מוסר (הלכה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מוֹ‏סֵר הוא מונח הלכתי המתייחס למי שגורם לאדם מישראל או לממונו להמסר בידי גורם בעל כוח (אנס), בעיקר שאינו יהודי. דין זה נתקן כדי להילחם בתופעת המלשינות, כדי שיהודי שהיה לו סכסוך עם יהודי אחר, לא ישתמש בשלטון או בגורם אחר בעל כוח כדי לנקום בו. בתרבויות ותת תרבויות רבות קיימת ענישה למי שפוגע ומפר את הלויאליות החברתית.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו הדין הוא בתלמוד מסכת בבא קמא, כנראה על רקע של חיי יהודים בין גויים, בארץ ישראל תחת שלטון המלוכה הרומית, וכן בבבל ובפרס, כפי שמתועד בתלמוד הבבלי על מעשה התנכלות לראש הגלות שם. דיני מוסר נדונו בתלמוד בבלי, במסכת בבא קמא (קי"ז), ברמב"ם בהלכות חובל ומזיק ובשולחן ערוך (חו"מ שפח).

גדרו של מוסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם קובע כי "אסור למסור ישראל ביד גויים, בין בממונו בין בגופו, ואפילו רשע ובעל עבירות, ואפילו היה מיצר לו ומצערו"‏‏[1]. הרמב"ם יוצר אבחנה בין שני סוגי מוסרים, "שנים הם המוסרין: המוסר חבירו ביד עכו"ם להורגו או להכותו, והמוסר ממון חבירו ביד עכו"ם או ביד אנס שהוא כעכו"ם, ושניהם אין להם חלק לעוה"ב"‏‏[2]

הוא מביא שם כדוגמה למוסר, פלוני, שבעקבות גזירת מלך להביא לו יין או תבן, מספר על רכוש זה שנמצא אצל אדם מסוים, וגורם בכך שרכוש זה נלקח בידי אנשי המלך.

כל דין מוסר הוא במי שמגלה רכוש של זולתו מיוזמתו ומרצונו החופשי, אך אם נכפה עליו לספר הוא פטור. על פי ספר החינוך שמסנף את איסור מוסר לרכילות, הכפיה לספר לא חייבת להיות בעינוי גופני או באיום עליה, אלא אף באיום ללקיחת כספו או רכושו של אדם‏‏[3].

דינו של מוסר שגרם לנזק ממוני, שהוא או יורשיו, חייבים לפצות את הנפגע מהטוב שבנכסיו. "המוסר ממון חבירו ביד אנס, חייב לשלם מן היפה שבנכסיו, ואם מת גובין מיורשיו, כשאר כל המזיקין"‏‏[4]

התמודדות עם מוסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכדי למנוע ממוסר למסור, הרמב"ם סובר שמותר להורגו אפילו בזמנו שלא דנו דיני נפשות, אבל רק שהאדם עומד במריו, לאחר שקיבל התראה שלא למסור את זולתו‏‏[5], כפי המסופר בתלמוד על רב כהנא. ויש האומרים כי אין להורגו, אם אפשר להנצל ממנו בפגיעה באחד מאיבריו, כמו לחתוך לשונו או לעוורו, שדינו של מוסר אינו גרוע מדין רודף.

מכיוון שההריגה איננה בגדר של עונש אלא מניעת המעשה, לאחר שכבר ביצע את המסירה אסור להורגו, אלא אם כן הוא נעשה מועד למסור, ועלול למסור שוב. השולחן ערוך קובע: כי "מי שמוחזק ששלשה פעמים מסר ישראל או ממונם ביד עכו"ם, מבקשים עצה ותחבולה לבערו מהעולם"‏‏[6]. וכן פוסקים התשב"ץ‏‏[7] והכתב סופר‏‏[8]. אמנם בזמן הזה נפסק שאסור להרוג מוסר, כדברי ה"חזון איש"‏‏[9].

