מוסין נגאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוסין נגאן
Mosin 1891 30 right.jpg

מוסין נגן דגם משופר.

מידע כללי
נגזרות בעיקר קרבינים שונים ללא שינויים מהותיים
תכנון סרגיי מוסין ולאון נגאן
שנות שירות 1891 - עד ימינו (הייצור התעשייתי הופסק בשנת 1965)
מידע טכני
קליבר \  7.62 \times 54 \ \mbox{mmR}
פעולה רובה בריח
הזנה מחסנית
כוונות ברזל, כוונות טלסקופיות
אורך כולל 1,232 מ"מ
אורך קנה 730 מ"מ ו-514 מ"מ (קרבין)
משקל ריק 4 ק"ג ו-3.4 ק"ג (קרבין)
קצב אש כ-10 כדורים לדקה
מהירות לוע 865 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי 2,000 מטר

מוסין נגאן (רוסית: Мосин-Наган), רובה בריח צבאי בעל מחסנית של 5 כדורים ששימש את כוחות האימפריה הרוסית, ברית המועצות אחריה ומדינות אחרות לאחר הפצת הרובה בעולם.

המוסין, שכונה גם "רובה שלוש השורות" (Трёхлинейная винтовка) על שום השיטה הרוסית הישנה למדידת קוטרם של כלי הנשק, היה הרובה הראשון שהשתמש בתחמושת בקליבר 0.30 וקוטר 7.62x54R מ"מ. הוא היה בשירות בדגמים שונים מ 1891 ועד סוף שנות השישים, אז הוחלף על ידי הדרגונוב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הנסיון המר במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878), בה נלחמו הרוסים ברובי ירייה בודדת כ"ברדן" ו"קרלה" כנגד העות'מאנים, שצוידו ברובי וינצ'סטר משוכללים, החלו הרוסים בשנת 1882 לפתח רובה מוזן מחסנית. הם בחנו אפשרויות רבות, ביניהן דגמים משופרים של הברדן ודגמים שנוצרו על ידי יצרנים אירופיים אחרים. סגן צעיר בשם סרגיי איבנוביץ' מוסין הציע תכנון משלו בקוטר "3 קווים" (מידה רוסית קדומה השווה 0.3 אינץ' או 7.62 מ"מ) שהתבלט כמוצלח לצד רובה של הבלגי לאון נגאן בקוטר 3.5 "קווים". במבחנים שנערכו ב-1891 העדיפו הבוחנים חד משמעית את רובהו של נגאן ו-10 מתוך 14 חברי ועדת הבחירה בחרו בו. עם זאת, לחץ ניכר להעדפת רובה מתכנון מקומי הביא לפשרה : רובהו של מוסין ייוצר עם מנגנון ההזנה של נגאן וכונה בסימן "1891" על שם אותה שנה.

היצור החל בשנת 1892 במפעלי הנשק בטולה, איז'בסק וססטרורייצק. בשל יכולת הייצור המוגבלת של מפעלים אלו הוזמנו חצי מיליון רובים מחברה צרפתית בשם Manufacture Nationale d'Armes de Châtelleraut. עד מלחמת רוסיה יפן בשנת 1904 היו כ-3,800,000 רובים בשירות הצבא הרוסי.

בין השנים 1891 ו-1910 יוצרו מספר תתי דגמים משופרים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה סבלו הרוסים ממחסור חמור באמצעי ייצור ונשק, ולכן הזמינו שוב יותר מ-3 מיליון רובי מוסין-נגאן שיוצרו על ידי חברות נשק אמריקאיות. מספרים גדולים של רובי מוסין-נגאן הגיעו כשלל לידי כוחות הגרמנים והאוסטרו-הונגרים והיו בשימוש כוחות עורפיים וכוחות הצי הגרמני. פינלנד קנתה בשנות העשרים כמויות גדולות של רובים אלו מאוסטרו-הונגריה.

הרובה היה בשימוש נרחב בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה, אם כי ייצור רובים חדשים פחת במידה ניכרת. עם ניצחונו של הצבא האדום הוקמה ועדה בשנת 1924 לבחינת מודרניזציה ברובה, שעד אז היה בשירות כבר כארבעה עשורים. מסקנות הוועדה הובילו לייצור דגם 1891/30 שהותקנו בו כוונות מטריות עם מגן על הכוונת הקדמית, קוצר הקנה, הותקן כידון חדש ונערכו שינויים נוספים. עד 1945 יוצרו כ-17 וחצי מיליון רובים מדגם זה.

בשנת 1932 אומץ המוסין-נגאן גם כרובה צלפים, והיה בשימוש הצלפים של ברית המועצות במלחמת העולם השנייה. וסילי זייצב התפרסם בשימוש בו. הרובה זכה למוניטין כעמיד ואמין ביותר, מדויק וקל לאחזקה. דגמי מוסין-נגאן של צלפים הם פריט מבוקש בקרב אספנים, בעיקר בארצות הברית.

לאחר מלחמת העולם השנייה פסק ייצור הרובה, וברית המועצות הוציאה אותו משירות בהדרגה לטובת ה-AK-47 (קלשניקוב) והדרגונוב. הוא עדיין היה בשימוש בארצות רבות, ובהן מצרים (בה יוצר תחת השם "ריאד"), שם שימש את הצלפים המצריים בתעלת סואץ במלחמת ההתשה.