מהפכת סדום ועמורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "עמורה" מפנה לכאן. לערך העוסק במבצע צבאי בתום מלחמת סיני, ראו מבצע עמורה.
מהפכת סדום ועמורה, ג'ון מרטין

מהפכת סְדוֹם וַעֲמֹרָה הוא סיפור מקראי (בראשית פרקים יח-יט) ידוע על הריסתן של ארבע ערים בידי אלוהים.

תוכן הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המקרא היו חמישה יישובים: סדום, עמורה, אדמה, צבֹיים וצוער שחטאתם "כבדה מאוד" ועל כן החליט האל להשמיד את הערים על יושביהם. בספר בראשית נכתב "ואנשי סדום רעים וחטאים לה מאוד" לא נכתב פירוט על מעשיהם ועל חטאהם אך מנגד זה בהמשך ספר בראשית ישנו פירוט מלא על עונשם של יושבי הערים, "וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מן השמיים". הפרשנות הנוצרית מתארת את הפריצות המינית שבסדום כעיקר החטא שבה. הפרשנות היהודית לסיפור איננה שווה. נחלקו חכמים במשנה במסכת אבות (פרק ה' משנה י') האם האומר "שלי שלי ושלך שלך" זו מדת סדום. חלק מחכמי ישראל קבעו כי חטא סדום ועמורה היה שלא נתנו מעצמם למרות שלא היה חסר להם כלום וארצם הייתה רחבת ידיים, וגם לא רצו לקחת מאחרים. חלק אחר למדו שהם נהגו באופן ממוסד בעוינות לזרים שהתבטאה באונס של כל אורח בעיר, ובמעשים אכזריים‏[1]. הנביא יחזקאל תולה את חטא סדום בהזנחת החלשים שבה וחוסר מתן צדקה לענייה‏[2].

אלוהים גילה זאת לאברהם, אך הוא מיאן להשלים עם רוע הגזירה וניהל משא ומתן ארוך עם אלוהים על מנת שזה יניח לערים ולא יחריבן. טיעונו היה שאין להשמיד את הצדיקים עם הרשעים ("האף תספה צדיק עם רשע?"). אברהם שאל אותו האם יחריב את סדום אם יהיו בה 50 צדיקים. אלוהים ענה שלא. לאחר שלא נמצאו בה 50 צדיקים הוריד אברהם את המספר ל-45, אחר-כך ל-40, וכך הלאה (בקפיצות של 10) עד אשר הגיע למספר עשר, ואז הפסיק בנסיונות השכנוע, כנראה מתוך הבנה שאם יש פחות מעשרה צדיקים זכותם לא תספיק בשביל להציל את הערים.

לאחר הדיון, הלכו המלאכים לסדום כדי להוציא משם את לוט בן-אחיו ובני-משפחתו של אברהם, שהתגוררו בסדום כדי שלא יפגעו בשל זעם השמיים. בבוא המלאכים לסדום, הפציר בהם לוט להתארח אצלו ואף כיבדם בסעודה נאה, אולם תושבי סדום, שהשמועה על בוא האורחים הגיעה לאוזניהם, החלו מתדפקים על דלת ביתו של לוט בדרישה להוציא אליהם את האורחים על מנת שיוכלו לאונסם[3]. לוט מציע לתושבי סדום את שתי בנותיו במקום המלאכים אולם התושבים מסרבים וניגשים לשבור את הדלת. כדי לצאת, הכו המלאכים את אנשי סדום בעיוורון ("סנוורים") וביקשו מלוט לאסוף את משפחתו ולהימלט משם. כך עשה לוט, ובעוזבו את העיר החלו השמיים להמטיר "אש וגופרית" על סדום ועמורה ואלה נחרבו כליל. אשת לוט שעל פי המדרש שמה "עירית", שנתבקשה כמו יתר משפחתה, שלא להתבונן במעשה, הימרתה את פי אלוהים והפכה (לפי הפירושים המקובלים) לנציב מלח ("ותבט אשתו מאחוריו ותהי נציב מלח") .

