מודה ועוזב ירוחם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"מוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם" הוא פסוק המבטא סלחנות ופתח לתשובה. מקורו בספר משלי: "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם"[1].

חציו הראשון של הפסוק, "מכסה פשעיו לא יצליח", מזהיר כי דרך ההסתרה והכיסוי לא תצלח - ויש כאן עידוד ברור להכרה בטעות ולהודאה בה. הפסוק ניתן בהוראה מפורשת "מודה ועוזב" קרי - לקבלת רחמים ומחילה, אין די בהודאה והכרה בטעות ובחטא חייבת להתלוות אליה נטישת דרך הרע.

בתוספתא‏[2] ובעקבותיה בתלמוד מובא בהקשר זה משל על טובל ושרץ בידו: "אמר רב אדא בר אהבה, אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר בה, למה הוא דומה - לאדם שתופס שרץ בידו, שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה. זרקו מידו - כיון שטבל בארבעים סאה, מיד עלתה לו טבילה, שנאמר‏[3] ומודה ועוזב ירוחם; ואומר‏[4] 'נישא לבבנו אל כפים אל אל בשמים'"‏[5]

במדרש תהילים זיהו את האימרה עם דמויות מקראיות כקין ודוד, שהודו על פשעיהם ורוחמו משמים‏[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]