מהומות הר הבית (2017)
מהומות הר הבית (2017) היו עימותים בין פלסטינים ממזרח ירושלים לכוחות הביטחון הישראלים בחודש יולי 2017. העימותים החלו בפיגוע הירי על הר הבית ביום שישי, 14 ביולי 2017. לאחר הפיגוע, באופן תקדימי, המשטרה סגרה את מתחם הר הבית אף למוסלמים (בימי שישי הכניסה ליהודים אסורה ממילא) ומנעה את תפילות יום השישי בו. יומיים לאחר הפיגוע, המשטרה פתחה את המתחם למתפללים עם הצבת גלאי מתכות בכל כניסותיו. החלטה זו עוררה מחאה בציבור המוסלמי ובתגובה פלסטינים ממזרח ירושלים החלו במהומות אלימוֹת והתפרעויות ופתחו בעימותים נגד כוחות המשטרה. במקביל לעימותים בהר הבית חלה עלייה בפיגועי הטרור בישראל.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
רצח השוטרים בהר הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפיגוע בהר הבית (2017)
בבוקר יום שישי 14 ביולי 2017 שלושה מחבלים ערבים רצחו שני שוטרים ופצעו שוטר נוסף בפיגוע ירי בשער השבטים של הר הבית. שלושת המחבלים הם ערבים ישראלים מוסלמים תושבי אום אל-פחם. המחבלים התחמשו במסגד אל-אקצא בשני תת-מקלעים מסוג קרלו ואקדח באמצעות סייען, ובדרכם החוצה ממתחם הר הבית, בשער השבטים, ירו לעבר שני שוטרים והרגו אותם. המחבלים נורו למוות על ידי שוטרים נוספים שהיו במקום.
לצורך חקירת האירוע, משטרת ישראל סגרה לחלוטין את מתחם הר הבית ולא אפשרה למתפללים לקיים את תפילות יום השישי במסגדי ההר. מוסלמים רבים התפללו סמוך למחסומי המשטרה במחאה על סגירת המתחם. במהלך היומיים שלאחר הפיגוע, פלסטינים ממזרח ירושלים מחו על ההחלטה לסגור את הכניסה להר והתעמתו עם כוחות המשטרה. במהלך החקירה נערכו חיפושים אחר כלי נשק ואמצעי לחימה שהוסתרו במתחם הר הבית ובמסגד אל-אקצה. המופתי של ירושלים ומנהיגי דת מוסלמים אחרים הפיצו את דאגתם לאל-אקצה וטענו שישראל משתלטת על המתחם. הווקף בירדן הודיעו שאיבדו את השליטה על אל-אקצה.
הצבת גלאי המתכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך חקירת משטרה החלו התייעצויות ביטחוניות בנושא מניעת הכנסת אמצעי לחימה לתוך מתחם הר הבית מבלי להפר את הסטטוס-קוו לפיו הווקף בירדן מנהל את מתחם הר הבית באופן פורמלי. במהלך השבת שלאחר הפיגוע הוחלט לפתוח את המתחם למתפללים בהדרגה החל מיום ראשון תוך הצבת גלאי מתכות בשערי הכניסה למתחם והצבת מצלמות אבטחה, כפי שהוחלט לבצע בישיבת קבינט שהתקיימה ב-2014.[1]
אנשי הווקף הודיעו שלא ייכנסו להר הבית כל עוד מוצבים גלאי מתכות בכניסותיו והמופתי של ירושלים, מוחמד אחמד חוסיין, הוציא פתווה האוסרת על מוסלמים להיכנס להר הבית דרך גלאי המתכות המופעלים על ידי שוטרי מג"ב ישראלים.[2] הודעות אלו הובילו למתיחות רבה בין כוחות המשטרה למתפללים המוסלמים והובילו להפרות סדר והתפרעויות רבות. רוב המוסלמים לא הסכימו להיכנס להר הבית דרך גלאי המתכות ופלסטינים רבים קיימו את תפילותיהם מחוץ למתחם ההר בסמוך לעמדות המשטרה. מתיחות זו התגברה לקראת תפילות יום שישי 21 ביולי, שהוכרז על ידי ארגוני טרור פלסטינים כיום הסלמה בעימותים.
