מודל פח האשפה

מודל פח האשפה (באנגלית 'Garbage Can Model') הינו אחד מארבע התאוריות במדעי המנהל הציבורי המסביר תהליך קבלת החלטות מנקודת מבט אנרכית-מערכתית.

אנרכיה מאורגנת

מודל פח האשפה פותח על מנת להסביר ולייעל תהליכי קבלת החלטות בארגונים הסובלים מאנרכיה מאורגנת וזאת על מנת שהארגונים יוכלו להשתמש בכל אותם רעיונות ומשאבים שלא מומשו.
בארגונים אלו, קיים שימוש מועט הן בכללי ההחלטה הביורוקרטיים והן בהיררכיה, כמו גם קשר רופף בין זיהוי הבעיות ובין דרכי פתרונן. הארגונים מאופיינים בשינויים מהירים, מתקיימים באי ודאות גבוהה, השתתפות גמישה וסדר עדיפויות לוקה. לפיכך, תהליך קבלת ההחלטות אינו עקבי אלא אקראי - כתוצאה של מהלך האירועים המתרחשים בארגון. בארגונים אלו האנרכיה אינה מוחלטת כי אם מאורגנת מאחר שקיים תיאום מסוים, וציר הזמן שבו נעשות ההחלטות הינו אנכי ואופקי כאשר בכל נקודת זמן ההחלטות מתקבלות. קבלת ההחלטות בארגונים אלו הינן על גבול האקראיות, מאחר שיש אשר יציעו פתרונות לבעיה, בשעה שאחרים כלל לא סוברים שיש צורך בפתרונות או יותר מכך, אינם סוברים כי קיימת בעיה הדורשת פתרון. מאחר שלעתים קרובות ההחלטות בארגונים אלו מתקבלות ללא כל בסיס איתן למימושן, הן לא מיושמות ומושלכות לפח. לאור קיומו של מצב זה בארגונים פותח מודל פח האשפה.

התפתחות מודל פח האשפה

מודל קבלת ההחלטות של פח האשפה פותח בשנת 1972 על ידי מיכאל ד. כהן, ג'יימס ג. מארץ' וג'ואן פ. הולסן (Michael D. Cohen, James G. March and Johan P. Olsen) . המודל התבסס על סימולצייה ממוחשבת שקודדה בפורטרן. הקוד לסימולציה נכלל כנספח במאמר המקורי של מפתחי המודל משנת 1972, שזאת הייתה הפעם הראשונה בו הופיע אלגוריתם ממוחשב במאמר בנושא מדעי החברה. מודל זה ניסה להרחיב את תאוריות קבלת ההחלטות הארגוניות לתוך התחום הלא נודע, באותה תקופה, של אנרכיה ארגונית. המודל, כשמו כן הוא, פח אשפה – אשפה שבמהותה אינה מסודרת וכך גם תהליך קבלת ההחלטות אינו מסודר. למרות הגדרתו כמודל, למעשה זוהי הכוונה לידע ולפתרונות הקיימים בארגון עצמו - אותם יש לאתר וליישם בצורה האופטימלית. מפתחי המודל טענו כי מאחר שהמציאות הארגונית של ארגונים אלו חשופה כל העת לבעיות ולפתרונותיהן והמצב השכיח בהם הינו בו המפגש היעיל בין בעיה-פתרון/משתתפים-הזדמנויות, אינו תואם אחד עם השני - קבלת ההחלטות לא מתבצעת וההחלטות 'נזרקות' לפח האשפה הארגוני. כפועל יוצא, הם נאלצים לשלוף פתרונות מתוך מאגר הזיכרון הארגוני שלהם, כאשר, פח האשפה למעשה הינו הזיכרון הלא מסודר של הארגון. לפיכך, הפתרונות אותם הם מאמצים אינן מתקיימות בתהליך קבלת החלטות של בחירה בין אפשרויות שונות אלא מעין 'כיבוי שריפות' (גדעון דורון, 1986). בשונה מתאוריות קבלות החלטות מסורתיות, בסיס המודל הינו בניתוק בעיות, פתרונות וקבלת החלטות אחת מהשנייה - החלטות ספציפיות אינן מתקיימות בתהליך המסודר של בעיה ופתרונה, אלא הינן תוצאה של רצף של מספר אירועים, המתרחשים בארגון, שאינם תלויים אחד בשני. מאחר שהחלטות המתקבלות בארגון עצמו ומחוץ לו נשמרות, הזיכרון הינו בבסיסו של מודל פח האשפה. הטיפול בבעיה שמתעוררת, נעשה בחיפוש, בתוך הזיכרון הארגוני, אחר הנושאים המתאימים וקרובים לבעיה זו והתאמתם לסיטואציה החדשה שהתעוררה. לפיכך, במודל זה לא מאמצים שיטות ופתרונות הקיימות מחוץ לארגון אלא רק את אלה הקיימות בעברו של הארגון.

