינויי גובה. דרך מדידה זו נקראת: 'מקדרים בהרים'[20].
אם השיפוע מתון יותר, (מתון יותר משיעור תל המתלקט) וניתן להבליע את השיפוע באמצעות מדידה ממקום גבוה, כגון מעל עצים - מודדים בדרך זו. אם לא ניתן להבליע את המדרון בדרך זו, מודדים אותו בחבל של ד' אמות בשיטת 'מקדרים בהרים'[21].
מדידת מדרון נחל[עריכת קוד מקור | עריכה]
במדרון נחל מודדים את המרחק באמצעות חבל של 50 אמות, אם ניתן להעביר אותו מגדה לגדה. אם לא ניתן למדוד באמצעות חבל של 50 אמות מודדים באמצעות חבל של ד' אמות בשיטת 'מקדרים בהרים', בין אם המדרון מתון או תלול, ואין מודדים באומדן (בניגוד למדרון הר)[22].
עיר בתוך תחום שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]
אם ישנה עיר נוספת מובלעת בתוך תחום השבת של עיר אחרת, כל העיר נחשבת כד' אמות, ומדידת התחום מעבר לעיר נעשית תוך התעלמות מהמרחק שאותו עובר תחום השבת בתוך העיר[23]. אם העיר נמצאת על גבול תחום השבת ומעבר לו, העיר אינה נחשבת כלפי בני עיר אחרת כתחום ד' אמות, והם רשאים ללכת רק עד קצת תחומם אף אם הוא כלה באמצע העיר[24]. ישנה מחלוקת האם מי שהניח עירוב תחומין במרחק מעירו שלן בה (כגון שהניח עירוב תחומין), כך שתחום השבת כלה בתוך העיר עצמה, אם במקרה כזה עירו נחשבת לו לד' אמות ומהלך את כולה, או שמניח העירוב רשאי ללכת רק עד קצה התחום אפילו אם הוא עובר באמצע העיר[25].
סתירה בין מדידות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקרה ויש סתירה סבירה בין מדידות של שני מומחין - הולכים אחר המקל, כיוון שמדובר הלכה שתוקפה הוא דרבנן[26].
נאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם אנשים הפסולים לעדות לפי ההלכה נאמנים לומר שתחום השבת של יישוב מסוים מגיע עד נקודה מסוימת, לדוגמה עבד, ושפחה, אך לא עדות של קטן. סיבת נאמנות זאת היא שחכמים הקילו בנושא של תחום שבת[27].
מחיצה שהוקמה בשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדם ששבת בשטח פתוח בכניסת שבת, ובאמצע השבת הוקף האזור במחיצה על ידי גויים, אף על פי שהמחיצה מועילה כדי להחשיב את השטח התחום כרשות היחיד שבו מותר לטלטל חפצים ללא הגבלה, היא אינה מועילה על מנת שתחום השבת ימדד מלאחריה, היות שנעשתה באמצע השבת, היות שהזמן הקובע לתחום שבת הוא זמן כניסת שבת[28].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצח סעיף א
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצח סעיף א
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצח סעיף ג
- ^ ערוך השולחן אורח חיים ת סעיף א
- ^ ערוך השולחן אורח חיים ת סעיף א
- ^ ערוך השולחן אורח חיים ת סעיף ב
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצח סעיף ד
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצח סעיף יד
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצח סעיף יד
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצח סעיף יז
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצח סעיף כב
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצט סעיף יד
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצט סעיף יא
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצט סעיף טו
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצט סעיף א
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצט סעיף ג
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצט סעיף י
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצט סעיף ד
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצט סעיף ט
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצט סעיף ה
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצט סעיף ד
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצט סעיף ו
- ^ ערוך השולחן אורח חיים תח סעיף ג
- ^ ערוך השולחן אורח חיים תח סעיף ב
- ^ ערוך השולחן אורח חיים תח סעיף ד
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצט סעיף יג
- ^ ערוך השולחן אורח חיים שצט סעיף טז
- ^ ערוך השולחן אורח חיים תג סעיף ב