מוחמד אל-בדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוחמד אל-בדר, שנות ה-60

מוחמד אל-בדרערבית: المنصور محمد البدر بن أحمد;‏ תעתיק מדויק: אלמנצור מחמד אלבדר בן אחמד; 15 בפברואר 1926 - 6 באוגוסט 1996) היה מלך ממלכת תימן ומנהיג האזורים המלוכניים בעת מלחמת האזרחים בצפון תימן (1962-1970).

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחמד אל-בדר נולד בשנת 1926 כבנו הבכור של אחמד בין יחיא, אשר היה לימים לאימאם של הזיידים ומלך צפון תימן. בשנת 1944 עקר מוחמד לתעז בדרום המדינה, שם שימש אביו כסגנו של האימאם יחיא במשך מספר שנים, זאת כדי להמשיך בלימודיו. זמן קצר לאחר רציחת האימאם יחיא, בחודש פברואר 1948, הגיע אל-בדר לבירה צנעא תוך שהוא מביע הסכמה שבשתיקה למשטר החדש. בינתיים הצליח סייף אל-אסלאם אחמד להימלט מתעז ולהגיע לחג'ה, שם גייס תמיכת שבטים מקומיים והכריז על עצמו האימאם אל-נסיר. בתוך חודש ממועד הרצח גייס אל-נסיר די תמיכה כדי להשתלט על צנעא ולהוציא להורג את מנהיג המרד. עוד בטרם היה בן 20 מונה אל-בדר, על ידי אביו אל-נסיר, כמושל עיר הנמל חודידה. אל-בדר אף מונה לשר הפנים בממשלת תימן.

לאל-בדר היה תפקיד מרכזי בדיכוי המרד נגד האימאם אחמד בשנת 1955, אותו הוביל אחיו של האימאם סייף אל-אסלאם עבדאללה, ועם תום המרד הוא הוכרז כנסיך הכתר. בשארית תקופת שלטונו של האימאם אחמד היה אל-בדר שר החוץ, והחל משנת 1958 שימש כמושל מטעם האימאם בצנעא. בשנת 1959, במשך החודשים שבהם שהה האימאם באיטליה לצורך טיפול רפואי, שלט אל-בדר בתימן כולה. האימאם אחמד נפצע קשה לאחר ניסיון התנקשות בחייו בחודש מרץ 1961 ואל-בדר תפס למעשה את השלטון במדינה.

ב-19 בספטמבר 1962 נפטר האימאם אל-נסיר בשנתו, ואל-בדר הוכרז אימאם ומלך ואימץ את השם אל-מנצור. אולם, שבוע לאחר המלכתו הפגיזו מורדים את ארמונו בצנעא והכריזו על הקמת רפובליקת תימן.

אל-בדר, בדומה למנהיגים צעירים אחרים בעולם הערבי, העריץ את נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר ובעת שאביו שהה באיטליה לצורך טיפולים רפואיים הזמין אל-בדר מומחים מצרים כדי לסייע במודרניזציה של תימן בתחום הצבאי ובתחומים אחרים. אביו אף צירף את תימן לרפובליקה הערבית המאוחדת. על רקע זה היה זה אך אירוני שהמרד שפרץ ב-26 בספטמבר 1962 נערך בתמיכה ובעידוד של מצרים והרפובליקה הערבית התימנית שקמה בעקבותיו לא הייתה מחזיקה מעמד לולא נוכחות הסיוע המצרי.

אף שהמורדים הכריזו כי אל-בדר נהרג בעת הפגזת ארמונו, הוא הצליח להימלט ללא פגע לצפון המדינה. בנדודיו בצפון המדינה גייס את תמיכת השבטים המקומיים אשר השתייכו לזרם השיעי של הזיידים, ואשר עבורם היה צאצא ישיר של הנביא מוחמד. ימים ספורים לאחר הימלטו מן הבירה כינס אל-בדר מסיבת עיתונאים בתחום ערב הסעודית. דודו, אשר הוכרז כאימאם בעת שנפוצה הידיעה על מותו של אל-בדר, ויתר על תוארו מיד לאחר שנודע כי אל-בדר בחיים, והכריז על נאמנותו למלך. עד מהרה הודיעו השבטים באזורים ההרריים בצפון ומרכז תימן על תמיכתם באל-בדר ועל כוונתם להילחם במשטר המורדים.

במהלך שמונה השנים שלאחר הדחתו התחוללה בתימן מלחמת אזרחים עקובה מדם שבה היה לאל-בדר תפקיד מרכזי. הוא פיקד על תומכיו בקרבות, בתנאי שדה קשים. מפקדתו נדדה בין מערות בהרי צפון-מערב תימן. בשנת 1967 עזב אל-בדר את תימן ועבר לערב הסעודית, שם שהה עד לתום מלחמת האזרחים. בשנת 1970 הכירה ערב הסעודית ברפובליקה הערבית של תימן, זאת למרות שאל-בדר המשיך להחזיק בתמיכת רוב השבטים במדינה. מדינות נוספות, בהן בריטניה הכירו אף הן ברפובליקה. אל-בדר, אשר נדהם מן השינוי בעמדת ערב הסעודית, עזב את ערב הסעודית והיגר לבריטניה, שם התגורר בקנט, אותה עזב רק לצורך עלייה לרגל, או לביקורי ידידים בעולם.

אל-בדר נפטר בשנת 1996 בלונדון, ונקבר בסארי, אנגליה.