מדינת היהודים (אוניית מעפילים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מעפילי "מדינת היהודים" בחיפה
מסלול ההפלגה של "מדינת היהודים"
A-16.jpg

מדינת היהודים הייתה אוניית מעפילים. אורגנה על ידי המוסד לעליה ב' של "ההגנה". נקראה על שם ספרו של חוזה מדינת ישראל בנימין זאב הרצל: "מדינת היהודים", וכהסברה לקראת הקמתה של מדינת ישראל. השם נקבע כאשר הגיעה לצרפת.

נבנתה כשוברת קרח ואוניית תותחים ארקטית עבור משמר החופים האמריקאי בשם "נורת'לנד". ולאחר שנרכשה להפלגת העפלה, העלתה מעפילים בבולגריה. היא נתפסה בסמוך לחופי תל אביב, נגררה לנמל חיפה ומעפיליה גורשו למחנות המעצר בקפריסין. לקראת הקמת חיל הים הישראלי הוסבה האוניה לשימושו ונקראה בשם אח"י אילת.

קורותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכישה והכשרה להפלגת העפלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נרכשה על ידי המוסד לעלייה ב' בבולטימור ב-3 בינואר 1947, באמצעות דני שינד, נציג המוסד לעלייה ב' בארצות הברית. ייתכן שהבריטים גילוה לראשונה בבולטימור בשלב התיקונים. בעת מעברה בגיברלטר לנמל פורט דה בוק נתגלתה הספינה וזוהתה על ידי הצי הבריטי. בשלבי ההכנה האחרונים בנמל ביוון נתגלתה וזוהתה פעם נוספת על ידי הצי הבריטי. בשלבי ההכנה האחרונים בנמל ביוון נתגלתה וזוהתה פעם נוספת על ידי המודיעין הבריטי. שם הצופן שלה, שנקבע על ידי אנשי המוסד לעליה ב' היה "צפונית".
היא הפליגה לצרפת בתחילת מאי 1947, הגעה לנמל פורט דה בו בדרום צרפת ב-3 במאי 1947. בנמל זה הורידה הספינה ציוד ומזון למחסני ערובה עבור אוניות העפלה אחרות, משם הפליגה לנמל באיון (Bayonne) במפרץ ביסקאיה (Biscay), בחוף האטלנטי של צרפת שאליו הגיעה ב-12 ביוני 1947.

בדרך לנמל באיון פורקו המבנים מתחת לסיפון הראשי, כדי ליצור אולמות ובהם דרגשי שינה. התוכניות שהוגשו למספנה כללו בין היתר בניית מבנה עליון בירכתי הספינה, ליצירת אולם נוסף והארכת הסיפון העליון של הספינה, בניית חדרי שירותים ומקלחות על סיפוני הספינה, התאמת מטבח הספינה לשירות המעפילים והכנת חדר חולים לחמישים איש.

האונייה צוידה במזון לכ-1,700 איש ל-25 יום, בדלק ל-55 ימי הפלגה ובמי שתייה כ-300 טון במכלים. כמו כן הייתה אפשרות לזיקוק מים במתקני הזיקוק שבספינה. מכשירי הקשר שהותקנו בה על ידי אנשי המוסד לעלייה ב' היו תיקניים על פי תקן אמריקאי לספינות (מקלטים-משדרים לטווחים ארוכים).

העבודה במספנה נמשכה שבעה שבועות. במספנה זו הוכנה בו-זמנית הספינה פאדוקה ("Paducah"), לימים "גאולה".

אירועים מעצבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הכנתה בביון התחוללה פרשת האונייה "יציאת אירופה תש"ז". מעפיליה הורדו בכוח בנמל המבורג, לאחר ניסיון נפל להורידם בנמל פורט דה בוק. המוסד הגיע להסדר עם שלטונות ברית המועצות ורומניה על מתן אפשרות לעלות כ-4,500 יהודים מרומניה, כמספר המגורשים לגרמניה. בעקבות זאת הגיע שאול אביגור לביון ומסר כי שתי הספינות שבנמל ("מדינת היהודים" ו"גאולה") נבחרו כדי לקחת את המעפילים מנמל בבולגריה, במקום התוכנית המקורית להעלות מעפילים בצפון אירופה.

