מהפכת התרבות בסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מהפכת התרבות בסין
Cultural Revolution poster.jpg
סינית 无产阶级文化大革命
סינית מסורתית 無產階級文化大革命

מהפכת התרבות הפרולטרית הגדולה הידועה בשם מהפכת התרבות (無產階級文化大革命) בסין, הייתה תנועה חברתית-פוליטית שהתרחשה ברפובליקה העממית של סין בין השנים 1966 עד 1976 ונוהלה על ידי מאו דזה דונג, יו"ר המפלגה הקומוניסטית בסין. על פי מאו, מטרת המהפכה הייתה להשליט את הקומוניזם בארץ על ידי הסרת אלמנטים קפיטליסטיים מסורתיים ותרבותיים מהחברה הסינית. מהפכת התרבות סימנה את חזרתו של מאו לעמדת הכוח במפלגה לאחר ערעור מעמדו בעקבות שנות הזינוק קדימה הגדול הכושל. המהפכה שיתקה את סין מבחינה פוליטית והשפיעה באופן משמעותי על מצבה הכלכלי והחברתי.

המהפכה החלה במאי 1966. מאו טען כי גורמים בורגניים הסתננו לממשלה ולחברה בכללותה, מתוך מטרה להשיב את הקפיטלזם וקרא כי "רוויזיוניסטים" אלו יוקעו מתוך העם תוך מאבק מעמדי אלים. קריאתו של מאו הובילה להקמת המשמרות האדומים ברחבי הארץ שהורכבו מבני נוער. התנועה התפשטה לעובדים צבאיים, עירוניים ולההנהגה של המפלגה הקומוניסטים עצמה. מהלך זה הוביל למאבקים מפלגתיים נרחבים בכל תחומי החיים. טיהור המוני בצמרת ההנהגה החל ובמהלכו הואשמו בכירים רבים כי לקחו חלק ב"דרך הקפטיליסטים". ביניהם הוקעו ליו שאוצ'י ודנג שיאופינג. באותה תקופה גדל פולחן האישיות של מאו לממדים עצומים.

מיליוני אנשים ברחבי סין נרדפו במאבקים מפלגתיים אלימיים שהתפשטו לכל רוחב הארץ. אנשים הלו סבלו מהתעללויות רבות ביניהם השפלה פומבית, מאסר שרירותי, עינויים, הטרדות ממשוכות והחרמת רכוש. חלקים נרכבים מהאוכלוסייה הועברו בכפייה ממקומות מגוריהם, בעיקר נוער עירוני שהועבר לאזורים כפרים. במהלך המהפכה נהרסו שרידים וממצאים היסטוריים, ורוב האוספים הפרטיים של יצירות אומנות נהרסו אז. יחד איתם הועלו על שריפה ספרים רבים, ואתרים תרבותיים ודתיים נבזזו.

על פי ההכרזה הרשמית של מאו, המהפכה התרבותית הייתה אמורה להסתיים ב-1969, אולם למעשה היא נמשכה עד למותו של המנהיג הצבאי לין ביאו, בשנת 1971. תקופת חוסר היציבות הפוליטית בין 1971 ועד למעצרם של כנופיית הארבעה בשנת 1976 עדיין נחשבה לחלק מהמהפכה. לאחר מותו של מאו בשנת 1976 זכתה רפורמה בראשותו של דנג שיאופינג לגדולה. רוב הרפורמות המאואיסטיות הקשורות למהפכה התרבותית ננטשו ב-1978, והיחס הרשמי אליה היה מאז כאל תופעה שלילית.

Flag of the People's Republic of China.svg
היסטוריה של סין
פורטל:סיןP Chinese Dragon.png

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות השישים הביאה מדיניותו ההרסנית של מאו, שכונתה "הקפיצה הגדולה קדימה", לבידודו בצמרת המפלגה הקומוניסטית. בתגובה החליט מאו להעצים את פולחן האישיות סביבו, בעיקר בעזרתו של לין ביאו, השר הממונה על צבא השחרור העממי. כעבור מספר חודשים פרסם לין קובץ מאמרותיו של מאו כספר אשר עם הזמן קיבל את הכינוי "הספרון האדום". הספר הפך עד מהרה לתחנת חובה בהכשרה הצבאית בסין ובמערכת החינוך הממלכתית.

תחילת המהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהפכה התרבותית עצמה החלה כאשר בבייג'ינג הועלה מחזה שעלילתו התרחשה אמנם בסין הקיסרית, אך הביעה ביקורת נוקבת על מדיניותו של מאו. מחזה ביקורתי זה היה התירוץ של מאו ועושי דברו לטיהור האמנות הסינית על כל ענפיה.

מאו הקים את המשמרות האדומים, ובעזרתם שילח כאוס בכל מקום שחפץ. מאו דרש כי מרכז הכובד של כלכלת המדינה יועתק בחזרה מהערים לכפרים. אוניברסיטאות נסגרו והושתקו, אינטלקטואלים, אמנים, עיתונאים וחברי המפלגה עצמה נעלמו, פרסום מאמרים מכל סוג חדל להתקיים, ומזכרות מהתקופות הקפיטליסטיות והפיאודליות (כגון מקדשים, מונומנטים ועבודות אומנות) הושחתו ונהרסו עד היסוד.

ההערכות מדברות על מיליוני אנשים שנהרגו או נעלמו בתקופה שבין 1966 ל-1969, כאשר הקו המנחה הוא הרס "ארבעת הנושנים": המנהגים הנושנים, התרבות הנושנה, ההרגלים הנושנים והחשיבה הנושנה. בין המתים והנעלמים היו אנשי שם דוגמת הסופר לאו שה ורבים אחרים.

על אף שבאופן רשמי הוכרז סוף המהפכה על ידי מאו ב-1969, רוב הדעות מצביעות על כך שהיא הגיעה לסיומה למעשה רק עם מעצרם של חברי כנופיית הארבעה ב-1976. קביעה זו היא למעשה ניצחון לתומכיו של דנג שיאופינג, שהציג את הארבעה במשפטם כאחראים היחידים לכל מה שהתרחש בסין בין 1966 ל-1976.