מונטגומרי קליפט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מונטגומרי קליפט

אדוארד מונטגומרי קליפטאנגלית: Edward Montgomery Clift;‏ 17 באוקטובר 192023 ביולי 1966) שחקן קולנוע אמריקאי, הידוע בזכות אישיותו הקולנועית המיוסרת ותפקידי האופי ששיחק במהלך קריירת משחק מגוונת שנקטעה בשיאה, בשל מותו.

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליפט נולד בעיר אומהה שבנברסקה, לאתל פוג וויליאם ברוקס קליפט, בנקאי אמיד עם שורשים בדרום ארצות הברית. לקליפט אחות תאומה בשם רוברטה, ואח גדול. כבר בגיל 13 התגלה כשרונו הבימתי, ובמשך 10 שנים הופיע כנער על במות ברודוויי בטרם הגיע להוליווד.

הקריירה הקולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעת הבכורה של קליפט בהוליווד הייתה בסרט "נהר אדום" (1948) בבימויו של הווארד הוקס בו כיכב ג'ון ויין. כבר בסרט זה שיחק דמות מורכבת, של בן המתעמת עם אביו, ודמותו המורכבת, והמיוסרת במידת מה, עמדה בניגוד לתכונות הקשוחות והגבריות אותן סימל ג'ון ויין. דמות מיוסרת זו תלווה אותו לאורך הקריירה הקולנועית שלו.

עוד באותה שנה היה מועמד לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר על תפקידו בדרמת המלחמה "החיפוש" משנת 1948, שהוקרן בישראל השם "איה בני", בבימויו פרד זינמן. דמותו של קליפט נראתה כאידאלית לדמות הגברית החדשה שלאחר מלחמת העולם השנייה – רגיש, מתוח ויפהפה. דמות זו הביאה לכיכובו בסרטים רבים בתקופה זו, ולהפיכתו לכוכב הוליוודי מוביל. "בת זוגו" הרומנטית בסרטים הייתה אליזבת טיילור, בסרטים כ"מקום תחת השמש" (1951), שהביא לו מועמדות נוספת לפרס האוסקר. גם דמותו בסרט זה היא דמות מיוסרת ולה צד אפל. הסרט, המבוסס על סיפורו של תיאודור דרייזר, אינו מסתיים בסוף טוב הוליוודי טיפוסי.

בשנות ה-50 שיחק בסרטים שוברי קופות כ"מעתה ועד עולם" (1953) ובדרמת המתח של אלפרד היצ'קוק "אני מתוודה" (1953). עניין מיוחד היה בהופעתו בתפקיד היהודי האמריקני נוח אקרמן, הנלחם נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה, בדרמה "כפירי אריות" (1958) על פי ספרו של אירווין שו. הסרט עורר עניין רב כשהוקרן, בשל העובדה שהציג דמויות של גרמנים כבני אדם, ולא כרשעים מוחלטים. בין היתר שיחק בסרט מרלון ברנדו, אשר צבע את שערו לבלונד על מנת לגלם קצין גרמני.

הקריירות של קליפט וברנדו התחילו מנקודת התחלה דומה, וזמן מה היו ידועים בהוליווד כ"תאומי אבקת הזהב" בשל עלייתם המהירה למעמד של כוכבים. קליפט דחה, על פי השמועה, את התפקידים הראשיים בסרט "שדרות סאנסט". הוא נהג לברור היטב את תפקידיו, ושיחק בסרטי איכות כסרטו של ויטוריו דה סיקה "תחנה סופית" (Stazione Termini). באמצע שנות החמישים לקח הפסקה בת 3 שנים מקריירת המשחק.

תאונת מכונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 במאי 1956, בעת הסרטת "ארץ עץ הגשם", לאחר שעזב מסיבה בביתה של הכוכבת אליזבת טיילור, התנגש קליפט עם מכוניתו בעץ. טיילור ובעלה דאז מייקל וילדינג שמעו את קול ההתנגשות, הגיעו למקום והצילו את חייו. קליפט נאלץ לעבור ניתוח פלסטי לשחזור פניו (על אף שאפו השבור נותר פגום), אך אחרי שבועות ספורים חזר לשחק. בסרט ניתן להבחין היטב בשינוי בפניו של קליפט לאחר התאונה. התאונה הביאה להתמכרותו של קליפט לאלכוהול ולמשככי כאבים, ולהידרדרות במצב בריאותו.

לאחר התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1960 כיכב קליפט לצד לי רמיק בסרטו של איליה קאזאן "נהר הפרא", דרמה חברתית וסיפור אהבה על מהנדס המגיע לתכנן את הצפתו של עמק בטנסי בזמן השפל הגדול, ומתאהב באישה הנחושה להישאר בעמק ויהי מה. תפקיד זה נחשב לאחד הטובים שבתפקידיו.

את המועמדות האחרונה לפרס האוסקר קיבל קליפט על תפקידו ב"משפטי נירנברג" (1961), שם שיחק את דמותו המיוסרת של עד התביעה, רודולף פיטרסן, קורבן למדיניות העיקור הכפוי של הנאצים. על אף שתפקידו קיבל זמן מסך של דקות ספורות, הופעתו של קליפט בולטת אל מול הופעתם של כוכבים כברט לנקסטר, ספנסר טרייסי ומקסימיליאן של.

כן הופיע בשנת 1961 בסרט "יוצאי הדופן" לצדם של מרילין מונרו, וקלארק גייבל, שהיה זה סרטם האחרון. מונרו, שסבלה אף היא מבעיות רגשיות, והייתה על סף ההתאבדות, תיארה את קליפט כ"אדם היחיד על הסט שמצבו גרוע משלי".

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1966 מת קליפט מסיבוכים שנגרמו מהתמכרותו לסמים ולאלכוהול. הוא נטמן בבית העלמין הקווייקרי בניו יורק.

פילמוגרפיה:[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]