מוסטפה כמאל אטאטורק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוסטפה כמאל אטאטורק (טורקית: Mustafa Kemal Atatürk - "אבי הטורקים"; 19 במאי 1881 - 10 בנובמבר 1938) היה מדינאי ומנהיג צבאי טורקי, מקימה ומייסדה של הרפובליקה של טורקיה ונשיאה הראשון. נחשב לאבי האומה הטורקית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו
נולד בעיר סלניק באימפריה העות'מאנית (כיום העיר סלוניקי ביוון). מקום הולדתו הוא כיום הקונסוליה הטורקית, ומשמש אף כמוזיאון. בהתאם למנהג הטורקי בזמן הולדתו, קיבל אטאטורק את השם היחיד מוסטפה. אביו, עלי ריזה אפנדי, פקיד מכס, מת בעוד מוסטפה היה תינוק. שמה של אמו היה זוביידה.
מוסטפה למד באקדמיה הצבאית בסלוניקי, שם ניתן לו גם השם כמאל ("המושלם") על ידי מוריו מתוך הערכה לכישוריו. הוא נרשם לאקדמיה הצבאית במונסטיר (כיום ביטולה) בשנת 1895, וקיבל מינוי כקצין בשנת 1904. מוסטפה הוצב בדמשק. במהרה הצטרף לאגודה חשאית של קצינים שוחרי רפורמות בשם "וטן" (מולדת), והפך למתנגד פעיל למשטר העות'מאני. בשנת 1907 הוצב בסלניק, והצטרף אל "מפלגת האיחוד והקידמה" (İttihad ve Terakki Cemiyeti) שהקימו הטורקים הצעירים.
הטורקים הצעירים קיבלו את הכוח מידי הסולטן עבדול חמיד השני בשנת 1908, ומוסטפה נהיה לדמות צבאית מובילה במשטר העות'מאני החדש. בשנת 1911 נשלח לפרובינציה לוב על מנת להגן עליה מפני הפלישה האיטלקית. במהלך החלק הראשון של מלחמות הבלקן היה מוסטפה עסוק בלוב ולא יכול להשתתף, אך ביולי 1913 חזר לקונסטנטינופול ומונה למפקד ההגנה באזור גליפולי. ב-1914 מונה לנספח צבאי בסופיה בירת בולגריה, וזאת כנראה על מנת להרחיקו ממוקדי הכוח.
[עריכה] כמפקד צבאי
כאשר נכנסה האימפריה העות'מאנית למלחמת העולם הראשונה לצד גרמניה, הוצב מוסטפה כמאל ברודוסטו (כיום טקירדג) על ים מרמרה. שטח פיקודו כלל את אזור גליפולי, וכך היה למפקד האחראי על האזור בו בחרו כוחות מעצמות ההסכמה ובהן בריטניה, צרפת, אוסטרליה וניו זילנד לנחות באפריל 1915. מוסטפה עשה לעצמו שם כמנהיג צבאי מבריק, אם כי בזבזני בחייהם של חייליו, אשר נהרגו בכמויות גדולות בהתקפות "הגל האנושי" בקרב גליפולי. מוסטפה כמאל היה למפקד הטורקי הראשון אי פעם שהביס צבא מערבי, והפך לגיבור לאומי ובעל התואר "פאשה" (מפקד).
בשנים 1917 ו-1918 הוצב מוסטפה כמאל בקווקז ולחם בכוחות הרוסיים בהצלחה מסוימת, ולאחר מכן באזור חיג'אז, שבו היה בעיצומו המרד הערבי כנגד השלטון העות'מאני. הוא הפך לביקורתי מאוד באשר לדרך בה מנהל המשטר העות'מאני את מלחמותיו, וכן באשר להשפעה הגרמנית על האימפריה. הוא התפטר מתפקידו, אך לבסוף חזר בו ומונה למפקד הכוחות העות'מאניים בארץ ישראל.
באוקטובר 1918 נכנעו העות'מאנים למעצמות ההסכמה, והרגש הלאומי הטורקי התעורר בעקבות הכיבוש היווני של איזמיר ב-15 במאי 1919, אשר זכה לתוקף עם חתימת הסכם סוור ב-10 באוגוסט 1920.
[עריכה] מנהיג לאומי
למחרת הפלישה היוונית יצא מוסטפא כמאל מאיסטנבול לסיווס והחל בהקמת תנועה הלאומית טורקית שבסיסה נקבע באנקרה. ב-23 באפריל 1920 ולאחר שהבריטים פיזרו את הפרלמנט העות'מאני באיסטנבול, הקים מוסטפא כמאל את האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה באנקרה והיה לנשיאה.