על פי רבנו אשר מלוניל במקרה של מוסר מועד, הדרך להתמודד איתו היא למוסרו בעצמו ביד השלטון. על פי בעל הטורים לאחר התראה "מצווה למוסרו ביד השלטון". אדם נוסף שמותר למוסרו ביד השלטון לפי בעל הטורים הוא מי שמיצר ומצער לציבור, אבל לא ליחיד. "וכל המיצר לציבור ומצערם מותר למסרו ביד השלטון להכותו ולקנסו ולאסרו"‏‏[10].

היחס למוסר בחברה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקהילות היהודיות היחס לאנשים שגרמו ליהודים או רכושם להמסר לידי גויים, היה יחס כאל בוגדים ורשעים - "שהוא רשע ואין לך פסול יתר מזה" ‏‏[11]. לפי הרמב"ם ה"מוסר" אין חלק לעולם הבא, ויצא מכלל ישראל[12] ונחשב לפחות מגוי. ובדומה סובר המהר"ל‏‏[13] שמוסר ופורש מדרכי ציבור הם עניין אחד, וכותב "וכן המוסר ממון ישראל ביד גוי הוא מדרכי המינות, אשר אינו חס על ישראל בעל אמונתו, ומוסרו ביד הגוי".

השלכות מעשיות שמרחיקות אדם שנחשב למוסר מהקהילה היהודית, הם פסילתן וגניזתן של כתבי קודש שכתבם מוסר, כדין ישראל מומר או כותי‏‏[14] וכן פסילתו של מוסר לתת עדות בבית דין‏‏[15].

מדינת ישראל ודין מוסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן פשוט נראה כי דין מוסר שייך בעיקר בגלות, כאשר ישנו שלטון של גויים ואין מערכות צדק שיכולות להגן מפני התעמרות ביהודים וברכושם. זאת ועוד, נראה כי דין זה לא יכול להיות מכוון כלפי השלטון ואנשיו, בשל סמכותו מצד הכלל ההלכתי דינא דמלכותא דינא וכן מצד דין של מלך ישראל ‏‏[16].

עם זאת, נראה שישנם ציבורים שונים שבהם יש פקפוקים וספקות בעניין, ויש הסוברים כי דין מוסר חל גם כלפי מדינת ישראל, ובמיוחד בשל מערכת המשפט שלה שלא דנה לפי דין תורה, ועלולה לענוש ולקנוס שלא לפי המשפט העברי הטהור. בקרב החרדים למשל רווחת הדעה שאסור לדווח ולהביא לידיעת המשטרה על פשע שביצע אדם, כי בכך הם עוברים על דין מוסר. בתקשורת דווח כי חבר הכנסת החרדי יעקב ליצמן התחבט רבות והתייעץ עם רבנים לפי שדיווח על ההצבעה הכפולה של חבר הכנסת יחיאל חזן‏‏[17]. לעתים נעשה שימוש בכלי זה לניגוח במאבק פוליטי. כך למשל קרה כאשר שר התקשורת החרדי ממפלגת ש"ס אריאל אטיאס, החליט לסגור את תחנות הרדיו הפירטיות. בשל ביצוע החלטתו ניתלו מודעות נאצה הקובעות כי יש לו דין מוסר‏‏[18].