העימותים בין הפלסטינים לכוחות הביטחון הישראלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהומות בהר הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
החלטת המשטרה להציב גלאי מתכות בכניסות להר הבית ותגובות מנהיגי הדת המוסלמים במזרח ירושלים עוררו מחאה רבה בקרב הציבור הפלסטיני. עם פתיחת הר הבית למוסלמים, התגברו העימותים מדי יום. ביום שני, 17 ביולי, נפצעו 50 פלסטינים במהלך התפרעויות נגד שוטרי מג"ב במזרח ירושלים.[3] בעימותים למחרת שני שוטרים נפצעו קל.[4] המהומות במזרח ירושלים המשיכו בכל ערב במהלך השבוע שלאחר הפיגוע והגיעו לשיאן ביום שישי, 21 ביולי, עם תפילות יום השישי והכרזתם של ארגוני טרור על יום זעם במזרח ירושלים וביהודה ושומרון.
בערב 20 ביולי שלפני יום הזעם התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני לדיון מיוחד עם חזרתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מביקור מדיני באירופה. במהלך התייעצויות ביטחוניות שנערכו לקראת הדיון בקבינט התנהלה מחלוקת בין גופי הביטחון בנוגע להמשך ההתמודדות עם ההתפרעויות.[5] בישיבת הקבינט הוחלט להעניק למשטרה את האחריות על התמודדות עם המפגינים הפלסטינים ביום הזעם.[6] המשטרה חסמה את הגישה להר הבית ובכך העבירה את מוקדי העימותים מחוץ לעיר העתיקה. בעימותים האלימים והמהומות שנערכו במזרח ירושלים נהרגו 3 פלסטינים שהשתתפו במהומות בהן הותקפו שוטרים, ונפצעו מאות.[7] למחרת נהרג בעימותים פלסטיני נוסף. במהלך הערבים שלאחר יום הזעם נפצעו עשרות פלסטינים בעימותים במזרח ירושלים.
מהומות ביהודה ושומרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מיום הזעם ב-21 ביולי התרחבו המהומות לרחבי יהודה ושומרון. נרשמו עימותים בחברון, בית לחם, רמאללה, תקוע, בית אומר, נעלין, סינג'יל, כפר קדום ומחסום קלנדיה. אלפי פלסטינים השתתפו בהתפרעויות.[8] ביום הזעם בלבד, נפצעו 400 פלסטינים בהתפרעויות בירושלים וביהודה ושומרון, ובשבוע שלאחר מכן נפצעו עוד עשרות פלסטינים בקלקיליה, עיסאוויה, אבו דיס, חיזמה, נבי סאלח, ענאתא וקלנדיה.[7] ב-28 ביולי נערכו עימותים בחברון, רמאללה, בית לחם, שכם וקלקיליה.
עימותים בגבול רצועת עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביום שישי, 21 ביולי, הכריזו החמאס, הפת"ח והג'יהאד האיסלאמי על יום זעם ברצועת עזה, במזרח ירושלים, ובגדה המערבית. במהלך היום נערכו הפגנות פלסטיניות סמוך לגדר המערכת שהתדרדרו להתפרעויות ועימותים עם צה"ל, תוך יידוי אבנים ושריפת צמיגים. במהלך העימותים נהרג מחבל פלסטיני מירי של כוחות צה"ל.
בימים שלאחר מכן, שוגרו רקטות מהרצועה לעבר יישובי עוטף עזה שהתפוצצו בשטח פתוח ולא גרמו לנפגעים.[9]
ב-28 ביולי התקיימו עימותים נוספים בגבול הרצועה, במהלכם נהרג נער פלסטיני בן 16 מאש צה"ל.[10]
הסרת אמצעי האבטחה והתחדשות העימותים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ההסלמה הביטחונית שחלה במזרח ירושלים וביהודה ושומרון, ולאחר התקרית בשגרירות ישראל בעמאן שבעקבותיו ננצרה השגרירות הישראלית בעמאן, בלילה בין 24 ביולי ל-25 ביולי הקבינט המדיני-ביטחוני החליט להסיר את גלאי המתכות ומצלמות האבטחה ולהחליפם במצלמות מתקדמות.[11] ביום רביעי הוסרו כל אמצעי האבטחה על ידי ישראל.
