מדרש לקח טוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמוד הפתיחה - ראו להלן

מדרש לקח טוב, המכונה גם פסיקתא זוטרתא, הוא ביאור על חמשת חומשי תורה ועל חמש מגילות על פי מדרשי התלמוד: מכילתא, ספרא, ספרי ויתר המדרשים הקדומים. שמו של הקובץ נובע מכך שכל עניין הנדון בו פותח בתיבה "בטוב" או "בטובה".

המדרש חובר בידי ר' טוביה בן אליעזר, בן המאה ה-11 (לפי אוצר הגדולים אלופי יעקב הוא חי בשנת ד"א תת"ן בערך (1090) בימי רש"י ורבי יצחק אלפאסי).

הספר נדפס בשנת ה'ש"ו (1546).

תולדות מחבר המדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי טוביה חי בעיר קסטוריה ביוון. מעידים עליו בן ארצו, ר' יהודה ב"ר משה משקוני (מחבר פירוש על רבי אברהם אבן עזרא), וכן ר' מנחם תמר (אף הוא מחבר פירוש על רבי אברהם אבן עזרא).

בפירוש לפרשת יתרו מצוטטים תאריכים אשר עשויים להצביע על מועד כתיבת החיבור. בפירוש על המילים "בחודש השלישי לצאת בני ישראל", נכתב: "בתחילה היו מונין ישראל ליצירה (בריאת העולם). חזרו למנות מיציאת מצרים. חזרו למנות לבניית הבית, שנאמר: "ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה"‏‏‏[1]. (הבית השני) לא זכו למנות לבניינו, מונין לחורבנו. וזה לנו עתה א' ל"ט (1039‏‏ לחורבן הבית, דהיינו 1109 לספירה) שהוא ד' תתס"ז לעולם ולא עוד אלא שאנו מונים למלכות יוונים א' תי"ז (מניין השטרות של היוונים החל בשנת 312 לפנה"ס, לפיכך השנה היא 1105 לספירה)". יוצא מכאן שהשנים 1105 ו-1107 הן ככל הנראה חלק משנות חיבור המדרש.

גזירות תתנ"ו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדרש מוזכרות גזירות תתנ"ו, בפירוש לפרשת אמור על המילים "המוציא אתכם מארץ מצרים להיות": "ואני כותב להיות זיכרון מעשה שעשו קדושי עליון קהל מגנז"א , שמסרו עצמם ואת נשיהם ובניהם ובנותיהם ביום אחד בפרוס חג השבועות ונשחטו כאיש אחד על קידוש שם אלהי ישראל בשנת ד'תתנ"ו לבריית (לבריאת) העולם, כשנתנו יד יושבי הארץ לעלות לרשת משכנות עליון. ועליהם ועל כיוצא בהם הכתוב אומר: "וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא-נִקֵּיתִי" ‏‏‏[2]". לפיכך, אפשר להסיק כי חתימת החיבור נערכה אחרי הגזרות.

גם בפירושו לפרשת שמות הוא מתייחס לגזרות הרבות הבאות על עם ישראל. על המילים "ושלחתי את ידי" נכתב: "ובשנת... אלף ועשרים ותשע לחורבן בית שני (שנת 1097)... מרנא ורבנא טוביהו - בנו של רבינו הגדול אליעזר זצ"ל, הבין בספרי אלהינו ונתן את ליבו אורך גלותינו, כי אזלת יד, ואפס עצור ועזוב, והנה כלו כל הקיצים, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, כעניין שנאמר "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב" ‏‏‏[3]... ואנו מביטים לצור ישענו כי כימי מצרים יראנו נפלאות."

בשל ציטוט זה עולה אפשרות אחרת ‏[4] לפיה מדרש "לקח טוב" חובר באזור צרפת או גרמניה (שנקראו באותם הימים בשם "ארצות אשכנז") ומייחסים את חיבורו לר' טוביה בן אליעזר, אשר חי במַאגֶנְצָה, בדורו של רש"י.

שיטת הבאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת המדרש היא לבאר את הפסוקים לפי הפשט או בדרך הרמז. לעתים מסתמך המחבר על כללי הדקדוק ועל ניקוד המסורה בפירושו.

לכל פרשה ישנה הקדמה קטנה המתחילה תמיד בפסוק אשר נזכרת בו המילה "טוב", ועל הפסוק הזה מתחיל המדרש. לדוגמה, בפתיחה לפירוש לספר שמות נדרשות המילים "ואלה שמות" כך: "כתוב "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום הוולדו"‏[5]. אמרו רז"ל שלושה כתרים הם: כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב (עולה) על גביהן." לאחר מכן נקשר המדרש לפרשת שמות: "אלו שבטים: שנתפרשו שמותם בלידתם, ונתפרשו שמותם בירידתם למצרים, ונתפרשו שמותם במצרים אחרי שהלך יעקב אבינו לבית עולמו... ובתחילת זה הספר נאמר "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה".

הוצאות המדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי ההוצאות הראשונו של המדרש בדפוס, בשנים 1546 (ונציה) ו-1564, היו חלקיות והביאו את המדרש על שלושה ספרים בלבד - ויקרא, במדבר ודברים.

ההוצאה המלאה הראשונה של המדרש יצאה על ידי הוצאת שלמה באבער מלבוב בשנת תרל"ח (1878). את החלקים שנוספו אספו משלושה כתבי יד: כתב יד ירושלמי שהיה בידי החיד"א, כתב שני מאוצר הספרים בפירנצה וכתב שלישי מאוצר הספרים מסנקט פטרבורג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר מלכים א', ט', י'‏
  2. ^ ספר יואל ד', כ"א ‏
  3. ^ ספר ירמיהו ד', א'‏
  4. ^ באתר גשר
  5. ^ מגילת קהלת ז', א'‏