הזרמים המשפיעים על תהליך קבלת ההחלטות לפי המודל

1. בעיות: בעיות צומחות בתוך ומחוץ לארגון, דורשות תשומת לב והינן תוצאה של פער או חוסר יכולת בניבוי העתיד, בין המצוי לרצוי. פתרון שימצא לבעיה לא בהכרח יביא לחיסולה אך, ההנחה המסורתית הינה שבעיות מעוררות תהליך קבלת החלטות וכאשר הן חשובות דיין זה עשוי לקרות. למרות זאת, בדרך כלל, העובד , למעשה, הולך לפח האשפה ומחפש תיקון מתאים הנקרא "פתרון".
2. פתרונות פוטנציאליים: אלה קיימים בנפרד מהבעיות והינם התשובות המחפשות שאלה. למעשה הם הרעיונות שהעובדים מעוניינים לאמץ ולפיכך מציעים אותם ובכך יוצרים מאגר פתרונות חלופיים לארגון. מאחר שרק פתרונות טריוויאליים אינם דורשים הכנות והגנות מצד המשתתפים המעלים אותם, על הפתרונות המשמעותיים להיות מוכנים מראש ללא ידע על הבעיות אותם הם עשויים לפתור.
3. משתתפים: העובדים הפעילים בחברה. למשתתפים יכולים להיות בעיות ופתרונות מועדפים אותם הם מאמצים ובכך נבדלים ביניהם בהן ובתפיסתם אותם כמו גם בניסיון שרכשו, בערכים ובהכשרה.
4. הזדמנויות החלטה: אלו הם מצבים בהם על הארגון לקבל החלטה הדורשת ניבוי התנהגות. מצבים אלו מתרחשים לדוגמה כשמוציאים מוצר חדש, העסקת כוח אדם, חתימת חוזה.

יתרונות המודל

מודל זה מאפשר לעצב פתרונות לבעיות עתידיות ולאו דווקא לאלה העומדות על סדר היום. הארגון למעשה משקיע מאמצים ומשאבים בתרחישים עתידיים אפשריים. בכך, הארגון יוצר לעצמו מאגר פתרונות אשר יוכלו לשמשו במצבי האנרכיה, שתוארו לעיל, כמו גם במצבים שבהם ניתן ליישם קבלת החלטות לפי מודל ההתווספות. בנוסף, מודל זה מאתגר ומעודד את עובדי הארגון לספק רעיונות, כבעיות וכפתרונות, וכפועל יוצא הארגון מחד, משתף עובדים רבים לנושא ומאידך, יוצר אפשרויות למפגשים יעילים בין המשתתפים. למרות שמשתמע מהאמור שמודל פח האשפה הינו על גבול המזל, המציאות מראה שמודל זה מוכיח את עצמו. ממצאי מחקרים הינם כי בתהליך קבלת החלטות, ארגונים שנקלעו למצבים של אנרכיה, הצליחו בפתרון בעיות בזכות השקעתם בבניית תרחישים עתידיים ופתרונותיהם . המודל מעודד יצירתיות ומקוריות בנוגע למציאת פתרונות, שברוב המקרים, מוצאים להם שימוש בעתיד, ולפיכך, ככל שגדל מאגר הפתרונות בארגון, הסבירות להשתמש בהן בעתיד גדלה.

לקריאה נוספת

• ג'ניס .א ומאן .ל. 1991. תהליך קבלת החלטות, הוצאת משרד הביטחון.
• דורון, גדעון 1986. להחליט ולבצע: פרקים במדיניות ציבורית, רחובות, כיוונים.
• דרי ,ד. 1996. יסודות המנהל הציבורי, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.

• Sproull. L., Weiner. S. , and Wolf. D. (1979). Organizing an Anarchy: Belief, Bureaucracy, and Politics in the National Institute of Education. Reviewed Work, Journal of Higher Education, 51, 94-99.

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מערכים קשורים.