מדרון דיפ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חתך סכמטי של רבדה, מדרונות דיפ פונים שמאלה, כאשר שכבות סלע קשות יותר צבועות בגוונים כהים מאשר סלעים רכים

מדרון דיפ[1] הוא מבנה גאולוגי הנוצר בשכבות מוטות בעקבות סחיפה. מדרונות דיפ מצויים על רכסים חד-נטייתים[2] שבהם צד אחד תלול ונטול צורה מסודרת (מתלול) והצד השני, מדרון הדיפ, שצורתו מישורית וזווית השיפוע שלו זהה לזווית נטיית המישור (Dip - זווית הנטייה של המישור יחסית למישור האופקי) של השכבות הבונות אותו (כלומר הוא מקביל להן).‏[3] הכיוון של מדרון הדיפ מכונה כיוון המישור (strike – כיוונו של קו החיתוך האופקי בין מישור השבירה למישור אופקי דמיוני).

היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגי סלעים מסוימים (בדרך כלל סלעים רכים) נסחפים מהר יותר מסוגי סלעים אחרים. לדוגמה, פצלים מתבלים מהר יותר מאבן גיר. במצבים כאלו יכולה להתבלות כל השכבה של סלע הנסחף בקלות, בעוד שהשכבה של הסלע העמיד יותר תישאר פחות או יותר שלמה. תוצאה של תהליך כזה תהיה משטח שטוח כמעט לחלוטין שהוא גג השכבה העמידה יותר. כשתופעה כזו מתרחשת בשכבות שלא הופעלו עליהם כוחות דוגמת פעילות טקטונית, ולכן נשארו אופקיות, נוצרים הרי שולחן. כאשר השכבות מוטות נוצרים מבנים הקרויים רבדות (cuesta) - כאשר זווית הנטייה אינה גדולה, או מצלעות (hogback) - כאשר זווית הנטייה גדולה מ-30°. הרי שולחן מתאפיינים בפסגה שטוחה, בעוד שרבדות ומצלעות יראו כרכסים כשבהם צד אחד הוא מדרון דיפ והצד השני הוא מתלול.

מדרונות דיפ יכולים להיווצר גם במבנים של סלעי יסוד כדוגמת סילים. כל מבנה גאולוגי מישורי יכול ליצור מדרונות דיפ, כאשר כוחות גורמים לו לנטייה מהמישור האופקי.

מפולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרונות דיפ חשופים למדי למפולות, בשל הנטייה של משטח העובר סחיפה. ליריעות סלעים גדולות יש נטייה להחליק במורד מדרונות דיפ.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי מילון המונחים של האוניברסיטה הפתוחה
  2. ^ רכסים הבנויים משכבות שכולן נוטות לאותו כיוון
  3. ^ Structural Control of Fluvial Landscapes