מוטי רגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' מוטי רגב, 2021

מוטי (מרדכי) רגב (נולד ב-15 במאי 1954) הוא סוציולוג ישראלי, שמתמחה בחקר התרבות והאמנות. מחקריו עוסקים בעיקר בתחום המוזיקה הפופולרית. פרופסור אמריטוס במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה. כמו כן התארח, במהלך השנים, כחוקר, באוניברסיטאות שונות בעולם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגב נולד בבואנוס איירס, להורים ילידי ארגנטינה, רחל ואהרון רוגובסקי, שהוריהם היגרו לארגנטינה ממזרח אירופה. האמצעי מבין שלושה ילדים. הגיע לישראל עם הוריו בטרם מלאו לו שנתיים (והמשפחה עברתה את שמה עם ההגעה לישראל). אביו היה רוקח בעיסוקו וכתחביב היה אספן של מוזיקה קלאסית. רגב גדל והתחנך בבת ים, בה למד בבית הספר היסודי "גאולים" ובתיכון מקיף עירוני חשמונאים.

את לימודי התואר הראשון בסוציולוגיה סיים באוניברסיטת אוטרכט (הולנד) בשנת 1978. תואר שני, בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, סיים באוניברסיטת תל אביב בשנת 1983. את עבודת המ.א., שהתבססה על ניתוח סמיוטי של מופעי גבריות במודעות פרסום, כתב בהנחייתו של ד"ר סשה וייטמן.[1] גם את הדוקטורט סיים באוניברסיטת תל אביב, שוב בהנחייתו של ד"ר סשה וייטמן, בשנת 1990. בדוקטורט הציג רגב ניתוח סוציולוגי של צמיחת הרוק הישראלי והגעתו לעמדה דומיננטית בשדה המוזיקה הפופולרית בישראל.[2]

בשנים 1992–1999 היה חבר סגל במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית.

בשנת 1999 הצטרף לסגל הבכיר של האוניברסיטה הפתוחה ובשנות עבודתו שם עלה בסולם הדרגות האקדמי עד לדרגת פרופסור מן המניין. בנובמבר 2022 פרש לגמלאות.

רגב נמנה עם ראשוני החוקרים של מוזיקה פופולרית בעולם. היה חבר פעיל באגודה הבינלאומית ללימודי מוזיקה פופולרית (אנ'), ובשנים 19971999 כיהן כמזכיר הכללי של האגודה.

היה בין הראשונים בישראל להתמחות בסוציולוגיה של התרבות.

מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו של רגב משלבת בין גישתו של פייר בורדייה לחקר תרבות ואמנות לבין גישות לחקר גלובליזציה תרבותית. ביסס את המונח "פופ-רוק" כשם כולל לתרבות המוזיקה שצמחה בהמשך לרוקנרול ולמוזיקת הרוק, הפופ והסול (מוזיקת נשמה) של שנות הששים (במאה ה-20), וכן טבע את המונח "פופ-רוקיזציה" (pop-rockization) כדי לאפיין את התהליך בו האסתטיקה היצירתית והצלילית של מוזיקת הפופ והרוק נעשתה לגורם הדומיננטי במוזיקה הפופולרית המודרנית ברחבי העולם.

  • לגבי מוזיקת הפופ והרוק, רגב מנתח את הקאנוניזציה של אלבומים ומוזיקאים ואת החדשנות הסגנונית המתמדת כמהלך תרבותי מתמשך של זירת מיקוח (שדה יצור תרבותי) על הכרה והערכה המאורגנת סביב גרסה של מבקרי הרוק לאידאולוגיה של האמנות האוטונומית אשר מופעלת בשדה לצורך שיפוט, הערכה והכרה.
  • לגבי ישראל, רגב הראה כיצד עיצובו של שדה המוזיקה הפופולרית בישראל נגזר מתהליך של מיקוח והשפעה הדדית בין שלוש תרבויות מוזיקה: "שירי ארץ ישראל", "פופ-רוק ישראלי" ו"פופ ים-תיכוני" הפועלות בו. התמקד במיוחד בסוגיית החתירה לייחוד מקומי ברוק הישראלי.
  • רגב בחן גם את צמיחתה של מוזיקת פופ-רוק מקומית כתהליך שהתרחש ובמקביל ובדפוס דומה בארצות שונות ברחבי העולם. הצביע על האימוץ וההטמעה של האסתטיקה הצלילית של הגברה, כלי נגינה חשמליים ואלקטרוניים במוזיקה, על התפתחות גרסאות מקומיות של ז'אנרים מובילים בפופ-רוק (רוק גיטרות, פּאנק, פרוגרסיב, מטאל, היפ-הופ, זמרים-יוצרים ועוד) ברחבי העולם, ועל צמיחתם של סגנונות של רוק ילידי-מקומי הממזגים השפעות רוק עם מוזיקות עממיות ומסורתיות. ראה בכך המחשה להיותה של מוזיקת הפופ-רוק אחד הביטויים העיקריים לקוסמופוליטיות תרבותית בת-זמננו.
  • לצד זאת כתב גם מאמרים תאורטיים בהם הציג את המונח "קוסמופוליטיות אסתטית" כדי לאפיין את המצב התרבותי העולמי שנוצר בעקבות תהליכי הגלובליזציה התרבותית המואצת החל מאמצע המאה ה-20.

