מוחמד דף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוחמד דף

מוחמד דיאב איברהים אל-מצרי דףערבית: محمد ضَيْف, תעתיק מדויק: מֻחַמַּד צַ'יְף; נולד ב-1965) הוא טרוריסט פלסטיני, ראש ארגון הטרור האסלאמי הקיצוני גדודי עז א-דין אל-קסאם, שמהווה את "הזרוע הצבאית" של ארגון הטרור האסלאמי הסוני חמאס, ומוגדר על ידי מערכת הביטחון הישראלית הטרוריסט הבכיר והמבוקש ביותר בארגוני טרור אלה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחמד דף נולד בשנת 1965 במחנה הפליטים ח'אן יונס שברצועת עזה. מוצא משפחתו מהכפר כוכבא, ששכן עד 1948 באזור אשקלון. בהיותו נער הצטרף לתנועת האחים המוסלמים האסלאמית הסונית הקיצונית. במהלך לימודיו באוניברסיטה האסלאמית בעזה היה פעיל ב-"גוש האסלאמי" והיה נציג רשימת הגוש במועצת הסטודנטים של האוניברסיטה[1]. דף הצטרף לשורות המנגנון הצבאי של החמאס בראשית האינתיפאדה הראשונה. במאי 1989 נעצר ונידון ל-16 חודשי מאסר[1].

בשנת 1991 הצטרף דף לשורות גדודי עז א-דין אל-קסאם. הוא החל את דרכו כתלמידו של הטרוריסט הפלסטיני יחיא עיאש ("המהנדס"), אשר עמד בראש "הזרוע הצבאית" של חמאס, עד לחיסולו בשנת 1996. בעקבות חיסולו של עימאד עקל בנובמבר 1993 מונה דף למפקד הזרוע הצבאית של הארגון ברצועת עזה[1]. דף ארגן פעולות טרור רבות בתפקיד זה, תוך שהוא מתאם פעולות יחד עם עיאש מפקד הזרוע הצבאית בגדה המערבית. בשנת 1994 היה אחראי על הפעלת החוליות שחטפו ורצחו את החיילים נחשון וקסמן, אריה פרנקנטל ושחר סימני. לאחר חיסולו של עיאש, דף המשיך את התיאום עם האחים עאדל ועמאוד עוודאללה שהנהיגו עתה את קווי הפעולה של ארגון הטרור ביהודה והשומרון. דף בחר לנקום את מותו של עיאש בשורת פיגועי טרור רצחניים שהתרחשו בתוך תחומי הקו הירוק בחודשים פברואר-מרץ, 1996. בין הפעולות שיזם: שיגור שני מחבלים מתאבדים לפיגועים בקו 18 בירושלים בשתי הזדמנויות שונות; וכן תכנון פיגוע נוסף בטרמפיאדה באשקלון.

לאחר גל פיגועי הנקמה של אביב 1996, שבמהלכו נרצחו 58 ישראלים בתוך שבוע, ירד מוחמד דף למחתרת, והסברה הייתה כי ברח למצרים[2]. ואולם כעבור שנתיים בלבד שב לפעילות נוכח מצבה הקשה של תשתית החמאס ביהודה והשומרון: מוחי א-דין א-שריף נהרג במהלך "תאונת עבודה" ברמאללה במרץ 1998, ואילו האחים עוודאללה חוסלו ליד חברון באוגוסט של אותה שנה. אבדות אלה, יחד עם מעצרם של עשרות פעילים וחשיפת מעבדות לייצור חומרי חבלה ומטענים, פגעו קשות ביכולתו של הארגון "לייצר פיגועים" משטחי יהודה והשומרון. בעקבות זאת, אנשי "המחלקה המדינית" של חמאס, שכיום שוכנים בסוריה, הורו לדף ולאנשיו בעזה לשוב ולתכנן פיגועים. כך, היה זה דף שעמד מאחורי פעולותיה של "חוליית טייבה", שמטרתה הייתה ביצוע פיגועי התאבדות בטרמפיאדות במרכז הארץ (אך כשלה בפעולותיה). דף היה עצור בידי כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית בשנים ממאי 2000 עד לראשית שנת 2001[2].

חיסולם של האחים עוודאללה יצר ריק מנהיגותי בקרב פעילי הזרוע הצבאית ביהודה והשומרון. מחמוד אבו הנוד הוא שתפס בסופו של דבר את הפיקוד עליהם וכיוון את פעולתם באינתיפאדה השנייה, עד לחיסולו בידי צה"ל בנובמבר 2001. משמעות מותו של אבו הנוד הייתה קידומו של מוחמד דף באופן שהרחיב את השפעתו גם לפעילי החמאס ביהודה והשומרון. עוד בפרוץ האינתיפאדה מונה סלאח שחאדה למפקד הזרוע הצבאית של חמאס, ודף מונה לסגנו[2]. מתחילת שנת 2002 עסק דף בבניית מנגנון פיגועים עצמאי של עז א-דין אל-קסאם. הוא נחשב כאחראי על כמה מפיגועי הירי ו"ההקרבה" הגדולים שאירעו ברצועת עזה במהלך האינתיפאדה. ידוע כי השתתף באורח פעיל בפרויקט ייצור רקטות הקסאם, עם סגנו עדנאן אל-ע'ול (חוסל באוקטובר 2004), שנחשב ל"מדען הראשי" של החמאס. מנגנוני הביטחון הפלסטינים עצרו את דף מספר פעמים, אולם הוא שוחרר בתום תקופות קצרות ביותר. לאחר חיסולו של סלאח שחאדה ביולי 2002 קיבל דף לידיו את ההנהגה של גדודי עז א-דין אל-קסאם[3].