גם לאחר הסרת גלאי המתכות, הפלסטינים סירבו להיכנס להר הבית והמשיכו את העימותים בבירה מדי ערב. חמאס והפת"ח הכריזו גם על יום שישי 28 ביולי כיום זעם במזרח ירושלים. בלילה בין 26 ביולי ל-27 ביולי ראש הממשלה הורה להסיר גם את התשתיות החדשות שעליהן היו אמורות להיתלות מצלמות האבטחה. צעד זה הוביל את ההנהגה המוסלמית בירושלים לאפשר למוסלמים לחזור ולהתפלל בהר הבית. עם חזרת הפלסטינים להר החריפו משמעותית העימותים בבירה, וב-27 ביולי נפצעו 2 שוטרים, תיירת ומעל ל-100 פלסטינים במהומות ועימותים אלימים עם שוטרים.[12] במהלך המהומות, התבצרו עשרות פלסטינים במסגד ואלה פונו ונעצרו על ידי כוחות הביטחון. ביום הזעם ב-28 ביולי המשטרה הגבילה את הכניסות להר הבית, והתקיימו עימותים בשכונות בודדות במזרח ירושלים. פלסטינים התעמתו עם כוחות הביטחון במספר מוקדים ביהודה ושומרון.[13]
פעולות טרור ומהומות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטבח בחלמיש[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – רצח בני משפחת סלומון בחלמיש
בערב שישי, 21 ביולי חדר מחבל פלסטיני להתנחלות חלמיש, פרץ לבית משפחת סלומון בעת סעודת ליל שבת ודקר את בני המשפחה. שלושה מבני המשפחה נרצחו בפיגוע, ואישה נוספת נדקרה ונפצעה קשה. אם המשפחה מילטה את חמשת ילדיה שהשתתפו בסעודה ובכך הצילה את חייהם. חייל ביישוב הגיע לזירת האירוע, ירה במחבל ונטרל אותו. בפוסט שפרסם בפייסבוק, כתב המחבל כי ביצע את הפיגוע בעקבות הפגיעה באל-אקצה.[14]
לאחר הפיגוע, שרים רבים הביעו את תמיכתם בהוצאת המחבל להורג. ב-27 ביולי, הביע ראש הממשלה בנימין נתניהו את תמיכתו בעונש מוות למחבל באוזני בני משפחת סלומון.[15]
הפיגוע בפתח תקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-24 ביולי מחבל פלסטיני דקר נהג אוטובוס בן 35, תושב ערערה, בדוכן שווארמה סמוך לתחנה המרכזית בפתח תקווה. הוא פונה לבית החולים בילינסון במצב בינוני-קשה. המחבל הדוקר, שוהה בלתי חוקי מקלקיליה ששוחרר מהכלא לאחר שנכלא על רקע פעילות טרור, נוטרל על ידי עובד פיצרייה, נעצר והובא לחקירה, בה אמר שביצע את הפיגוע בעקבות אירועי הר הבית.[16]
לווית המחבלים בפיגוע בהר הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-25 ביולי, הורה בג"ץ למשטרה להחזיר את גופות שלושת המחבלים שרצחו שני שוטרים בפיגוע בהר הבית למשפחותיהם. אלפי ערבים ישראליים הצטרפו למסע ההלוויה של השלושה באום אל-פחם וקראו קריאות זעם נגד ישראל. רעולי פנים הצטרפו וירו יריות שמחה באוויר ואף כינו את המחבלים "שהידים". רבים קראו "נמסור את נפשנו למען אל-אקצא" והניפו דגלי פלסטין. במסע הלוויה השתתף מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, השייח ראאד סאלח. לאורך הלילה התבצע ירי זיקוקים מאסיבי.[17]
הפיגוע ביבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2 באוגוסט, מחבל פלסטיני בן 19 מיטא נכנס לסניף שופרסל ביבנה, דקר את סגן-מנהל הסניף ופצע אותו קשות. הוא פונה באורח אנוש לבית החולים קפלן שברחובות.[18] המחבל שנכנס לישראל באופן לא חוקי, נתפס לאחר הפיגוע על ידי התושבים ונעצר על ידי המשטרה. כוחות צה"ל הטילו כתר נושם על הכפר יטא שבדרום הר חברון, ממנו יצא המחבל, ערכו בידוק ביטחוני בכניסות ליישוב ופשטו על בית המחבל.[19] חמאס בירכו על הפיגוע שמוכיח כי "אינתיפאדת ירושלים נמשכת".[20]