תפקידי ניהול אקדמי באוניברסיטה הפתוחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כיהן כראש המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת בשנים 2002–2005.
  • הקים ועיצב (יחד עם פרופ' נורית גרץ) את תוכנית התואר השני בלימודי תרבות, ועמד בראש התכנית מפתיחתה ב-2008 ועד שנת 2021.

קורסים עיקריים שפיתח באוניברסיטה הפתוחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סוציולוגיה של התרבות (יחד עם ד"ר רונן פרידמן)
  • מוזיקה פופולרית בישראל (יחד עם ד"ר מירב מירון)
  • תולדות הפופ והרוק (יחד עם ד"ר נדב אפל)
  • גישות אנתרופולוגיות וסוציולוגיות לחקר התרבות (יחד עם ד"ר רונן פרידמן, קורס לתואר שני)
  • אמנותיות, טעם והיבדלות: בעקבות בורדייה (יחד עם ד"ר סימונה וסרמן, קורס לתואר שני)

כמו כן, תרם והשתתף בפיתוח מגוון קורסים נוספים בתואר ראשון בתחומי הסוציולוגיה והתקשורת ובתואר שני בלימודי תרבות.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עוד וגיטרה: תרבות המוזיקה של ערביי ישראל, בית ברל/המרכז לחקר החברה הערבית והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1993.
  • רוק: מוזיקה ותרבות, תל אביב, הוצאת דביר, 1995.
  • סוציולוגיה של התרבות: מבוא כללי, רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2011.
  • אדוין סרוסי ומוטי רגב, מוזיקה פופולרית ותרבות בישראל (תרגום של המהדורה האנגלית של הספר משנת 2004 בתוספת פרק חדש),רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2013.
  • כשהגיטרה מנסרת שיר געגועים: גיטרות חשמליות ומזרחיות בפופ-רוק הישראלי, רעננה, למדא עיון בשיתוף הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2023.
  • 2004 ,Motti Regev and Edwin Seroussi, Popular Music and National Culture in Israel, University of California Press
  • 2013 ,Motti Regev, Pop-Rock: Aesthetic Cosmopolitanism in Late Modernity, Polity Press

מבחר ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגב פרסם למעלה מארבעים מאמרים ופרקים בספרים ערוכים.

להלן מבחר ממאמריו:

  • מוטי רגב, ייחודיות וקישוריות תרבותית במודרניות המאוחרת: המקרה של המוזיקה הפופולרית, תיאוריה וביקורת, 23: 115-140, 2003
  • Regev, Motti. 1986. The Musical Soundscape as a Contest Area: 'Oriental Music' and Israeli Popular Music, Media, Culture & Society 8: 343-356.
  • Regev, Motti. 1992. Israeli Rock or, A Study in the Politics of 'Local Authenticity', Popular Music 11: 1-14.
  • Regev, Motti. 1994. Producing Artistic Value: The Case of Rock Music, The Sociological Quarterly 35: 85-102.
  • Regev, Motti. 1997. Rock Aesthetics and Musics of the World, Theory, Culture and Society, 14: 125-142.
  • Regev, Motti. 2000. To Have a Culture of our own: On Israeliness and its Variants, Ethnic and Racial studies, 23: 223-247.
  • Regev, Motti. 2007. Ethno-National Pop-Rock Music: Aesthetic Cosmopolitanism Made from Within, Cultural Sociology,1: 317-341.
  • Motti. 2007. Cultural Uniqueness and Aesthetic Cosmopolitanism, European Journal of Social Theory, 10: 123-138.
  • Regev, Motti. 2020. The Condition of Cultural Cosmopolitanism. In Cicchelli, Vincenzo, Octobre, Sylvie and Riegel, Viviane (eds), Aesthetic Cosmopolitanism in a Global World, Leiden: Brill, pp. 27-45

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגב נשוי ולו שתי בנות. בתו, ד"ר רוני רגב, היא מומחית להיסטוריה אמריקנית ומכהנת כחברת סגל באוניברסיטה העברית.

מתגורר בתל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוטי רגב, נהנתנות ממודרת: אידאולוגיה של גבריות במודעות פרסומת, תל אביב, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, 1983.
  2. ^ מרדכי רגב, בואו של הרוק: משמעות, התמודדות ומבנה בשדה המוזיקה הפופולרית, תל אביב, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, 1990.