מונוקורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Monochord.jpg

המונוקורד הוא כלי נגינה קדום אשר שימושו העיקרי היה מדידת גובה צליל. מקור השם ביוונית ומשמעותו היא מיתר אחד. יש המיחסים את בניית הכלי לפיתגורס וידוע כי הוא נעזר בו לביצוע ניסויים בערך 550 שנה לפני הספירה.

מבנה הכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המונוקורד ניתן להגדיר כמיתר בודד אשר מתוח מעל לתיבת תהודה. המיתר נשען על גשר המסוגל להחליק לאורכו ובצורה זו לשנות את אורכו האפקטיבי של המיתר. על תיבת התהודה מופיעות שנתות אורך המסייעות בחישוב גובה הצליל.

השימוש בכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונוקורד שימש לקביעת היחס המתמטי בין אורך המיתר לתדירות אותה הוא מפיק (ובהתאם גובה הצליל). לדוגמה, אם נחלק את אורכו של מיתר לשניים, בכל אחד משני צדי הגשר הצף נקבל צליל הגבוה באוקטבה מן הצליל המקורי. לפיכך, על מנת להפיק צליל במרווח של אוקטבה, יש לחלק את המיתר ביחס של 2:1. בצורה זו שימש הכלי במשך אלפי שנים עד להופעת מכשירי מדידה מדויקים יותר.