תגובות בעולם הערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנשי הווקף בירדן האחראים לניהול הפורמלי של הר הבית, הודיעו כי איבדו את השליטה על אל-אקצה וקראו למתפללים המוסלמים לא להיכנס להר דרך גלאי המתכות.[21]
שר החוץ הירדני, איימן א-ספדי, אמר שעל ישראל לבטל את ההחלטה להציב גלאי מתכות ומצלמות אבטחה, ולשמור על הסטטוס-קוו.[22]
נצירת שגרירות ישראל בירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – פיגוע הדקירה בשגרירות ישראל בירדן
בערב 23 ביולי 2017 מאבטח ישראלי בשגרירות ישראל בירדן ירה למוות בשני אזרחי ירדן לאחר שנדקר על ידי פועל ירדני שהגיע לביתו. המאבטח ירה לעבר הדוקר ופצע גם את בעל דירתו, שמת מפצעיו.[23] משרד החוץ הגדיר את התקרית כאירוע טרור.[24] מדינת ישראל סירבה לאפשר למשטרת ירדן לחקור את המאבטח הישראלי ובתוך כך, ננצרו 30 עובדי השגרירות הישראלית בירדן הממקומת בעמאן, בירת ירדן. במהלך היום שלאחר האירוע נשמעו בירדן קריאות להטיל על המאבטח הישראלי עונש מוות.
לאחר מגעים שהתנהלו על ידי ראש השב"כ, נדב ארגמן, ישראל וירדן הגיעו להסכמה שכללה הצהרה שנמסרה על ידי המאבטח היורה לשוטרים ירדנים בנוכחות דיפלומטים ישראלים.[25] ב-24 ביולי, יממה לאחר הפיגוע, משטרת ירדן התירה לצוות השגרירות לחזור לישראל. לאחר שירדן התירה לצוות השגרירות לחזור, הקבינט החליט להסיר את גלאי המתכות בכניסה להר הבית. ישראל וירדן הכחישו שהנושא עלה בעסקה.
למחרת חזרתו, פגש ראש הממשלה בנימין נתניהו את המאבטח הישראלי שנדקר בפיגוע, ואף חיבק אותו. תמונות המפגש עוררו זעם רב ברחוב הירדני ובעקבותיהם שר החוץ של ירדן, איימן א-ספדי, והמלך עבדאללה תקפו בחריפות את ראש הממשלה נתניהו בתקשורת האמריקאית.[26]
טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-20 ביולי שוחחו בטלפון נשיא המדינה, ראובן ריבלין ונשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן אודות העימותים בהר הבית, בניגוד להמלצת משרד החוץ.[27] נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין אמר לארדואן שהפיגוע בהר הבית הוא חציית קו אדום וכי היה מצפה להודעת גינוי כפי שגינתה ישראל מתקפות טרור בטורקיה.[27]
לאחר הסרת גלאי המתכות ב-24 ביולי, קרא ארדואן למוסלמים בעולם להגיע לאל-אקצה ולהגן עליה מפני היהודים שלטענתו, מטנפים אותה.[28] התבטאויותיו של ארדואן מהוות הפרה של הסכם הפיוס בין ישראל לטורקיה שנחתם ב-2016. משרד החוץ הישראלי גינה את דבריו של ארדואן כ"הסתה לאלימות והפרה של רוח הסכם הפיוס בין טורקיה לישראל" ופרסם תגובה תגובה רשמית חריפה:[29]
"דברי נשיא טורקיה הזויים, מופרכים ומעוותים. מוטב לו שיעסוק בבעיותיה ובקשייה של מדינתו. ימי האימפריה העותומאנית חלפו. בירת העם היהודי הייתה, הינה ותהיה ירושלים. בניגוד לעבר זו עיר שממשלתה מחויבת לביטחון, לחירות, לחופש פולחן ולכיבוד זכויות המיעוטים. מי שחי בארמון זכוכית, מוטב שלא ישליך אבנים"
— תגובת משרד החוץ לדברי נשיא טורקיה ארדואן.