הספינה יועדה תחילה לקחת מעפילים בנמל גדנסק שבפולין, אך בעקבות פרשת "אקסודוס - יציאת אירופה" שונתה המשימה, והוחלט שהיא תיקח מעפילים ממדינות הגוש הקומוניסטי בים השחור. באוגוסט 1947 הפליגו שתי ספינות מעפילים, "מדינת היהודים" ו"גאולה" – שתיהן מהאניות "האמריקאיות" של המוסד לעליה ב', מבאיון לבורגס שבבולגריה.

שליחי המוסד לעלייה ב' שייקה דן ואפרים שילה, ניהלו מגעים עם שלטונות בולגריה כדי לאפשר עליית יהודים מבולגריה ודרכה. טרייצ'ו קוסטוב סגן ראש ממשלת בולגריה והממונה של שירותי הביטחון במדינה, הוסמך מטעם הממשלה הבולגרית לטפל בנושא העלייה. שייקה דן נעזר בברוך קונפינו לו היו קשרים בשירותי הביטחון והוא הסתייע באנגל פסקלב בכיר מנגנון שירותי הביטחון אשר תיווך בין הצדדים במהלך המשא ומתן. שייקה דן הציע לבולגרים תשלום בדולר אמריקני עבור כל עולה. באוגוסט 1947 אישר סטפן בוגדאנוב ראש שירות הביטחון הבולגרי ואיש אמונו של קוסטוב, את מעבר עולים מג'יורג'יו שברומניה ומרוסה שבבולגריה לנמל בורגס. בהמשך, דאג קוסטוב לקבל גם את אישורו של גאורגי דימיטרוב, אשר ככל הנראה קיבל גם את ברכתם של הסובייטים. בסיוע הדוק של אנשי שירות הביטחון הבולגרי, הועברו 4,052 עולים מרומניה לבולגריה. 1,388 הועלו לספינה "גאולה" ו-2,664 לספינה "מדינת היהודים".‏[1] קיימות מספר גרסאות לגבי גובה התשלום הנעות מ-20 דולרים ועד 100 דולרים לעולה.

צוות האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב החובל היה אמריקאי, בשם מורגן מיצ'ל, ולצדו 26 ימאים, מהם 6 שכירים זרים, שני מכונאים איטלקים, קצין וטבח ספרדים, וכן מתנדב אמריקאי שחור, ו-18 מתנדבים יהודים, ביניהם קצין יהודי אמריקאי ומכונאי ראשי יהודי אמריקאי ארץ ישראלי לשעבר. מפקד האונייה היה איש הפלי"ם יוסף (פינצ'וק) אלמוג.‏[2] ולצדו אברהם מירצקי-מירון מכונאי איש הפלי"ם ושמואל הוכמן (הרם) בוגר קורס מלווים בפלמ"ח, ו"הגדעונים" אהרון מיכאלי ופתחיה פייג.

המעפילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 בספטמבר 1947 עלו על סיפונה של "מדינת היהודים" 2,664 מעפילים בנמל בורגס שבבולגריה. היו בהם משפחות ובודדים; כמחציתם היו בני נוער בגילאים 14-‏18 - מאורגן מכל תנועות הנוער ומבתי יתומים, כרבע בגילאים 20-50 שנה. בין המעפילים היו חברי מפלגות שונות, חילוניים ודתיים. חלק מהמעפילים הגיעו במאורגן מבוקרשט בהסכמת ברית המועצות, שלטונות רומניה ובולגריה, וחלקם פליטים ניצולי השואה, שהגיעו ממחנות עקורים, ברכבות מבוקרשט או בשיט דרך הדנובה.

ההפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עליית המעפילים לאונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האונייה עגנה במפרץ בורגס מאז ה-14.9, ונכנסה לנמל בורגס ב-21.4.‏[3] סוכם עם שייקה דן, נציג המוסד לעלייה ב' במקום, כי "גאולה" תעמיס את נוסעיה ביום שישי, ואילו "מדינת היהודים" – למחרת. הדבר לא הסתדר בגלל תקלות בתדלוק "גאולה", לכן הועלו קודם מעפילי "מדינת היהודים", ב-22 בספטמבר 1947 בלילה.