היוונים הבינו את האיום הנשקף מצעד זה למעמדם במזרח אנטוליה, וקידמו את כוחותיהם אל תוך טורקיה על מנת לפגוש את כוחותיו של מוסטפה. לאחר שהתקדמו את מרבית הדרך לאנקרה, הובסו היוונים על ידי מוסטפא כמאל וסגנו איסמט פאשה (לימים איסמט אינני) בקרבות סקריה (אוגוסט-ספטמבר 1921) ודומלופנר (אוגוסט 1922). ב-9 בספטמבר 1922 השיבו כוחותיו של מוסטפה כמאל את איזמיר לטורקיה. ניצחונו של מוסטפה במלחמת העצמאות הציל את ריבונותה של טורקיה. הסכם לוזאן ביטל את הסכם סוור, וטורקיה השיבה לעצמה את כל שטח אנטוליה ותראקיה המזרחית מידי יוון.
[עריכה] כנשיא טורקיה
הרפובליקה הטורקית נוסדה ב-29 באוקטובר 1923, ומוסטפה כמאל נבחר לנשיאה הראשון. למרות שמבחינה חיצונית היה מדובר בדמוקרטיה, מוסטפה היה למעשה דיקטטור, אם כי דיקטטור מתון. יוקרתו, על כל פנים, הייתה כה גבוהה עד שבמשך כל שנות העשרים הייתה ההתנגדות לממשלתו מועטה. מוסטפה העריץ כמה אלמנטים בממשל של ברית המועצות ושל המפלגה הפשיסטית באיטליה, אך לא היה קומוניסט או פאשיסט. המדינה הגנה על הרכוש הפרטי, ומתנגדים פוליטיים לא קיבלו עונש גרוע יותר מהגליה למחוז מרוחק.
מאידך גיסא, מוסטפה כמאל היה לאומן טורקי, השואף ליצירת מדינה טורקית הומוגנית. על פי הסכמה עם הממשלה היוונית, רוב המיעוט היווני גורש מהמדינה, והוחלף בזרם של פליטים טורקים מיוון ומבולגריה. הכורדים לא נרדפו, אך מוסטפה התעקש כי המדובר בטורקים אתנים. נאסר עליהם השימוש בשפתם ובתרבותם.
[עריכה] הרפורמות
-
ערך מורחב – רפורמות אטאטורק
המורשת החשובה ביותר שהותיר מוסטפה כמאל מאחוריו הייתה מסע החילון והמודרניזציה שהחיל על העם הטורקי. החליפות (תוארו של ראש המאמינים המוסלמים, שבו החזיקו הסולטנים העות'מאנים) בוטלה במרץ 1924. התואר פשה בוטל. המדרסות - בתי הספר האיסלאמיים - נסגרו. השריעה לא הייתה עוד החוק המחייב במדינה, והמג'לה - קובץ דיני הממונות המבוסס על הדין המוסלמי - הוחלף בקוד האזרחי השווייצרי בשנת 1926. דיני העונשין האיטלקיים ודינים מסחריים גרמניים אומצו אף הם.
שחרור האישה קיבל דחיפה בעצם נישואיו של מוסטפה כמאל בשנת 1923 לאישה בשם לטיפה חנים, שהייתה בעלת חינוך מערבי. השניים התגרשו בשנת 1925. מספר חוקים עודדו שינוי זה בחברה המסורתית, ובשנת 1934 קיבלו הנשים את זכות הבחירה לפרלמנט, ואת הזכות להיבחר כנציגות לפרלמנט.
מוסטפה כמאל התייחס לתרבוש כסמל לפאודליזם ואסר את חבישתו. הוא לבש חליפה וכובע מערביים, והתעקש כי כל הטורקים ינהגו כמותו. לבישת הרעלה על ידי נשים נאסרה, ועודדו את הנשים להתלבש באופן מערבי ולעבוד מחוץ לבית. בשנת 1928 הכריזה הממשלה כי הכתב הערבי יוחלף באלפבית לטיני, שהיה קל יותר ללימוד וקל יותר להדפסה, והפך את הקריאה והכתיבה לשכיחות יותר. כל האזרחים מגיל 6 עד גיל 40 חויבו ללכת לבית הספר וללמוד את האלפבית החדש. השפה הטורקית "טוהרה" מניבים ערביים ופרסיים, ואלה הוחלפו במילים טורקיות.
