מוסא כאט'ם אל-חוסייני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוסא כאט'ם (באשה) אל-חוסייני
מוסא אל-חוסייני שני מימין למופתי (במרכז) בעצרת בשנת 1929

מוסא כאט'ם (באשה) אל-חוסייניערבית: موسى كاظم الحسيني, 1853 -27 במרץ 1934) היה פוליטיקאי פלסטיני ואחד מחשובי התנועה הלאומית הפלסטינית מ-1920 ועד מותו.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-חוסייני, בן למשפחת חוסייני, היה בנו של סלים אל-חוסייני שכיהן כראש עיריית ירושלים בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19. אחיו חוסיין אל-חוסייני שימש כראש העיר לפניו. הוא למד בבית הספר היסודי הדתי בירושלים, והתקבל ללימודים בבית הספר למנהל באיסטנבול. הוא היה הבוגר השלישי מכל העולם הערבי של מוסד זה שהכשיר מושלים ופקידים בכירים לאימפריה העות'מאנית. את הקריירה המנהלית החל במשרד הבריאות בירושלים ואחר כך כקאימקאם של יפו, תפקיד אליו התמנה לפני שמלאו לו 30. בהמשך שירת כמושל בצפת ואחר כך בשורה של מחוזות בתימן, באנטוליה, בחורן ובעיראק‏[1]. ערב תחילת מלחמת העולם הראשונה פרש ממשרתו. במרץ 1918 לאחר מות אחיו, מינו אותו הבריטים לראש עיריית ירושלים, אך הדיחו אותו מתפקיד זה באפריל 1920 על חלקו בהסתה שהביאה למאורעות תר"פ והוא הוחלף בידי ראע'ב נשאשיבי איש משפחת הנאששיבים, יריבתם של החוסיינים.

אל-חוסייני עמד בראש הוועד הפועל הערבי ובראש האגודות המוסלמיות-נוצריות ושימש כנשיא חמישה קונגרסים ערביים-פלסטיניים שהתקיימו בתקופת המנדט. אל-חוסייני עלה לגדולה בקונגרס הערבי-פלסטיני השלישי שנערך בחיפה בדצמבר 1920. בקונגרס זה נבחר לנשיא הקונגרס והועד הפועל הערבי, תפקיד בו נשא עד מותו.

חוסייני היה פעיל עד למותו בתנועה הלאומית הפלסטינית. הוא השתתף בנסיעות רבות ברחבי העולם במסגרת משלחות פלסטיניות‏[2]. הוא עמד בראש משלחת למצרים במרץ 1921 כדי לפגוש את צ'רציל‏[3] וארבע משלחות ללונדון לקידום הסוגיה הערבית-פלסטינית בבריטניה. המשלחת הראשונה יצאה לדרכה בקיץ 1921 והאחרונה ב-1930‎.

  • המשלחת הראשונה, שעל שיגורה והרכבה החליטה הוועידה הפלסטינית הרביעית שהתכנסה במאי 1921 בירושלים, עברה דרך מצרים‏[4] וביקרה גם במושב חבר הלאומים בז'נבה בניסיון למנוע אישור המנדט הבריטי בא"י אלא שבשלב זה מדיניות הבדלנות האמריקנית חיזקה את כוחן של בריטניה וצרפת כך שלא ניתן היה עוד להשפיע על המדיניות הבריטית באמצעות דיפלומטיה מעין זו. בבריטניה ניסה מוסא כאט'ם להידבר עם פקידי משרד המושבות שלא גילו נכונות למשא ומתן בסוגיית המנדט והצהרת בלפור‏[5].
  • המשלחת השנייה שיצאה ב-1922 ביקרה באנקרה ואחר כך בלוזאן וקיוותה לגייס תמיכה טורקית בהשמטת הצהרת בלפור מהסכם לוזאן שפרטיו נדונו אז בעקבות הישגי מלחמת העצמאות הטורקית, למרות שהשיגה הצהרות אוהדות ממשלת טורקיה נכשלה המשלחת בניסיונה להשפיע על ההסכם עצמו.
  • המשלחת השלישית שחזרה באוגוסט 1925 נחלה אף היא כישלון אך מוסא כאט'ם הצליח לשכנע את ועידת הקונגרס הפלסטיני החמישי כי ניתן לקוות להישגים מול הבריטים באמצעים דיפלומטים.
  • משלחת רביעית יצאה ללונדון וז'נבה בתחילת 1930‏[6]. המשלחת הביעה התנגדות לעלית יהודים ומכירת קרקעות ליהודים. כן הובעה התנגדות למתן זכיון לפתיחת מפעל האשלג בים המלח ולהקמת ועדת החקירה לגבי הכותל המערבי, שלטענתו הוא מוסלמי בלבד ואינו נושא לשלטונות המנדט. בשובו אמר שלא כל בקשות המשלחת נדחו בידי הבריטים וכי יש לבחון את הספר הלבן ואת החוקה המוצעת על ידי הבריטים, לפני קביעת עמדה‏[7].

ב-27 באוקטובר 1933 עמד אל-חוסייני בראש הפגנת מחאה בלתי חוקית שהתקיימה ביפו נגד מדיניות הממשלה הבריטית. כ-10,000 מפגינים התכנסו באותו יום במסגד המחמודיה ויצאו ממנו בשני ראשים, כשבראש אחד הראשים אל-חוסייני הישיש. כשהגיעו לרחבת מרכז העיר התפתח עימות אלים עם כוחות המשטרה והצבא שהתארגנו במקום. כתוצאה מאש המשטרה נהרגו בהפגנה 26 מפגינים ושוטר אחד. הופצו שמועות שכאט'ם עצמו נפצע, ולבקשת מושל ירושלים הכחיש אל-חוסייני את השמועות‏[8].