ההעלאה ארכה כ-6 שעות עם הפסקה באמצע, בגלל איחור בהגעת הרכבת האחרונה. עם שחר יצאה הספינה את הנמל חיפה ועליה כ-2,500 איש. במשך שלושה ימים עגנה במפרץ עד לגמר העלאת האנשים נעל "גאולה". ב-25 בספטמבר בלילה בעת העגינה במפרץ, הגיעו בסירה כ-80 ילדים עד גיל 14 עם מדריכיהם, לאחר שלא הצליחו לעלות על "גאולה" מחוסר מקום.

המעפילים שהגיעו עד הספינה ברכבות, ללא הכנה מיוחדת להפלגה, והועלו לספינה על פי סדר הקרונות של הרכבת. צוות המתנדבים בספינה היה פעיל בהעלאתם. שלושת ימי העגינה במפרץ בורגס אפשרו התארגנות לחיים סדירים בספינה במסגרת מחלקות, על פי שיוך תנועתי. נתמנו בעלי תפקידים; הוקמה ארגון הגנה ובו כ-400 איש להתנגדות במקרה של תפישת הספינה ולשם מאבק בבריטים על הספינה; הוקמו קבוצות של סדרנים, סניטרים ושירותי מזון, בהנהלתו של המלווה שמואל הוכמן-הרם. מאחר שבספינה היו כ-1,700 מקומות שיכון על דרגשים, אולצו כ-900 נפש לישון על הסיפון. התינוקות הועברו לחדר החולים, כאשר על כל דרגש שלושה-ארבעה סלים עם תינוקות.

יציאה לים ונתיב האונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי האוניות "מדינת היהודים" ו"גאולה", יצאו ב-26 בספטמבר עם שחר מהנמל ועשו את דרכן בקירבה זו לזו עד אזור רודוס. נתיב ההפלגה המתוכנן של האונייות שהחל בבורגס, כלל את מיצרי הבוספרוס והדרדנלים, הים האגאי, מיצר רודוס סקרפנטו – במקום זה נפרדו שתי הספינות; "גאולה" המשיכה לכיוון חיפה, ואילו 'מדינת היהודים' לכיוון תל אביב. לאחר הכניסה לים האגאי, הוסבו שמות הספינות לשמות עבריים.
ב-27 בספטמבר 1947 בערב נכנסו שתי האוניות למצרי הבוספרוס ועברו את הביקורת הטורקית ושילמו שוחד בסכום גדול כדי שהמעבר יתאפשר ללא בדיקות. לקראת ההפלגה מבורגס התקבלו הוראות מהמוסד, באמצעות שייקה דן, להעביר בשלב האחרון של ההפלגה את מעפילי "גאולה" ל"מדינת היהודים" ולשחרר על ידי כך את "גאולה" להפלגה נוספת. כל ההכנות לקראת הביצוע נעשו, וההעברה תוכננה ל-1 באוקטובר 1947 עם שחר. עם בוקר, לקראת הפעולה, התברר כי המצב ב"מדינת היהודים" מתחת לסיפונים הוא בלתי נסבל, ולא היה ניתן להכניס בני אדם נוספים מפאת המחנק. כמו כן, הכנסת בני אדם נוספים הייתה משבשת את תוכניות ההגנה על הספינה. על כן לא התבצעה ההעברה.

עימות עם הבריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בצאתן ממצר הדרדנלים לים האגאי המתינו להן שתי משחתות בריטיות. ובעין בוחנת התבוננו בנעשה על סיפוני הספינות, וליוו את הספינה עד מיצרי רודוס – סקרפנטו. הן ליוו את הספינות כברת דרך ואף הזהירו את מפקדי הספינות ממוקשי ים בדרך והמליצו על נתיב חלופי. הבריטים גם אספו מידע על הנעשה בספינה וההכנות עליה. כמו כן, בקטע דרך בים האגאי, שהיה זרוע שדות מוקשים, אף יעצו מדי פעם לבחור נתיב שונה מזה שהפליגו בו, ולאחר שיקול האפשרויות נבחר הנתיב שהמליצו עליו, וניתנה על כך תודה בקשר האיתות.

