מוחמד מורסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוחמד מורסי
(20 באוגוסט 1951; מחוז א־שרקיה, מצרים) (בן 63)
Mohamed Morsi-05-2013.jpg

Muhammed Morsi Signature.png
שם בשפת המקור محمد مرسى
מדינה מצרים
מפלגה מפלגת החופש והצדק
בת-זוג

נגלא מחמוד

נשיא מצרים ה-5
תקופת כהונה 30 ביוני 2012 - 3 ביולי 2013 (שנה)
הקודם בתפקיד מוחמד חוסיין טנטאווי (בפועל)
הבא בתפקיד עדלי מנסור (זמני)

ד"ר מוחמד מוחמד מוֹרְסִי עִיסַא אֶל־עַיַּאטערבית: محمد محمد مرسى عيسى العياط; נולד ב־8 באוגוסט 1951) הוא פוליטיקאי מצרי, איש התנועה האסלאמיסטית האחים המוסלמים, שנבחר לנשיא מצרים ב-ביוני 2012 בבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה לאחר ההפיכה שסיימה את שלטונו של חוסני מובארכ. בשנה שבה היה בתפקידו, נתקל שלטונו של מורסי במורת רוח ופעולות מחאה המוניות, שהגיעו לעתים עד כדי מהומות אלימות, מצד חלק גדול מהציבור המצרי. ביולי 2013, בעקבות גל המחאות, ביצע צבא מצרים הפיכה ובה הדיח את מורסי, מינה במקומו כנשיא זמני את נשיא בית המשפט החוקתי העליון עדלי מנסור, והודיע על קיום בחירות חדשות מוקדמות לנשיאות.‏[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחמד מורסי נולד ב־8 באוגוסט 1951 במחוז א-שרקיה שבצפון מצרים. הוא נישא בשנת 1979 לבת דודו, נגלא, ולהם חמישה ילדים.‏[2]

בשנת 1975 קיבל מורסי תואר ראשון בהנדסה מאוניברסיטת קהיר. לאחר שנתיים בצבא, השלים ב-1978 תואר שני, וב־1982 קיבל תואר דוקטור בתחום הנדסת חומרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה. בשנים 19821985 היה חוקר באוניברסיטת המדינה של קליפורניה בנורת'רידג׳. ב־1985, אחרי 7 שנים בארצות הברית, שבה המשפחה למצרים ומורסי היה למרצה באוניברסיטת זקאזיק.

חייו הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2000 - 2005 כיהן בפרלמנט המצרי. הוא נבחר כמועמד עצמאי, כיוון שבתקופת שלטון מובארכ הוגבלה התמודדותם של מועמדי האחים המוסלמים. ב-2006 נעצר במהלך הפגנה ונכלא למשך 7 חודשים. ב-28 בינואר 2011 נעצר במסגרת גל מעצרי מנע, אך כעבור יומיים איבד השלטון את אחיזתו בבתי המעצר ומורסי שוחרר. שבועיים אחר כך הושלמה המהפכה במצרים. בינואר 2012 התקיימו הבחירות לפרלמנט ומפלגת החופש והצדק של האחים המוסלמים זכתה ב-41% מהמושבים. מורסי נבחר כמועמד המפלגה לנשיאות מצרים, זאת לאחר שמועמדותו של חיירת א־שאטר נפסלה. בסיבוב הראשון של הבחירות זכה למספר הרב ביותר של הקולות (כרבע מקולות המצביעים) והעפיל לסיבוב השני, שהתקיים ב־16 - 17 ביוני 2012. בסיבוב השני ניצח את אחמד שפיק עם 51.7 אחוזים מהקולות ונבחר לנשיא מצרים החדש.

ביולי 2012 הטיל מורסי על שר המים, הישאם קנדיל, להקים ממשלה חדשה. ב-12 באוגוסט 2012, הדיח את מוחמד חוסיין טנטאווי מתפקידו כשר ההגנה וראש המועצה הצבאית, יחד עם רמטכ"ל צבא מצרים ו-3 גנרלים בכירים נוספים.

בדצמבר 2012 הורה על עריכת משאל עם לאישור חוקה חדשה למצרים, ונתקל בגל מחאות בהשתתפות אלפי מפגינים, שחייב פריסת מאות חיילים סביב ארמון הנשיאות. מפגינים אחדים נורו למוות.‏[3]

ההפיכה ב-2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף יוני 2013, במלאת שנה לבחירתו לנשיא, נערכו במצרים הפגנות המוניות בקריאה להתפטרותו.‏[4] ב-3 ביולי, בתום אולטימטום שהציב צבא מצרים בראשות שר ההגנה שמינה מורסי, הגנרל עבד אל-פתאח אל-סיסי, הודיע הצבא למורסי שאינו עוד נשיא מצרים. הצבא מינה ממשלת מעבר אזרחית בראשות נשיא בית המשפט החוקתי העליון של מצרים עדלי מנסור.‏[5] מורסי נעצר, ודווח שיעמוד לדין באשמת הרג חיילים וקשירת קשר עם ארגון חמאס[6]

העמדתו לדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפטו של מורסי החל ב-4 בנובמבר 2013 ובו הואשם יחד עם 14 בכירים נוספים בתנועת "האחים המוסלמים" ברצח והסתה לרצח של מפגינים במהלך המהומות שקדמו להדחתו. מורסי הכריז שהוא הנשיא הנבחר של מצרים, וכפר בסמכותו של בית המשפט לשפוט אותו.‏[7]מורסי הואשם בהמשך גם בעבירות נוספות, בהן הדלפת סודות לקטאר, קשירת קשר עם ארגון חמאס לערעור על היציבות במדינה ובארגון בריחה מהכלא בזמן המחאות הנרחבות שהובילו להפלת הנשיא חוסני מובארכ.

ב-21 באפריל 2015 נגזרו עליו ועל 12 חברים נוספים ב"אחים המוסלמים" 20 שנות מאסר ללא אפשרות לחנינה בגין מעשי אלימות, חטיפה ועינויים באירועים שקדמו להפיכה ב-2013, אולם הם זוכו מרצח, סעיף הנושא עמו עונש מוות. [8]

ב-16 במאי 2015, נגזר עליו עונש מוות.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורסי הוא איש האחים המוסלמים, תנועה אסלאמית רדיקלית השואפת ליצירת תאוקרטיה מוסלמית בכל שטחי המזרח התיכון.

טרם בחירתו לנשיא הביע מורסי התנגדות לקיומה של מדינת ישראל והתבטא בחריפות נגדה, גם בהתבטאויות בעלות נימה אנטישמית כגון "מוצא הציונים מן הקופים והחזירים" כלשונו.‏[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]