בתגובה לדברי ארדואן, חבר הכנסת יאיר לפיד קרא להכיר בתגובה בשואת העם הארמני ולהכיר במדינה כורדית עצמאית.[30]
_(8181970935).jpg)
הרשות הפלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-21 ביולי, הודיע יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, על ניתוק כל היחסים עם ישראל כולל התיאום הביטחוני בין צה"ל והשב"כ לכוחות הרשות הפלסטינית.[31]
לאחר הסרת גלאי המתכות, אבו מאזן הצהיר וקרא לפלסטינים להמשיך בעימותים ובהתפרעויות על מנת להסלים את המצב הביטחוני.[32] בנוסף, בתור יו"ר הרשות הפלסטינית, הוא הדריך את התנזים לעורר מהומות ולהרחיבם ביהודה ושומרון ביום הזעם השני ב-28 ביולי.[33]
שלטון חמאס ברצועת עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, קרא לפלסטינים להתאחד ולהזדהות עם אל אקצה, ולהמשיך להיאבק בכוחות הביטחון הישראלים. הוא הכריז על יום זעם ביום שישי, 21 ביולי, ולאחר מכן ביום שישי, 28 ביולי, ובנוסף קרא למנהיגים מוסלמים בעולם הערבי להתאחד עם העם הפלסטיני ולשחרר את אל אקצה. חמאס ארגן במקביל לעימותים במזרח ירושלים מספר מצעדי ראווה צבאיים ברצועה וארגן הפגנות של אזרחים פלסטינים בסמוך לגדר המערכת. בנוסף, חמאס בירך את המחבל שטבח בבני משפחת סלומון, עומר עבד אל-ג'ליל, המזוהה עם חמאס.
ערב הסעודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במגעים שהתנהלו בין ישראל לערב הסעודית, הסעודים הכירו בהצבת גלאי המתכות ובחשיבותם למלחמה בטרור, ופנו לנשיא ארצות הברית טראמפ כדי שיסייע בפתיחת מסגד אל-אקצה למתפללים לאחר הפיגוע בהר הבית.[34] ערב הסעודית היא המדינה הערבית היחידה שהביעה תמיכה בהצבת גלאי המתכות ובריבונות הישראלית בהר הבית.
ביקורת ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביקורת על ההחלטה להציב גלאי מתכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הפיגוע בהר הבית, ראש הממשלה בנימין נתניהו נסע לביקור מדיני באירופה וההחלטה להציב את גלאי המתכות בכניסות להר הבית התקבלה בהתייעצות ביטחונית טלפונית. לאחר שהמהלך הוביל להתעצמות העימותים, הוטלה ביקורת על כך שראש הממשלה החליט החלטה עם חשיבות אסטרטגית לשימור הסטטוס-קוו ללא התייעצות ראויה עם גורמי הביטחון, ללא כינוס הקבינט, וללא תיאום עם הווקף בירדן והרשות הפלסטינית, שבעקבות ההחלטה ניתקה את המגעים המדיניים והביטחוניים עם ישראל.
לאחר שהוצבו גלאי המתכות החלה מחלוקת בין גופי הביטחון השונים לגבי ההחלטה האם להשאיר את גלאי המתכות ולהסתכן בהסלמה ביטחונית או להיכנע לאיומי הפלסטינים ולהסיר את גלאי המתכות כפי שהיה לפני הפיגוע בהר הבית. עם חזרתו לארץ של ראש הממשלה, התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני שהחליט להעביר את האחריות למשטרה שתמכה בהשארת גלאי המתכות. מבקרי ההחלטה טענו שמדובר בהחלטה חסרת אחריות שמסכנת את האזור בהסלמה מתוך שיקולים פוליטיים.