הקרב באונייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביומיים האחרונים להפלגה נתקבלו ממפקדת "ההגנה" בארץ ישראל הוראות לא להתנגד לעליית הבריטים לספינה, ולארגן אך התנגדות פאסיבית, להעברה הכפויה לספינות גירוש לקפריסין. מכיוון שלבריטים היו ידיעות על נשק באונייה, והתנגדות עלולה הייתה לגרום לשפיכות דמים. המעפילים עשו ההכנות האחרונות להגנת הספינה ולהתנגדות במקרה של השתלטות בריטית. אורגנה קבוצת הגנה מצוידת במקלות, בוצרו סיפוני הספינה משלושת צדדיה, פרט לחרטום, ברשת ותיל דוקרני, נעשו סידורים סגירת כל פתחי הספינה והכניסות אל מתחת לסיפונים לבטן הספינה. על הסיפונים הוכנו מכלי מים עם תמיסה מיוחדת לשטיפת העיניים במקרה של מתקפת גז מדמיע, וכן הוכנו מקומות ריכוז לציוד לחימה (אבנים, ברגים, חלקי מתכת וקופסאות). תורגלה כוננות להגנה ומעבר לשליטה בחדר ההגה הרזרבי. התוכנית הייתה לא לאפשר לבריטים לעלות על הספינה, ובמיוחד לא לתת להם להיכנס אל מתחת לסיפון הראשי, אם גשר הפיקוד ייתפש בידיהם. הכוונה הייתה לנטוש אותו ולעבור לשליטה על הספינה באמצעות חדר ההגה הרזרבי, שהיה בירכתי הספינה, מתחת לסיפון הראשי.

"מדינת היהודים" בהגיעה לנמל חיפה
פינוי פצוע מהאונייה "מדינת היהודים" לנמל חיפה

ב-2 באוקטובר, בהתקרב הספינות, בנפרד כבר, לחופי ארץ ישראל, הגיעו לקרבתן חמש משחתות בריטיות נוספות. "מדינת היהודים" הוקפה בשלב זה בארבע משחתות, בעודה ממשיכה בהפלגתה לתל אביב.

בשעה 10:00 פנתה "גאולה" והפליגה בנתיב לחיפה, מלווה בארבע משחתות, ו"מדינת היהודים'" הפליגה בנתיב לתל אביב, מלווה בשלוש משחתות. כעבור כשעה הצטרפה לכוח הליווי משחתת רביעית.

בשעה 13:30 החלו הבריטים בניסיונות התקרבות לספינה ובחסימת הנתיב, ובו בזמן גם ניסו לשכנע את הספינה לעצור מרצון. באמצעות כושר התמרון בהנהלת הקצין הראשון (מתנדב יהודי-אמריקאי) נמנעה גישתם, ודבר זה רומם את מצב רוחם של המעפילים. הבריטים המשיכו ברציפות בפעולה זו עד 18:00, כאשר מכל צד מנסה להתקרב משחתת אחת. אז הורו הבריטים לעצור מיד. מאחר שלא נענו, החלו בירי פצצות גז מדמיע ובהתזת סילוני מים מלוחים רבי עוצמה מצינורות כיבוי אש שנמשכו כ-25 דקות. חלק גדול מאנשי ההגנה שעל הסיפונים נפגעו. הגז חדר לבטן הספינה, וכתוצאה מכך נחנק תינוק. אחר כך, נותק גשר הפיקוד והשליטה על הספינה נוהלה מחדר ההגה המשני שבירכתי הספינה.