ישראל ניסתה לחסל את מוחמד דף פעמים אחדות, ללא הצלחה. עוד ב-22 באוגוסט 2001, נרשם ניסיון לחסל את דף וסגנו, עדנאן אל-ע'ול, אולם השניים הצליחו לחמוק[2]. ב-26 בספטמבר 2002, ירה מסוק אפאצ'י של צה"ל שני טילים מדגם "הלפייר" לעבר מכוניתו של דף, שהיה בדרכו חזרה מביקור אבלים בשכונת שיח' רדואן בעזה. לאחר מספר שעות שבהן הגיעו למערכת הביטחון ידיעות סותרות בנוגע לגורלו, התברר כי דף לא נהרג אלא נפצע קשה (איבד את עינו ונותר בעל מום ביד). כשלושים פלסטיניים שהיו בסביבתו נפגעו מעוצמת הפיצוץ, בכלל זאת שניים משומריו של דף[2]. מחשש לניסיון חיסול נוסף דף לא נלקח לבית החולים "שיפא" אלא למקום מסתור, שם טיפל בו בתחילה עבד אל-עזיז אל-רנתיסי, מבכירי החמאס שהיה רופא ילדים בהכשרתו. לאחר מכן עבר דף שיקום אורטופדי על ידי רופאים ערבים שהוברחו דרך מצרים לרצועה, אם כי פציעתו גרמה לו לקשיים בדיבור ובתנועות גפיים[4]. למרות הפציעה ותהליך השיקום דף שב לפעילות בראשית 2003. ניסיון חיסול נוסף התבצע באוגוסט 2003, כאשר התקבל דיווח על כינוס הצמרת הצבאית של החמאס בדירה בעזה, וביניהם עדנאן אל-ע'ול, איסמעיל הנייה, מוחמד דף והמנהיג הרוחני של התנועה, אחמד יאסין. מטוס קרב ישראלי הפציץ את הדירה, ואולם בכירי החמאס ששהו בקומה התחתונה של הבניין כמעט ולא נפגעו[5].

דף התייחס לנסיונות ההתנקשות בו בנאום טלפוני שנשא בכנס לציון 15 שנים להיווסדה של חמאס: "אלוהים רצה להרגיז את היהודים והוא הציל אותי. על כל פנים, אני מאמין שרק מה שאלוהים רוצה - זה מה שיקרה". עוד אמר כי "אני מבטיח שנמשיך עד לניצחון או עד למוות כשאהידים, אנו נמשיך בדרך של יחיא עיאש ושל סלאח שחאדה וכפי שלמדנו מהשייח' יאסין". למרות ניסיונות הישראלים לחסלו, בפברואר 2005 נקשר שמו של מוחמד דף כמועמד ל"חנינה" מצד ישראל במסגרת מחוותיה של זו כלפי נשיאה החדש של הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. עם זאת, גורמים ישראלים הודיעו כי חנינת דף "אינה על הפרק" בטענה כי פשעיו חמורים מדי.

ב-12 ביולי 2006 נפצע מוחמד דף קשה מהתקפת חיל האוויר על הבית שבו שהה. בעקבות אותה התקפה נכרתו ידיו ורגליו והוא מרותק לכיסא גלגלים. ראש השב"כ לשעבר, אבי דיכטר, התבטא כי בזמן עזיבתו את תפקיד ראש השב"כ, מוחמד דף איננו מתפקד עוד והוא נכה ומשותק חלקית.‏‏[6]. בעקבות הפציעה דף הועבר לטיפול רפואי במצרים וחזר לרצועה לאחר שלושה חודשים. בהיעדרו נטל אחמד ג'עברי את הפיקוד על הזרוע הצבאית של החמאס, אם כי התואר הרשמי עדיין נשמר לדף[7].

כיום מוחמד דף הוא עדיין רשמית מפקד הזרוע הצבאית של החמאס. בכלי התקשורת של החמאס הוא מכונה "המפקד הכללי של גדודי עז אלדין אלקסאם".‏‏[8]. בנובמבר 2012, במהלך מבצע עמוד ענן, ארגון החמאס פרסם קלטת אשר בה מוחמד דף מדבר לאחר שנים של שתיקה ואומר כי "ישראל עשתה טעות טיפשית בכך שהיא חיסלה את אחמד ג'עברי".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 גיא אביעד, לקסיקון חמאס, עמ' 80
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 גיא אביעד, לקסיקון חמאס, עמ' 81
  3. ^ Mohammed Deif
  4. ^ שלומי אלדר, להכיר את החמאס, עמ' 196
  5. ^ שלומי אלדר, להכיר את החמאס, עמ' 38
  6. ^ מתוך ראיון עם דיכטר: ‏http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/584/713.html‏
  7. ^ שלומי אלדר, להכיר את החמאס, עמ' 201
  8. ^ ‏ראה: http://www.terrorism-info.org.il/malam_multimedia/Hebrew/heb_n/pdf/hamas_080408h.pdf, עמוד 9, הערת שולים מס' 1‏