מוסא כאט'ם אל-חוסייני מוכה בידי שוטר בריטי בהפגנה ביפו, 27 באוקטובר 1933

בנובמבר 1933 חלה אל-חוסייני‏[9] והוא נפטר ממחלתו במרץ 1934. הוא נקבר במסגד אל-אקצא לצד חוסיין בן עלי[10]. היו שטענו שהוא נפטר בגלל פציעתו בהפגנה ביפו.

מוסא כאט'ם אל-חוסייני היה אביו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני וסבו של פייסל חוסייני.

מכר ליהודים אדמות באזור מוצא וקריית ענבים[11].

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל חוסייני נחשב לגורם מתון יחסית‏[12], ממתנגדי האיסתקלאל, ובדצמבר 1929 הודיע הנציב העליון כי מגעיו עם הועד הערבי יעברו רק דרך אל-חוסייני וסגניו‏[13].

בקונגרס הערבי בחיפה בדצמבר 1920 ביקש מוסא כאט'ם למצב את הקונגרס כנציג של תנועה לאומית פלסטינית השואפת לעצמאות (בעקבות קריסת חזון "סוריה הדרומית" האוטונומית במסגרת סוריה הגדולה לאחר קרב מיסלון)"זה סיפורה של פלסטין, ארץ הניסים וערש הדתות..זה הקונגרס שנולד מתוך הסבל של פלסטין. והוא הנציג והדובר של פלסטין". הנאום היה ידידותי לבריטניה, הוזכרה התרומה של פלסטינים למלחמה באימפריה העות'מאנית והציונות הוצגה כגורם מסכסך בין בריטניה לפלסטינים.

בשנת 1924 טעם אל-חוסייני שלא ניתן להגיע להסכם בין היהודים לערבים כל עוד המדיניות הציונית קיימת. הוא הטיף לעצמאות בארץ ישראל שתשאב את שלטונה מהעם באמצעות בית נבחרים עם ייצוג יהודי, נוצרי ומוסלמי. כן טען שהוא לא מתנגד להגירה אלא דורש שהיא תוגבל כמו שהיא הוגבלה בארצות הברית באותה שנה‏[14]. אל-חוסייני התבטא נגד פעילות אלימה. בשנת 1928 במענה לשאלה: "מה יעשו הערבים אם דרישתם תדחה?" ענה: "הם יוסיפו לדרוש. בדינאמיט לא ישתמשו. יתמידו במאמציהם בשלום אך ללא ליאות עד שישיגו את מטרתם."‏[15]

בעקבות אכזבתו מההצעות הבריטיות שהוצגו למשלחת הרביעית בראשותו שיצאה ללונדון בשנת 1930, לאחר פרסום דו"ח ועדת שאו איבד את אמונו ביכולת הפלסטינים לשנות את מדיניות השלטונות בהידברות והחל במערכת תעמולה בעיתונות הערבית לגיוס הציבור הרחב נגד הציונות‏[16]. בפברואר 1934 דרש מכל ראשי הערים הערבים להתפטר מתפקידיהם, בגלל סירוב שלטונות המנדט לשנות את חוק העיריות לפי דרישותיו. סירוב ראשי הערים להענות לדרישתו הביאה לקרע פנים ערבי‏[17].

זמן קצר לפני מותו אמר:

אין הערבים או מנהיגיהם שונאים את היהודים בתור יהודים. להפך, בכל לב היו רוצים שיהיו היהודים במסגרת הפדרציה הערבית ... אום אין הערבים מסכימים בשום אופן כי מיעוט מהתושבים יקום ויאמר ... כי הוא בעל הארץ... לדעתנו צריכים היהודים להנות מזכויותיהם המגיעות להם לפי יחסם המספרי בארץ."‏[18]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אילן פפה, אצולת הארץ: משפחת אל-חוסייני, עמוד 136
  2. ^ מז"ט ושעה מוצלחת למשלחת החדשה, דואר היום, 18 באוקטובר 1922
  3. ^ י.ב.ש., קהיר - העיתונים המקומיים והתנועת הציונית, דואר היום, 29 במרץ 1921
  4. ^ המשלחת הפלשתינאית באלכסנדריה, דואר היום, 25 ביולי 1921
  5. ^ אילן פפה, אצולת הארץ: משפחת אל-חוסייני, עמודים 246-247
  6. ^ המשלחת הערבית הורכבה, דבר, 22 בינואר 1930
  7. ^ שיחה עם מוסא כאזם פחה, דבר, 18 ביוני 1930
  8. ^ שיחת קמפבל עם מוסה קאזם, דואר היום, 29 באוקטובר 1933
  9. ^ מוסא כאזם פחה חולה, דואר היום, 20 בנובמבר 1933
  10. ^ הלוית מוסא כאזם פחה, דבר, 28 במרץ 1934
  11. ^ צבי אל-פלג, מנקודת ראותו של המופתי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ה, עמ' 165
  12. ^ מה מספרת ועדת החקירה על הפגנות הערבים, דבר, 14 בפברואר 1934
  13. ^ השלטונות ואנשי האסתיקלאל, דבר, 3 בספטמבר 1930
  14. ^ שיחה בין אוסקר קרויס ומוסה קאזים, דואר היום, 8 באפריל 1924
  15. ^ לפני עשר שנים, דבר, 11 באוגוסט 1938
  16. ^ אילן פפה, אצולת הארץ: משפחת אל-חוסייני, עמודים 275-276
  17. ^ מוסה כאזם דורש מראשי העיריות להתפטר, דבר, 15 בפברואר 1934
  18. ^ מוסא כאזם אל חוסייני על הערבים והיהודים בארץ ישראל, דואר היום, 12 במרץ 1934