מוזיאון הטבע (ירושלים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוזיאון הטבע
מוזיאון הטבע במבט מדרום
פרטים
סוג מוזיאון לטבע
שנת פתיחה 1962
כתובת רח’ מוהליבר 6, ירושלים
דגם של דינוזאור בחצר המוזיאון
התצוגה הגאולוגית
תצוגת גוף האדם
תצוגת פוחלצי העופות. משמאל - קמין מקורי של הבית
תצוגת פוחלץ עגל בעל שני ראשים

מוזיאון הטבע הוא מוזיאון השוכן בבית אבן עתיק ליד המושבה הגרמנית בירושלים, וכולל תצוגות מתחום מדעי הטבע, הסביבה וגוף האדם. התצוגה הגדולה ביותר היא של פוחלצי עופות, יונקים וזוחלים בארץ ישראל בעבר ובהווה. חדר אחד מוקדש לעולם הדינוזאורים, ואגף אחד עוסק בגוף האדם ומערכותיו. במוזיאון מתקיימות גם תערוכות מתחלפות ופעילויות לילדים.

תולדות המבנה והמוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון הטבע שוכן בבית אבן ישן, שנבנה במאה ה-19 בריחוק ניכר מחומות העיר העתיקה של ירושלים. בונה הבית, איש עסקים ארמני אמיד, לזארוס פאול מרגיאן (Lazarus Paul Margharian) הקימו כבית קיץ מפואר מחוץ לעיר, ונטע סביבו גן ענק ובו עצים רבים וירק. הגן הוקף בגדר גבוהה, ולה שני שערים גדולים, האחד מדרום והשני ממערב. במפות משלהי התקופה העות'מאנית מסומן הבית כ"וילה דֶקָאן", וסביבו שדות חקלאיים. בשלהי המאה ה-19 החלה להיבנות מדרום לבית המושבה הגרמנית, ומאוחר יותר נבנתה ממערבו המושבה היוונית. כיום שוכן הבית בלב הכרך הירושלמי, ברחוב מוהילבר 6.

בתחילת המאה ה-20 הועבר הבית לידי השלטון העות'מאני ושימש כביתו של מושלה הטורקי של העיר. לאחר מלחמת העולם הראשונה הפך המושל הבריטי את הבית למשך זמן קצר למעונו, ובמשך כל ימי המנדט הוא שימש כמרכז תרבות, ספרייה ומועדון קצינים בריטי. לאחר מלחמת העצמאות ננטש המקום והוזנח מאד, אך לאחר כמה שנים נפתחה בו מרכזייה פדגוגית. אחד מעובדי המרכזייה, צבי לב, יצר בגן מרכז ללימודי החי והצומח, שהתפתח מאוד עם השנים, ופעילותו התרחבה לתחומי טבע רבים. לב הזמין יוצרי דגמים מהעיר קלן שבגרמניה, כדי שיבנו עבורו דגמי חיות וצמחים מעץ ומפלסטיק. האמנים התגוררו במקום במשך כמה חודשים, והדגמים שהכינו מוצגים עד היום במוזיאון. 'וילה דקאן' המוזנחת שופצה, אך ניתן לראות בה עד ימינו פריטים מימיה כבית מגורים: רצפות אריחים צבעוניות, טבעות ברזל בתקרה ששימשו למנורות שמן, קמינים מסוגננים עשויים שבכת ברזל, וקישוטי שיש וקרמיקה המעידים על פארו של הבית.

מוזיאון הטבע נפתח רשמית לקהל בשנת 1962, במטרה להציג לקהל הצעיר והבוגר תצוגות ותערוכות בתחומים שונים במדעי הטבע, תוך דגש על החי בארץ ישראל. הגן הגדול הפך לשדה חקלאי זעיר, והוקמה בו פינת חי, בה טיפלו ילדי השכונה.

בשנת 2010 הסכים ראש העירייה, ניר ברקת, להפוך את מתחם המוזיאון למרכז קיימות. אולם על אף הבטחה זו בתחילת שנת 2011 העלה ראש העירייה אפשרות כי מתחם המוזיאון ימסר לידי מרכז שלם לשם הקמת קולג' ברוח מייסדי המכון.

התצוגות והתערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצוגות הקבע מוקדשות לתחום הגאולוגיה ומבנה כדור הארץ, ומוצגים בהם סלעים, סוגי אדמה ומחצבים הנפוצים בארץ ישראל. כן מוצגים בהם תכשיטים המורכבים מאבני חן ומינרלים, כמו טופז, קוורץ, נחושת ואם הפנינה. חלק קטן מהתצוגה מוקדש לדגמים שונים של מיקרוסקופים, כולל המיקרוסקופ של רוברט הוק משנת 1665, שבאמצעותו חשף לראשונה את מבנה תאי האורגניזמים החיים.