משמעות הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן כמה אפשרויות להסביר את המטרה המחשבתית או המוסרית של הסיפור.

צדקת האל וחשיבות אמונת האדם בו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלוהים מורה על גזירה הנראית ל"אדם הפשוט" (אברהם) כנוראית, אברהם מתווכח איתו, אך לבסוף מסתבר שאלוהים צודק למרות שהגזירה קשה. כמו כן, מודגשת חשיבות אמונת האדם באלוהים לא רק במצוות הגדולות אלא גם בקטנות - הפיכת אשת לוט לנציב מלח על שהסתכלה לאחור.

האדם רשאי וצריך להתפלל לביטול גזירות אלוהים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שמדובר בסדום, עיר שחטאתה גדולה מאוד, אברהם שואל ומבקש מעם אלוהים ומשתמש בביטויים חריפים: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע". בכך שאלוהים מקבל את דרישתו ולא מגיב שעל אברהם להיכנע בפניו, נלמד שהאדם צריך להפעיל את מוסריותו גם כלפי מעשי האל, בתנאי שהוא מאמין בו ובצדקתו (שופט כל הארץ).

משמעויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבר נוסף שאפשר ללמוד הוא מההשוואה לסיפור המבול שמקביל לספור סדום ועמורה, רק בקנה מידה גדול יותר - הרס העולם במקום הרס מספר ערים. גם כאן אלוהים משמיד את הרשעים ומציל את הצדיקים. ההשוואה מציגה את נח באור שלילי, הואיל ונח אינו מתווכח עם אלוהים ואינו מנסה להציל את דורו, בניגוד לאברהם.

יש אומרים כי סיפור זה מהווה את הבסיס הרעיוני לל"ו צדיקים, שכפי שאברהם מתווכח עם אלוהים על מספר הצדיקים לקיומו של עיר, כך יש צורך במספר צדיקים (ליתר דיוק 36 צדיקים) בשביל לקיים את העולם. אמנם, אלוהים מסכים להציל גם בעבור עשרה צדיקים, ולכן היו שסברו (כמו הרב יעקב מדן) שכאן הבסיס המקורי לחיוב ההלכתי במניין. אברהם מבקש תחילה עשרה אנשים לכל עיר, ובסוף עשר לכולן.

הסיפור כהד לאסון טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב אלה שאין רואים את הסיפור כהיסטורי, אין דעה אחידה לגבי השאלה האם הוא רק משל ותו לא, או שהוא מבוסס על אסון טבע שאכן אירע. מבין האחרונים, יש המזהים את סדום ועמורה עם האתרים הארכאולוגיים באב א-דרע ונומיירה, הסמוכים למאגרי גז וגופרית ולקו השבר הסורי אפריקאי, ומשערים שאחד המצבורים השתחרר כתוצאה מרעידת אדמה והתפוצץ במה שתואר כגשם של אש.

התיישבות מתקופת הברונזה בתל שזוהה עם מקום התרחשות האירוע המיתולוגי מנתה בשיאה כאלף איש אשר התגוררו בתוך חומותיה. ארכאולוגים גילו באזור בית קברות מתקופת הברונזה אשר פעל מעל לאלף שנה. בשנת 2350 לפני הספירה הופסקה הקבורה בפתאומיות, ככל הנראה עם חורבן העיר. לא נמצאו ממצאים לכך שהעיר נשרפה, אך נמצאה בה "חומה חוסמת", חומה הנבנית בכניסה לעיר במהירות ומכל הבא ליד בזמן מלחמה, המרמזת על תקיפה צבאית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, סנהדרין ק"ט עמוד א'-עמוד ב'
  2. ^ יחזקאל טז מח-מט
  3. ^ (בראשית י"ט, ה: "ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה, הוציאֵם אלינו ונדעה אתם")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]