מוחמד בן קלאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אל-נאצר נאצר אל-דין, אבו אל-מעאלי מחמד בן קלאווןערבית: الناصر ناصر الدين ابو المعالي محمد بن قلاوون) היה הסולטאן הממלוכי התשיעי. אל-נאצר נולד בשנת 1285 בקהיר ונפטר בשנת 1340. הוא מלך שלוש פעמים: בראשונה בין דצמבר 1293 לדצמבר 1294, בשנית בין 1299 ל-1309 וכעבור הפסקה קצרה בת מספר חודשים, בשלישית עד למותו בשנת 1340. אל-נאצר היה בן הזקונים של קלאוון ואחיו של הסולטאן אל-אשרף ח'ליל, ונולד לאם מונגולית במצודת קהיר. במהלך כהונתו הודח פעמיים, אך הושב לשלטון לאחר מכן.

שלטונו הראשון 1293-1294[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההתנקשות באחיו אל-אשרף ח'ליל בדצמבר 1293 הותקן אל-נאצר בן ה-9 כסולטאן תחת עוצרותו של זין אל-דין כתבוע'א והאמיר אל-שֻג'ַעי כוזיר גדול. בתקופה זו היה אל-נאצר סולטאן נומינלי בלבד והשלטון הלכה למעשה היה בידי שני אפוטרופוסיו. כתבוע'א ואל-שג'אעי היו יריבים וביחסים מתוחים ורעים אחד עם השני. אל-שג'אעי זמם לעצור את כתבוע'א בסיועם של ממלוכים בורג'ים ולהתנקש באמירים ששרתו תחתיו, אך לכתבוע'א נודע על הדבר בזמן, הוא הטיל מצור על המצודה והמאבק הוכרע כשאל-שג'אעי נרצח והממלוכים הבורג'ים הורחקו מן המצודה.

כאשר האמיר חסאם אל-דין לאג'ין אשר נמלט לאחר הרצחו של אל-אשרף ח'ליל הופיע בקהיר, הממלוכים הבורג'ים של אשרף ח'ליל אשר הורחקו ממקום מושבם במצודה מרדו והחלו להתפרע ברחבי קהיר משום שלאג'ין לא נעצר ונענש על מעורבותו ברצח של מיטיבם הסולטאן אל-אשרף ח'ליל. הממלוכים הובסו ורבים מהם נהרגו או הוצאו להורג. לאג'ין שכנע את כתבוע'א להדיח את אל-נאצר ולמנות אותו כסולטאן תחתיו לאחר שהזהיר אותו שהממלוכים של אשרף ח'ליל, שכונו ה"אשרפיה", ולאחר מכן אל-נאצר כשיגדל, יבקשו לנקום בו על הרצח של ח'ליל שבו כתבוע'א היה כאמור מעורב. כתבוע'א הדיח את אל-נאצר שהיה עתה בן 9 ומינה את עצמו כסולטאן ואת לאג'ין כסגנו. אל-נאצר ואימו הוגלו לאגף אחר של הארמון עד שגורשו לגלות באל-כרכ שבירדן. בזה תם שלטונו הראשון של אל-נאצר בן קלאוון.

שלטונו השני 1299-1309[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1296 כתבוע'א הודח על ידי לאג'ין ונמלט לסוריה, שם מת בשנת 1297 באיישו את משרת המושל בחמת. לאג'ין שלט כסולטאן עד להירצחו יחד עם סגנו מַנְגוֻ תימור בשנת 1299 בידי קבוצת אמירים בראשותו של סיף אל-דין כירג'י. האמירים התכנסו והחליטו לבחור באל-נאצר כסולטאן ולקרוא לו לשוב מגלותו באל-כרכ ע"מ לאייש את לסולטנות כשסגנו האמיר תע'ג'י ימשול לצידו. מימוש ההחלטה התעכב משום שכירג'י וה"אשרפיה" התעקשו למנות דווקא את תע'ג'י כסולטאן ובכירג'י כסגנו. לבסוף, אל-נאצר בן ה-14 שב לקהיר לקול תרועות המוני העם ומונה בשנית לסולטנות עם סיף אל-אסלאם סלאר כסגנו וביברס אל-ג'שנכיר כמחנכו. שוב, היו אלה שהחזיקו בכוח האמיתי ולא הוא עצמו.

הממלוכים הבורג'ים התחזקו בתקופת שלטונו השנייה של אל-נאצר והם החלו להטיל מיסי "פרוטקשן", אשר כונו חימאיה (בערבית: حماية, מס שמירה), על אנשים ברחבי קהיר. יריביהם של הממלוכים הבורג'ים היו ממלוכים מבית אל-צאלח ואל-מנצור בהנהגת סלאר וממלוכי "אשרפיה" בהנהגת אל-ג'שנכיר.

שלטונו השלישי 1309-1340[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייברס אל-ג'שנקיר שלט במצרים 10 חדשים ו-24 ימים. תקופת שלטונו התאפיינה באי שקט אזרחי חמור ביותר ובמהלכו התרבו מאוד הקריאות לחזרתו של הסולטאן המודח מכרכ. בשתי התקופות הקדומות של שלטון מוחמד בפועל שלטו העוצרים ביברס אל-ג'שנקיר וסלר. כעת בגיל 24 הוא היה נחוש לשלוט בעצמו בצורה פעילה. זמן קצר לאחר חזרתו ביברס הוצא להורג וסלר נאלץ להתפטר. במקומם לסגן הסולטאן מונה בקטמר, אך לאחר שב-1310 הוא נטל חלק פעיל בקשר להדחתו של הסולטאן מוחמד, בקטמר נעצר, ולאחר זמן הוצא להורג. א-נצר מוחמד כבר היה בקיא בכל תככי הארמון וידע איך להסתדר עם כל האמירים הממלוכיים. לסגן הסולטאן מונה בייברס אל-דוודר. בהמשך הוא החליף את רוב האמירים וביטל את תפקיד סגן הסולטאן. הוא חיזק את מערכת המשפט במדינה ואסר להוציא להורג בלי אישורו. האזרחים גם יכלו להתלונן על תעלולי פקידי השלטון לפניו ולפני בית הדין שהוא הקים וישב בראשו כל יום שני.

תקופת שלטונו הארוכה והפוריה ביותר מבחינת בניה בארץ, בשנת 1314 בנה את מינרט המסגד הגדול ברמלה, וארבע שנים מאוחר יותר, ב-1318, בנה את מינרט המסגד הלבן ברמלה. תחת חסותו, בנה בירושלים האמיר הסורי סיף א-דין תנכז מבנים רבים. בימיו אף שופצה כיפתה של כיפת הסלע.

בשנת 1330 מלך צרפת פיליפ ה-6 שלח משלחת של 120 איש בבקשה כי מוחמד יתן לו את השליטה בירושלים. מוחמד הביע זלזול עמוק בהם ובמלכם וציווה עליהם לעזוב במהירות את מצרים, אחרת יוצאו להורג.‏[1]

משפחתו של מוחמד בן קלאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו ששימשו כסולטאנים 20 שנה לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכדיו של מוחמד סולנטים מ-1363 על 1382[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אל מקריזי, כרך 3 עמוד 12