ב-18:40 שוב התקרבו שתי משחתות לשם היצמדות לצידי הספינה, וגם הפעם הצליחה הספינה להתחמק תוך פנייה חדה שמאלה לעבר המשחתת, ולהתנגש בה. נגרם נזק קל למעקה החרטום, המשחתת נהדפה וחרטומה התקפל פנימה עד לעמדת תותחיה הקדמית. בה בעת הצליחה המשחתת מימין להתקרב, להיצמד לדופן הספינה ולהנחית חיילים חמושים. הבריטים השתלטו על גשר הפיקוד, ועל הסיפון הראשי נאבקו אנשי ההגנה המאורגנת באונייה בכוחות הבריטים, אשר ניסו לפרוץ ולהשתלט על הספינה מעמדת גשר הפיקוד. רבים מהבריטים נפצעו, אחדים מהם נזרקו לים תוך כדי המאבק. היו כמה עשרות פצועים קל מבין המעפילים, אך לא היה שימוש בנשק חם. בהמשך העלו הבריטים לספינה דרך גשר הפיקוד כלי עבודה עם חוליית הנדסה, שפרצה פתח בסיפון העליון אל תוך חדר המכונות וניתקה את צינורות אספקת הדלק למנועים שנעצרו. הספינה הוסתה מנתיבה המזרחי לכיוון צפון, בכוח פעולתה של המשחתת מימין.

הגרירה לחיפה והגירוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבריטים קשרו את הספינה למשחתת, וזו גררה אותה לנמל חיפה. השעה הייתה 20:00 בערך, והמרחק מחוף תל אביב היה כעשרה קילומטרים מחוף תל אביב. האונייה נקשרה ל"רציף הדמעות" ליד אחותה "גאולה", שגם עליה השתלטו הבריטים במקביל ואף היא נגררה לחיפה. הבריטים החזיקו את המעפילים על האוניות שלושה ימים ולאחר מכן הועלו מעפיליהן לשלוש ספינות גירוש למחנות המעצר בקפריסין.

חילוץ המלווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית ההפלגה כללה צפי לתפיסתה על ידי הבריטים. במקרה זה נקבע כי שמוליק הוכמן ייסע עם המעפילים לקפריסין; והמפקד, המלווים האחרים והגדעונים יישארו בחיפה בתוך הסליק שהוכן באונייה; גדול ונוח לכ-20 איש וציוד חשוב רב, ויחלצו בעיתוי מתאים.
עם הכניסה לנמל חיפה נערך משאל בין צוות המתנדבים לגבי רצונם לצאת לקפריסין או להמתין לחילוץ בחיפה. שני מלווים ירדו למקום המחבוא שהוכן עבורם (כולל המפקד); אל הסליק נכנסו שני גדעונים, עשרה אנשי צוות המתנדבים וארבעה מעפילים. הם חולצו על ידי חוליית הנמל של הפלי"ם, שהגיעה בכיסוי של פועלי ניקיון מטעם חברת "העוגן" של סולל בונה. הסליק פונה כאשר היו עדיין על הספינה כמה עשרות מעפילים שטרם עברו לספינות הגירוש, השהייה בסליק הייתה כשמונה שעות, והאנשים ירדו מהספינה בכיסוי של פועלי ניקיון של חברת "העוגן".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שי חורב, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ: ההעפלה הרוויזיוניסטית והאזרחית ביבשה ובים, חיפה: דוכיפת, תשע"ב 2012.
  • ראובן אהרני, מֻטּוֹת תֹּרֶן: ספינות ההעפלה והרכש לאחר מלחמת העולם השנייה, המרכז לתולדות כוח המגן ה'הגנה' ע"ש ישראל גלילי, תשנ"ח 1997
  • יהודה ואלך (עורך), אטלס כרטא לתולדות ה"הגנה", ירושלים: הוצאת כרטא, 1991, עמ' 83.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלמה שאלתיאל, מארץ הולדת למולדת, עלייה והעפלה מבולגריה ודרכה בשנים 1939 – 1949, הוצאת עם עובד, תל אביב, 2004, עמ' 224-228.
  2. ^ מפקד האונייה האחות "גאולה" היה מוקה לימון.
  3. ^ האונייה "גאולה", שהגיעה לבורגס עוד קודם, וטופלה בתיקונים ותדלוק.