בחוגי השמאל נטען כי רצח שלושת בני משפחת סלומון בחלמיש נגרם כתוצאה מהצבת גלאי המתכות,[35] ומנגד נטען כי אין לתת תירוצים לטרור שמאיים על ביטחון ישראל ללא קשר לגלאי המתכות בכניסות להר הבית.[36][37] סוגיה זו היוותה מחלוקת ציבורית רחבה.
ביקורת על ההחלטה להסיר את גלאי המתכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פיגוע הדקירה בשגרירות ישראל בירדן, נפתחו מגעים עם ירדן להשבת הדיפלומטים הישראלים שננצרו בשגרירות. בליל השבת השגרירים, הקבינט החליט להסיר את גלאי המתכות. מדינת ישראל הכחישה שהעלתה את נושא גלאי המתכות במשא ומתן עם ירדן, וכי ההחלטה להסיר את גלאי המתכות נבעה ממציאת פתרונות אבטחה משופרים, תוך שימוש במצלמות אבטחה מתקדמות, שגם הן בוטלו לאחר יומיים. ההחלטה להסיר את גלאי המתכות הגיעה ימים בודדים לאחר רצח בני משפחת סלומון בחלמיש שזעזע את מדינת ישראל.
החלטה זו הובילה לביקורת חריפה על כך שהקבינט נכנע לטרור והסיר את אמצעי האבטחה שנועדו לשמור על הביטחון, ועל כך שמדינת ישראל התקפלה מהצהרותיה והפגינה התפרסות למול הטרור. ביקורת נוספת הוטלה על כך שהטרור לא נגרם בעקבות גלאי המתכות אלא בעקבות הסכסוך רב השנים ולכן הסרת גלאי מתכות היא צעד מתרפס שלא ימנע את הטרור ואף יגביר אותו.[36][37]
ביקורת פוליטיקאים על שירות הביטחון הכללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם התעצמות העימותים בהר הבית, נחשף כי השב"כ בעד הסרת גלאי המתכות וקיום דרישות הפלסטינים.[22] לאחר הטבח בחלמיש, שרת התרבות מירי רגב אמרה לעיתונאים ש"החלטת השב"כ הזויה".[38] ב-27 ביולי, יו"ר הקואליציה, חבר הכנסת דוד ביטן אמר בריאיון לגלי צה"ל שהשב"כ פחדנים.[39] בתגובה להצהרות אלו, הודיע ראש הממשלה כי הוא מעניק גיבוי מלא לשב"כ, להערכותיו ולמפקדיו.[40]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המהומות בקרב הפלסטינים וערביי ישראל (2014)
- מהומות הר הבית (2015)
- מהומות הר הבית (2000)
- פיגועי טרור בישראל ב-2017
- גל הטרור הפלסטיני (2015–2016)
- המהומות בירושלים (2021)
- המהומות בישראל (2021)
- מהומות הר הבית (2022)
- מהומות הר הבית (2023)
- המהומות בהר הבית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ איציק וולף, למרות החלטה ב-2014 הוצבו גלאים רק ליהודים, באתר News1, 16 ביולי 2017.
- ^ המופתי של ירושלים למתפללים: אל תיכנסו דרך גלאי המתכות להר הבית, באתר תל אביב טיימס, 21 ביולי 2017.(הקישור אינו פעיל)
- ^ יוסי אלי ואורי שאבי, סערת הר הבית: עימותים סביב המתחם ובמזרח ירושלים, באתר nana10, 18 ביולי 2017.
- ^ חסן שעלאן ואלישע בן קימון, אבנים, זיקוקים ופצועים: תיעוד עימותים ליד הר הבית, באתר ynet, 19 ביולי 2017.
- ^ אלון חכמון, ההידרדרות בהר הבית: מחלוקת קשה בין השב"כ למשטרה, באתר מעריב אונליין, 19 ביולי 2017.
