מדפסת סיכות

מדפסת סיכות טיפוסית. החורים בצדדים של הנייר היו נחוצים על מנת לגרום למדפסת הסיכות לדחוף את הנייר החוצה בהדפסה

הצליל של הדפסה באמצעות מדפסת סיכות סטנדרטית (במקרה הזה, מדפסת מסוג Star-LC-10)

תקריב של תדפיס ממדפסת סיכות

מדפסת סיכות היא סוג מדפסת שהייתה נפוצה בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים בשימוש ביתי ועסקי. המדפסת פועלת באמצעות הקשה של פינים על נייר, ומתאפיינת באיכות ביצוע נמוכה יחסית ורמת רעש גבוהה.

ההדפסה מתבצעת על ידי מעבר של ראש ההדפסה הלוך ושוב לרוחב הדף המודפס, כאשר פינים (מכונים גם "סיכות") נוקשים בצורה מתואמת על גבי סרט בד הספוג בדיו וצמוד לנייר המודפס. הקשת הפין סוחטת מן הסרט מעט דיו שעובר לנייר ויוצר נקודה. התנועה החוזרת של ראש ההדפסה המתואמת עם תנועת הנייר המדורגת יוצרת מערך נקודות צפופות שיוצרות טקסט או תמונה. סרט הבד מצוי בדרך כלל במארז פלסטיק שמאפשר תנועה מתמדת של הסרט, כך שסחיטת הדיו תהיה מכל אורכו. כמו כן שומר המארז על הסרט מפני התייבשות.

ראש המדפסת בו ממוקמים הפינים מתחמם בזמן ההדפסה, ועל פי רוב מותקנות בו צלעות קירור. המדפסת משמיעה רעש אופייני שמהווה סימן הכר של המדפסת ואחד מחסרונותיה הבולטים.

גודל מטריצת הפינים ומספר הפינים במטריצה קובעים את איכות ההדפסה. במדפסות סיכות הראשונות (כמו ה-LA30 של חברת דיגיטל) היו 7 פינים. מספרי הפינים הנפוצים הם 9 (איכות נמוכה יחסית), 18, ו-24.

ניתן לקבל איכות גבוהה יותר ממדפסת נתונה בעזרת חזרה על אותה שורה פעמיים או שלוש, כאשר הנייר מקודם בין החזרות בשיעור מחצית או שליש המרחק בין שתי סיכות. באופן זה מתקבלת הכפלה או שילוש הרזולוציה. פעולה זו כמובן גם מכפילה (או משלשת) את כמות הדיו הנצרכת ואת זמן ההדפסה. רוב המדפסות תומכות לפחות בשני מודי פעולה: "טיוטה" (או draft) עם מעבר הדפסה יחיד, ו"איכות" (או NLQ - Near Letter Quality). מדפסות בעלות 24 סיכות מדפיסות באיכות גבוהה גם במעבר יחיד.

רוב המדפסות תומכות בהדפסה "גרפית" בה המחשב שולח למדפסת תמונת "רסטר" של השטח המודפס, וכן בהדפסת טקסט, בה המחשב שולח למדפסת את התווים שיש להדפיס, כשהגופנים המתארים את צורת האותיות באים מהמדפסת עצמה.

מחשבים מסוימים, ובפרט המקינטוש של חברת אפל משתמשים בהדפסה גרפית גם לצורך הדפסת טקסט, ובאופן זה שולטים בצורה מלאה על צורת הדף המודפס (WYSIWYG).

הדפסות צבע

בשנות השמונים בחלק ממדפסות הסיכות היה סרט דיו שחור או שחור ואדום. בתחילת שנות התשעים נפוצו מדפסות צבעוניות שבהן סרט דיו שבו ארבעה צבעים ומנוף, אשר מכוון את הסרט לפס הצבע הנכון בכל שורת הדפסה. מדפסות אלו שווקו בעיקר לצרכים ביתיים נוכח מחירו הגבוה של סרט הדיו ואיטיות ההדפסה. בנוסף לעובדה שהדפסה צבעונית דורשת ארבעה מעברים של ראש ההדפסה לכל שורה, נוספת בעיה שנגרמת מהעובדה שבמהלך השימוש בסרט הדיו הפינים מעבירים דיו שחור לפסי הצבע האחרים וכך גורמים לאילוח הצבעים וירידה הדרגתית באיכות ההדפסה עד להחלפת הסרט הבאה.

מדפסת שורה

קיימות מדפסות סיכות, שבהן ראש ההדפסה נמתח לכל רוחבו של הנייר, ואת הסיכות מחליפים פטישים קטנים רבים שמסודרים בשורה אופקית. בעת ההדפסה ראש ההדפסה רועד במהירות לשני הכיוונים, והפטישים מקישים על סרט הדיו, ובכך המדפסת מסוגלת להדפיס שורה שלמה בעת ובעונה אחת. מדפסות אלו נקראות Line Matrix Printer.

יתרונות וחסרונות

חסרונותיה של מדפסת הסיכות הם רעש עבודה גבוה, מהירות הדפסה נמוכה, ודעיכה הדרגתית באיכות ההדפסה במהלך חיי הסרט (בשונה מטכנולוגיות הדפסה אחרות בהן איכות ההדפסה נשמרת גם כשכמות הדיו או הטונר יורדת). יתרונותיה של המדפסת הם פשטות, עמידות בסביבות עבודה קשות (לכלוך, טלטולים וכו'), מחיר, והיכולת להדפיס בעותקים (באמצעות הפעולה המכנית המפעילה לחץ על הדף, למשל על ידי שימוש בנייר פחם).

שימושים נוספים

• בחברות כרטיסי האשראי מודפס הקוד הסודי של הכרטיס בתוך מעין מעטפה סגורה אשר דופן פנימי אחד שלה מכיל דיו, ובתוכה פתק קטן. המעטפה מוכנסת למדפסת ללא סרט בד ספוג דיו. כאשר המדפסת מדפיסה, הפינים סוחטים את הדיו בדופן המעטפה הפנימית ועוברים לפתק, כך שבעצם ההדפסה היא נסתרת, פנימית בתוך המעטפה ולא ניתן לראות את תוצאות ההדפסה מבלי להוציא את הפתק מהמעטפה. הלקוח מוודא שהמעטפה סגורה וללא פגם ורק אז הוא קורא את תוכנה, כך יכולה חברת האשראי להבטיח ללקוחותיה ששום אדם לא ראה את תוכן המעטפה, שכן התוכן הודפס ממערכת אוטומטית מאובטחת המדפיסה כמויות גדולות של מעטפות.
• במקומות עבודה מסוימים מודפס תלוש המשכורת בתוך מעטפה סגורה כמו בטכניקה הקודמת, כאשר מקבל העובד את המעטפה, העובד יכול להיות בטוח ששום אדם אחר בחברה פרט למנהל החשבונות לא יודע את פרטי משכורתו.