מדריך למיניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מדריך למיניות הוא ספר הדרכה העוסק בהיבטים מעשיים שונים של המיניות.

סוג נפוץ של מדריכים אלה עוסק בדרכים שונות לקיום יחסי מין, במניעת הריון ובפרקטיקות מיניות נוספות. מדריכי מיניות מסוג זה נבדלים זה מזה לפי מאפיינים אחדים:

  • קהל היעד: מבוגרים או בני נוער.
  • רמת ההמחשה הוויזואלית: ללא איורים, מלווים ברישומים בלבד, מלווים בתצלומים.
  • מידת המתירנות המינית בחומר אותו הם סוקרים.

סוג אחר של מדריכי מיניות עוסק בעובדות הבסיסיות הקשורות ביחסי מין ועשויות להיות מובנות מאליהן למרבית האוכלוסייה. מדריכים אלה נועדו לילדים, לנערים בעלי לקות שלקותם מונעת מהם לקלוט מהסביבה מידע שאינו כתוב באופן רשמי (חירש שגדל בין שומעים[1] או אוטיסט), או לזוגות צעירים שגדלו בחברה שאוסרת כל שיחה בנושא מיני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור לספר קאמה סוטרה

מדריכי המיניות העתיקים ביותר מקורם באסיה, העתיק שבהם הוא "מדריכי המיניות" הסיני, שנכתב על ידי הקיסר הואנג טי (2697-2598 לפנה"ס).

קאמה סוטרה, שמועד כתיבתו המשוער הוא המאה הראשונה עד המאה השישית לספירה, רכש מוניטין כמדריך מיניות, אף שרק חלק קטן ממנו עוסק בכך.

בתחילת המאה הראשונה פרסם המשורר הרומי אובידיוס שלושה ספרים בשם אמנות האהבה (Ars Amatoria). נושאה המרכזי של היצירה, הכתובה בחרוזים, הוא אמנות הפיתוי. שני הכרכים הראשונים, שנכתבו בעבור גברים, עוסקים ב"כיבוש לבבות הנשים" וב"שמירה על אהובתך לצדך", בהתאמה. השלישי, הפונה לנשים ומורה להן כיצד למשוך גברים, נכתב בתקופה מאוחרת יותר.

במאה ה-16 פורסם בערבית ספרו של עומר נפסאווי, "הגן המבושם". במאה ה-19 תורגם הספר לאנגלית.

בתרבות המערב הייתה במשך שנים רבות הסתייגות מפרסומם של מדריכי מיניות, חרף פרסומם בתרבויות אחרות. בשלהי המאה ה-19 פרסמה אידה קראדוק מדריכים אחדים העוסקים במיניות האדם. ספריה, The Wedding Night‏[1] ("ליל החתונה") ו-Right Marital Living ("חיי נישואים נכונים") הוכרזו כספרי תועבה, והיא נדונה למאסר. במשפטה האחרון אסר השופט על חבר המושבעים לקרוא את ספרה, שבגינו הועמדה לדין, משום שלדבריו הכיל "תועבה, דימה ולכלוך". היא נדונה לחמש שנות מאסר, והעדיפה להתאבד, בהיותה בת 45.

בשנת 1918 יצא לאור ספרה של מריה סטופס Married Love, שנחשב לפורץ דרך.

במהלך החצי השני של המאה העשרים נכתבו והתפרסמו מדריכי מיניות רבים במדינות המערב, שהפכו לרבי מכר. זאת לאחר שבמשך עשורים רבים השיחה והקריאה בנושא נחשבו לטאבו בתרבות המערבית. רב המכר הבולט הראשון מבין מדריכי המיניות של המאה העשרים היה ספרו של ד"ר דייויד רובן, Everything You Always Wanted to Know About Sex (But Were Afraid to Ask), שיצא לאור בארצות הברית בשנת 1969. בתחילת שנות השבעים יצא לאור ספרו של ד"ר אלכס קומפורט The Joy of Sex, שזכה אף הוא להצלחה רבה.

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1930 יצא לאור תרגום לעברית של ספרו של הפסיכולוג השווייצרי אוגוסט פורל, "השאלה המינית".

בשנת 1938 יצא לאור ספרו של ד"ר אברהם מטמון, "חיי המין של האדם". היה זה ספר חלוצי בשפה העברית, והוא לווה ב-42 איורים.

מאז שנות השבעים של המאה העשרים פורסמו גם בעברית מדריכי מיניות רבים, מהם רבי מכר שתורגמו מאנגלית, כגון "כל מה שרצית לדעת על מין ולא העזת לשאול" ו"חדוות המין", ומהם יצירות עבריות מקוריות.

בנוסף למדריכים למבוגרים, יצאו לאור מדריכים רבים לבני נוער, ובהם:

  • רות וסטהיימר, אהבה ראשונה, הדרכה מינית לבני הנעורים, הוצאת רות סירקיס
  • דפנה שריר, באיזה גיל זה מתחיל, הוצאת רות סירקיס
  • דפנה שריר, זהירות! ניצול מיני!, איך להישמר? איך להיזהר? איך להתגבר?, הוצאת רות סירקיס
  • דפנה שריר, מותר לשאול הכל, ילדים שואלים על מין, הוצאת רות סירקיס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ida C. Craddock, The Wedding Night - הטקסט המלא של הספר
P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.