- ^
עמוס הראל, מערכת הביטחון ציפתה שנתניהו יעשה את הדבר הנכון ויקפל את המגנומטרים, באתר הארץ, 21 ביולי 2017;
איתמר אייכנר, בכירים ישראלים: "נתניהו תמך בהסרת המגנומטרים והתהפך, לא ידענו שזה בגלל יאיר ושרה", באתר ynet, 7 בדצמבר 2021;
בן כספית, אלו היו שני האירועים הביטחוניים שגרמו לניר חפץ להחליט: נתניהו לא כשיר, באתר מעריב אונליין, 6 בדצמבר 2021 - ^ 1 2 משה שטיינמץ, שבתי בנדט, אמיר בוחבוט, מהומות בירושלים: עימותים בין שוטרים לפלסטינים, שלושה מפגינים נהרגו, באתר וואלה!, 21 ביולי 2017
- ^ אליאור לוי, חסן שעלאן, יעל פרידסון, יואב זיתון, רועי קייס, אטילה שומפלבי, שני הרוגים פלסטינים בעימותים במזרח ירושלים, באתר ynet, 21 ביולי 2017.
- ^ יואב זיתון, מתן צורי, רקטה נורתה לעבר עוטף עזה, צה"ל תקף ברצועה בתגובה, באתר ynet, 24 ביולי 2017.
- ^ אליאור לוי, יואב זיתון, נער נהרג בגבול עזה, התפרעויות ברחבי הגדה ולאורך גדר המערכת, באתר ynet, 28 ביולי 2017.
- ^ ברק רביד, אחרי החלטת הקבינט: מוסרים גלאי המתכות בכניסות להר הבית, באתר הארץ, 25 ביולי 2017.
- ^ כתבי חדשות 2, פצועים בעימותים בשערי הר הבית, באתר מאקו, 27 ביולי 2017.
- ^ משה שטיינמץ, שבתי בנדט, צה"ל: 9 פלסטינים נפצעו בהפרות סדר בגדה; הסהר האדום: 225 נפצעו, באתר וואלה!, 28 ביולי 2017
- ^ אפרת פורשר, נצחיה יעקב, יורי ילון, הטבח בחלמיש: חיה, אלעד ויוסי נשחטו ליד שולחן השבת, באתר ישראל היום, 22 ביולי 2017.
- ^ נתניהו למשפחת סלומון: תומך בעונש מוות למחבלים, באתר כאן, 27 ביולי 2017.
- ^ דנה ירקצי, פיגוע בפתח תקווה: בן 35 נפצע מדקירה; המחבל - אסיר ביטחוני משוחרר, באתר וואלה!, 24 ביולי 2017
- ^ שלומי גבאי, דגלי פלסטין ורעולי פנים: אלפים השתתפו בהלוויית המחבלים מהר הבית, באתר וואלה!, 26 ביולי 2017
- ^ אלון חכמון, פיגוע ביבנה: גבר כבן 43 נפצע באורח אנוש, באתר מעריב אונליין, 2 באוגוסט 2017
- ^ אלון חכמון, יוסי מלמן, בעקבות הפיגוע ביבנה: צה"ל הטיל "כתר נושם" על הכפר של המחבל, באתר מעריב אונליין, 2 באוגוסט 2017
- ^ שלומי דיאז, לילך שובל, חמאס על הפיגוע ביבנה: "אינתיפאדת ירושלים נמשכת", באתר ישראל היום, 2 באוגוסט 2017.
- ^ אבי יששכרוף, הווקף: "איבדנו את השליטה על אל-אקצא"; חמאס: "להמשיך באינתיפאדה", באתר וואלה!, 15 ביולי 2017.
- ^ 1 2 עמוס הראל, משבר הר הבית: שב"כ וצה"ל ממליצים לא להתעקש על המגנומטרים ולהגיע לפשרה, באתר הארץ, 19 ביולי 2017.
- ^ איתמר אייכנר ורועי קייס, ירדן: מאבטח שגרירות ישראל נדקר וירה למוות בשניים, העובדים נצורים בשגרירות, באתר ynet, 24 ביולי 2017.