סוגיית מוסר עלתה לדיון ציבורי גם במגזר הדתי-לאומי בעת ביצוע תוכנית ההתנתקות. רבנים בציבור הדתי לאומי כרב משה צוריאל‏‏[19] טענו כי סיוע בהעברת רכוש יהודי לידי ערבים, אף שהשלטון היהודי מצווה על כך, הוא בגדר של דין מוסר ואסור לעשותו. בניגוד לרב צוריאל שטען טענה כללית, הרב ישראל אריאל הצביע באופן קונקרטי על אנשים שיש להם אחריות בדבר, והוציא בשנת 2007 "פסק הלכה" של דין מוסר כנגד האלוף יאיר נוה, ששימש אז כאלוף פיקוד מרכז, בגין הוצאת צוי הרחקה כנגד פעילי ימין ביו"ש. בעקבות פסק ההלכה, הורה היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית בסעיף הסתה לאלימות כנגד הגורמים המעורבים: הרב אריאל‏‏[20] ‏‏[21], הרב ישי באב"ד, מזכיר ועד רבני יש"ע‏‏[22] ועוד. מנגד שורת רבנים ואישי ציבור התייצבו להגנת נוה, ביניהם מועצת יש"ע, חבר הכנסת אורי אריאל והרב הראשי האשכנזי, הרב יונה מצגר. הרב צפניה דרורי יצא להגנת האלוף ותקף את הפסק באופן חריף, "כל מי שפוסק דין מוֹ‏סֵר, למפקד שמציל רבים מישראל - הֵחִיל על עצמו דין רודף"‏‏[23].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏רמב"ם, משנה תורה, הלכות חובל ומזיק פרק ח הלכה ט'‏
  2. ^ ‏רמב"ם, משנה תורה, הלכות תשובה פרק ג' הלכה י"ב‏
  3. ^ ‏ספר החינוך - מצווה רלו‏
  4. ^ ‏רמב"ם, משנה תורה, הלכות חובל ומזיק פרק ח הלכה א'‏
  5. ^ ‏רמב"ם, משנה תורה, הלכות חובל ומזיק פרק ח' הלכה י'‏
  6. ^ ‏שו"ע, חושן משפט סימן שפ"ח‏
  7. ^ ‏שו"ת תשב"ץ, ח"ב סי' כ"ו‏
  8. ^ ‏שו"ת כתב סופר, יו"ד סי' קל"ז‏
  9. ^ ‏יורה דעה, סי' ב, סוף סעיף ט"ז‏
  10. ^ ‏טור, חושן משפט סימן שפח‏
  11. ^ ‏רמב"ם, משנה תורה, הלכות חובל ומזיק פרק ח הלכה ח'‏
  12. ^ ‏רמב"ם, הלכות עדות, פרק י"א הלכה י'‏
  13. ^ ‏חידושי אגדות ח"א, עמ' קיב, על מסכת ראש השנה י"ז ע"א‏
  14. ^ ‏רמב"ם יד החזקה - הלכות תפילין מזוזה וספר תורה פרק א' הלכה י"ג‏
  15. ^ ‏רמב"ם, הלכות עדות, פרק י"א הלכה י'‏
  16. ^ ‏עיינו ברמב"ם משנה תורה, הלכות מלכים סוף פרק ג' ופרק ד', שם קובע הרמב"ם שיש למלך ישראל רשות להרוג כל מי שממרה את פיו ומי שמבזהו, וכן סמכויות מופלגות נוספות כמו הטלת מיסים ומכס, גיוס לצבאו ולתפקידים שנדרשים לקיום המדינה ועוד‏
  17. ^ ‏אבישי בן חיים, שלמות הארץ או הפער החברתי?, אתר nrg‏
  18. ^ ‏חזקי עזרא, "דין מוסר" על שר התקשורת מש"ס, ערוץ 7‏
  19. ^ הרב משה צוריאל, ‏האם משתתפי הגירוש כשרים למניין?, אתר ערוץ 7‏
  20. ^ חקירה פלילית נגד רבנים שגזרו "דין מוסר" על אלוף פיקוד מרכז, אתר הארץ‏
  21. ^ ראש מכון המקדש נחקר על הסתה ואיומים על נווה, אתר הארץ‏
  22. ^ המשטרה עצרה את מזכיר ועד רבני יש"ע, אתר NFC‏
  23. ^ הרב צפניה דרורי יוצא להגנת אלוף פיקוד מרכז, אתר ynet‏