מדף קרח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מדף הקרח רוס ב-1997
המחשה של תהליכים הקשורים במדף הקרח

מדף קרח הוא משטח עבה של קרח צף שמתהווה בקצהו של קרחון יבשתי או של יריעת קרח שזורמת אל חוף הים ואל פני השטח של האוקיינוס. ניתן למצוא מדפי קרח רק באנטארקטיקה, גרינלנד וקנדה. קו הגבול בין מדף הקרח הצף לבין הקרח היבשתי (שנשען על סלע) שמזין אותו נקרא "קו הקרקוע" (grounding line). כאשר קו הקרקוע נסוג לאחור, נוספים מים לאוקיינוס ופני הים עולים.

בניגוד למדפי קרח, קרח ים נוצר על פני המים, הוא דק בהרבה והוא נוצר באוקיינוס הארקטי, וכן ניתן למצוא אותו גם באוקיינוס הדרומי סביב יבשת אנטארקטיקה.

מדפי קרח זורמים מכוח הכבידה ומתפשטים באופן אופקי על פני שטח הים. הזרימה האיטית הזאת מזינה קרח באופן רציף מקו הקרקוע לכיוון הים. המנגנון העיקרי של אובדן מסה ממדפי קרח הוא התנתקותם של קרחונים ימיים, שבו ניתקות חתיכות גדולות של קרח מחזית המדף שפונה לים. באופן אופייני, החזית של מדף קרח תידחף לכיוון הים במשך שנים או עשורים בין אירועים גדולים של ניתוק קרחונים. הצטברות של שלג בשטח העליון של המדף והפשרה של קרח בחלק התחתון של המדף הם גם חשובים למאזן המסה של המדף.

העובי של מדפי קרח בני תקופתנו נע בין כ-100 ל-1000 מטרים. הבדלי הצפיפות בין קרח מוצק לבין מים נוזליים מוביל לכך שרק תשיעית משטחו של הקרח הצף נמצא מעל פני השטח של הים. מדפי הקרח הגדולים ביותר הם מדף הקרח רוס ומדף הקרח פלינצ'ר רון באנטארקטיקה.

קישורים חיצוניים [עריכה]

Symbole-géologie.png ערך זה הוא קצרמר בנושא גאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.