מודעות עצמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבחן מראה משמש למדידת מודעות עצמית

מודעות-עצמית (אנגלית: Self-awareness) משמעה תשומת לב של האדם או הקבוצה אל עצמיותו: רגשותיו, מחשבותיו, צרכיו ותשוקותיו.

המודעות העצמית מלווה את האדם ברוב הפעולות הקשורות לחיי היום יום[1].

לפי המשמעויות המקובלות בשפה המדוברת ובספרות, המודעות העצמית כוללת משמעויות נוספות, כגון היכולת לאינטרוספקציה, והיכולת של האינדיבידואל להבדיל עצמו מהסביבה ומאינדיבידואלים אחרים. מודעות-עצמית דומה בתפיסה ליכולת חישה וכוללת חוייה של העצמי.

מודעות-עצמית נכללת בבעיה הקשה של התודעה.

חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך שליפת המידע מהזיכרון האירועי, מחייב מצב של מודעות עצמית משום שהוא כולל זכרונות אישיים בעלי אופי אוטוביוגרפי[2].

פיתוח מודעות עצמית היא הדרך העיקרית להבניית תפיסה מוסרית בשלה. זאת משום שהיא מאפשרת אימוץ התנהגות שאינה צייתנית ואינה מושפעת מדברי אחרים. בכך היא מונועת התנהגות קונפורמית הגוררת את האדם להתנהגות של עדר. מודעות עצמית עשויה להוביל את האדם להבין את חולשותיו ולגרום לו לפשפש במעשיו ולהימנע מלהיגרר להתנהגויות שאינן הולמות. באופן זה, היכולת של האדם לשאוב תגמול מעצמו ולא להיות תלוי בתגובות ובתגמולים של אחרים, היא המאפשרת לו בשלות מוסרית[3].

מודעות עצמית וחווית הזרימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חווית הזרימה מאופיינת בריכוז של כל משאבי הקשב וההכרה אל עבר הפעילות המבוצעת. כתוצאה מכך התודעה של האדם מתאחדת עם הפעילות. מצב זה גורם לאובדן זמני של המודעות העצמית, אשר בעקבותיו נוצרת תחושת חופש המאפשרת לאדם לפרוץ את גבולות הדימוי העצמי שלו‏[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אשר משיח, קורין ספקטור ואורלי רונן (2004). לחנך לפנאי. רעננה: מכון מופ"ת.
  2. ^ יונתן גושן־גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגניטיבית - כרך ב – זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
  3. ^ רות וולף, (2008). אתיקה טובה לעסקים. ירושלים: הוצאת ראובן מס.


התייחסות האדם אל עצמו

מודעות עצמיתתפיסה עצמיתזהותדימוי עצמיהערכה עצמיתמסוגלות עצמיתשליטה עצמיתטיפול עצמיחשיפה עצמיתשנאה עצמית

Human brain NIH.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.