מכיוון שעל פי החוק האיסלאמי נאסרה הצגה ויזואלית של גוף האדם, פתח מוסטפה כמאל בתי ספר ללימוד אמנות לנשים ולגברים. הוא גם הסיר את האיסור האיסלאמי על שתיית אלכוהול. באופן אישי נודע מוסטפה כחובב המשקה הטורקי "ראקי". בשנת 1934 חייב את כל הטורקים לקבל שם משפחה, כנהוג במערב. הפרלמנט החליט כי שם משפחתו של מוסטפה כמאל יהיה "אטאטורק" - אבי הטורקים.
בשנת 1931 נוסחה האידאולוגיה הרשמית של התנועה הכמאליסטית, אשר הייתה עתה למפלגה בשם מפלגת העם הרפובליקנית. ששת העיקרים של האידאולוגיה היו: רפובליקניזם, לאומיות, עממיות, ממלכתיות, חילוניות ומהפכנות. לפני ניסוח זה, בשנת 1930, הורה אטאטורק לפתחי אוקייר ביי לארגן מפלגת אופוזיציה על מנת לשמור על הדמוקרטיה. פתחי ייסד את מפלגת הרפובליקה הליברלית, שלא נבדלה כמעט ממפלגת העם הרפובליקנית אלא בהתנגדותה ל"ממלכתיות". לאחר שנציגי המפלגה החלו להתנגד גם ל"מהפכנות" והראו עמדות ריאקציונריות, הורה פתחי ביי על סגירת המפלגה.
אטאטורק העניק לטורקיה יוקרה בעיניים בינלאומיות בהישגיו הצבאיים והפוליטיים. שיאם של הישגיו היה השבת הריבונות הטורקית למיצרי הדרדנלים לפי אמנת מונטריי, בשנת 1936. אטאטורק עדיין היה פופולרי בקרב העם הטורקי בעת שמת בשנת 1938 משחמת הכבד, אשר נגרמה כפי הנראה עקב שתייה מרובה ומאמץ.
[עריכה] מורשתו
יורשו של אטאטורק, איסמט אינני, יצר פולחן אישיות לאטאטורק לאחר מותו, הנמשך עד עצם היום הזה. למרות שלאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר טורקיה הפכה לדמוקרטיה של ממש, איבדה המפלגה הכמאליסטית מכוחה, פניו ושמו של אטאטורק נוכחים כיום בכל מקום בטורקיה - על בנייני ממשלה, על גבי כל שטרי הכסף, ואפילו בבתים פרטיים של אזרחים טורקים רבים. פסלי ענק של אטאטורק נמצאים במקומות רבים בטורקיה, נמל התעופה הבינלאומי באיסטנבול נושא את שמו, אצטדיון אטאטורק, סכר אטאטורק, וכן גשרים ומבנים רבים.
מעטות הן הארצות שהשתנו בצורה כה מקיפה על ידי שליט אחד, כטורקיה תחת אטאטורק. בניגוד לרפורמות בברית המועצות ובאיטליה הפאשיסטית, הרפורמות שלו נותרו זמן רב לאחר מותו. למרות שהיה אדם סמכותי מטבעו, יצר מערכת שהסתגלה לדמוקרטיה באופן מהיר. הרפורמות שיצר הביאו לטורקיה שלווה ושגשוג עוד בימי חייו. מבקריו טוענים כי הכמאליזם השאיר את טורקיה עם אישיות חצויה - אירופאית, אך לא לגמרי אירופאית, מנוכרת מן העולם המוסלמי, אך עדיין מדינה מוסלמית.
מורשתו של אטאטורק עדיין חיה וקיימת בצבא הטורקי, הרואה עצמו כשומר הלאומיות הטורקית והחילוניות. קצינים כמאליסטים פעלו בשנת 1960 ובשנת 1980 כנגד משטרים בהם ראו סטייה מעקרונות אטאטורק. אפילו כיום המשטר המוסלמי המתון של ארדואן צריך להיזהר בנושאים רבים שלא להרגיז את הקצינים הכמאליסטים בצבא. כוחו של הצבא, והנטייה הבדלנית הכמאליסטית, נותרו מכשול בדרכה של טורקיה אל האיחוד האירופי.
[עריכה] ראו גם
- אנטקביר
- מלחמת העצמאות של טורקיה
- האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה
- היסטוריה של הרפובליקה הטורקית
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מוסטפה כמאל אטאטורק • איסמט אינני • ג'לל באייר • ג'מל גירסל • ג'וודט סונאי פהרי קורוטירק • קנן אוורן • טורגוט אזאל • סוליימאן דמירל • אחמט נג'דט סזר • עבדוללה גול |
 |