- ^ איתמר אייכנר ורועי קייס, כ-30 נצורים בשגרירות ישראל: "המאבטח נדקר פעמיים, ולא פונה לבית החולים", באתר ynet, 24 ביולי 2017.
- ^ ברק רביד, המשבר עם ירדן: צוות השגרירות בעמאן הוחזר לישראל, באתר הארץ, 24 ביולי 2017.
- ^ ירון שניידר, כתב לענייני ערבים עמית ולדמן, עבדאללה: "להעמיד לדין את המאבטח", באתר מאקו, 27 ביולי 2017
- ^ 1 2 עדי דניאל, המתיחות בהר הבית: ריבלין שוחח עם ארדואן, באתר ערוץ 20, 20 ביולי 2017. (ארכיון)
- ^ חזי סימנטוב, ארדואן: "על כל המוסלמים להגיע לאל-אקצא, החיילים הישראלים מטנפים אותה", באתר nana10, 25 ביולי 2017.
- ^ איתמר אייכנר, "ארדואן מפר את ההסכם", באתר "ידיעות אחרונות", 25 ביולי 2017
- ^ מעריב אונליין, לפיד: "צריך להפסיק להתרפס בפני הטורקים שממשיכים לבעוט בנו", באתר מעריב אונליין, 27 ביולי 2017.
- ^ אליאור לוי, אבו מאזן: מקפיאים את כל היחסים עם ישראל, באתר ynet, 22 ביולי 2017.
- ^ לילך שובל, בכירים במערכת הביטחון: אבו מאזן מאחורי ההסלמה, רוצה להבעיר את השטח | ישראל היום, באתר ישראל היום, 27 ביולי 2017 00:09,
ירון בלום, אבו מאזן משחק באש - וזה חריג, מדאיג ומסוכן | ישראל היום, באתר ישראל היום, 26 ביולי 2017 23:56. - ^ אליאור לוי ורועי קייס, עליית מדרגה: גם בתנועה של אבו מאזן קוראים להפגנות ועימותים, באתר ynet, 26 ביולי 2017.
- ^ יוני בן מנחם, סעודיה והר-הבית, באתר News 1, 21 ביולי 2017.
- ^ גדעון לוי, לקרוא את הצוואה | דעה, באתר הארץ, 23 ביולי 2017
- ^ 1 2 עמית סגל, זה לא אנחנו, זה הם: אין שום קשר בין גלאי המתכות לטבח בחלמיש, באתר עמית סגל, 23 ביולי 2017.
- ^ 1 2 נועם אמיר, מול טרור נלחמים, לא מתקפלים., באתר ערוץ 20, 22 ביולי 2017. (ארכיון)
- ^ שבתי בנדט ויניר יגנה, השרה רגב תקפה את שב"כ: "החלטה הזויה, המגנומטר חייב להישאר", באתר וואלה!, 23 ביולי 2017.
- ^ עמית סגל ושושי חתוקה, ביטן נגד אנשי השב"כ: "פחדנים שרוצים לחזור הביתה בשלום", באתר מאקו, 27 ביולי 2017
- ^ מואב ורדי, ביטן: "שב"כ פחדנים"; נתניהו: "מגבה את ארגמן - דוחה את ההתקפות", באתר nana10, 27 ביולי 2017
| הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעשור השני של המאה ה-21 | |||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מבצעים צבאיים | הלחימה ברצועת עזה בין מבצע עופרת יצוקה למבצע עמוד ענן • מבצע חוק ברזל • מבצע הד חוזר • מבצע עמוד ענן • הלחימה ברצועת עזה בין מבצע עמוד ענן למבצע צוק איתן • מבצע חשיפה מלאה • מבצע שובו אחים • מבצע צוק איתן (אירועים) • הלחימה ברצועת עזה לאחר מבצע צוק איתן • גל הטרור הפלסטיני (2015–2016) • מבצע חגורה שחורה | ||||||||||||||||||||
| התפרעויות ואירועי טרור |
| ||||||||||||||||||||
| שונות | העימותים בגבול ישראל–רצועת עזה (2018–2021) (אירועים) • שיגורי רקטות מסיני לעבר אילת ועקבה | ||||||||||||||||||||