גוף האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצוגה נוספת מוקדשת לעולם הדינוזאורים, וכוללת דגמים מוקטנים של אלה על רקע בתי גידולם, וישנו אגף שלם העוסק בגוף האדם ובמערכותיו. אגף זה מציג את מערכת הדם, הלב, הנשימה, החושים, הרבייה, השלד והשרירים, והוא מלווה במוצגים אינטראקטיביים ומודלים, כמו של מוח אנושי או של עובר בן ששה חודשים.

אוסף הפוחלצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטרקציה הגדולה של המוזיאון הייתה אוסף פוחלצים של חיות טרף ושאר יונקים, שנוצרו עבור המוזיאון בחו"ל, והם מוצגים על רקע ציורי נוף המתארים את סביבתם הטבעית. בחלוף השנים גדלה מעט תצוגת הפוחלצים, בעיקר בזכותו של מנהל המוזיאון הנוכחי, סידני קוקרוס, שהשתלם באומנות הפחלוץ, והעשיר את התצוגה בפוחלצים מעשי ידיו. רובן המוחלט של החיות המפוחלצות נמצאו מתות, אך לא כולן. הדוב הסורי המוצג במוזיאון, נלכד על ידי ציידים בראשית המאה, פוחלץ, ונתרם מאוחר יותר למוזיאון. מין זה נכחד כבר לפני כמאה שנים עקב ציד רב. הפרט האחרון בארץ ניצוד ליד הכנרת בימי מלחמת העולם הראשונה, וב-1945 ניצוד הדוב האחרון בסוריה. גם האריה והלביאה לא מתו בדרך כל הארץ, אלא ניצודו באפריקה. הם הובאו ארצה לאחר שפוחלצו וניתנו במתנה לטדי קולק, על ידי מושל אוגנדה, אידי אמין בשנות ה-60, כאשר היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ואוגנדה היו טובים. במחווה זו ביקש אמין לחלוק כבוד לראש העיר של ירושלים, שסמלה הוא האריה. אריה אפריקני זה נכחד מאזורנו כבר בימי הביניים, והאריות הארצישראליים, שאף הם נכחדו זה מכבר, היו תת-מין שלו.

פינת החי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינת החי של המוזיאון שוכנת בצדו הצפוני-מזרחי של הגן, והיא כוללת עופות מים, מכרסמים, מעט זוחלים וכדומה. המקום מטופח בידי מתנדבים וילדים מהשכונות הסמוכות, אך היא פתוחה לקהל בתיאום מראש בלבד. קירות פינת החי מעוטרות בציוריו של האמן דמיטרי ברנובסקי, שהיה פעיל במוזיאון, ונפטר בדמי ימיו. ברנובסקי השתדל לצייר לכל חיה את הנוף האופייני לאזור הגידול שלה, אך בשל מוצאו, זכו כמה חיות ברקעי נוף חוץ לארץ, בעיקר מערבות רוסיה.

תצוגות מתחלפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבנה השוכן בחצר המוזיאון ישנו אולם קטן, בו מוצגות תערוכות מתחלפות בנושאי טבע וסביבה, כמו למשל תערוכה בנושאי רעידות אדמה, שהוצגה בשנת 2007.

פיתוח המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנות ה-60 לא השתנתה, למעשה, באופן מהותי תערוכת הקבע של המוזיאון, והיא מיושנת למדי ואפילו מוזנחת. באגף המוקדש לגוף האדם, למשל, המודלים האינטראקטיביים שחוקים ומיושנים, ורובם אינם פועלים, וזאת כנראה בשל היעדר תקציב ומימון. יתרה מכך, מיקומו הנדל"ני האטרקטיבי של המקום בלבה של שכונת יוקרה ירושלמית, מעלה לא פעם לכותרות העיתונות המקומית את שאלת נחיצותו של המוזיאון, ואת האפשרות לסוגרו או להעבירו למקום אחר.

בשנת 2012 זכו שני משרדי אדריכלים בתחרות לתכנון מבנה חדש למוזיאון בשדרת המוזיאונים שבקריית הלאום[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראיון עם האדריכלים, כולל הדמיות המבנה- http://www.xnet.co.il/architecture/articles/0,14710,L-3096196,00.html