מועדון ארוחת הבוקר
| מועדון ארוחת הבוקר | |
|---|---|
 כרזת הסרט |
|
| שם במקור: | The Breakfast Club |
| בימוי: | ג'ון יוז |
| הפקה: | ג'ון יוז נד טנון |
| תסריט: | ג'ון יוז |
| עריכה: | דידי אלן |
| שחקנים ראשיים: | ג'אד נלסון מולי רינגוולד אמיליו אסטבז אנטוני מייקל הול אלי שידי פול גאלסון |
| מוזיקה: | רובי בנסון קרלה דה ויטו קית' פורסי ג'ק יוס |
| צילום: | תומאס דל רות |
| חברת הפצה: | סרטי יוניברסל |
| הקרנת בכורה: | 15 בפברואר 1985 |
| משך הקרנה: | 97 דקות |
| שפת הסרט: | אנגלית |
| תקציב: | 1,000,000 דולר [דרוש מקור] |
| הכנסות: | 51,525,171 דולר[1] |
| דף הסרט ב-IMDb | |
מועדון ארוחת הבוקר (באנגלית: The Breakfast Club) הוא סרט קולנוע אמריקני משנת 1985 בבימויו של ג'ון יוז. הסרט עוקב אחרי חמישה בני נוער, אשר כל אחד מהם מייצג צעיר סטריאוטיפי שונה בתיכון בארצות הברית של שנות ה-80, הנמצאים ביחד בריתוק ביום שבת, ה-24 במרץ 1984, בתיכון שרמייה שבאלינוי. במהלך הסרט מגלה כל אחד מהצעירים שחבריו עמוקים יותר מהסטריאוטיפים שלהם. הסרט נקרא בשם "מועדון ארוחת הבוקר" כיוון שכך השיב בנו של אחד מחבריו של יוז כשנשאל איך נקרא הריתוק ביום שבת בבית סיפרו.
בני הנוער בסרט שוחקו על ידי אמיליו אסטבז (אנדרו קלארק, הספורטאי), אנטוני מייקל הול (בריאן ראלף ג'ונסון, החנון), ג'אד נלסון (ג'ון בנדר, המורד המסומם), מולי רינגוולד (קלייר סטנדי, המפונקת העשירה) ואלי שידי (אליסון רינולדס, המוזרה). פול גאלסון שיחק את ריצ'רד וארנון, המנהל והאחראי על התלמידים, וג'ון קפלוס שיחק את השרת, קרל יוז. מכל הצוות רק רינגוולד והול, היו באמת בני נוער בשעת צילום הסרט ונלסון היה באותה תקופה בן 25.
הופעתו של ג'אד נלסון הושפעה רבות משיטת המשחק הייחודית שלו לפיה הוא נשאר בדמות גם כשהמצלמה הייתה כבויה. הוא הואשם בכך שהציק למולי רינגוולד, על הסט, בשל התעקשותו להישאר בדמות. ההתנהגות זו, כמעט הביאה את יוז לידי פיטרו של נלסון. באופן אירוני, היה זה "יריבו" בסרט, אמיליו אסטבז, שקם להגנתו.
רינגוולד והול יצאו ביחד במשך זמן קצר לאחר סוף הקרנת הסרט.
חלק מהשחקנים (שיידי, רינגוולד, הול וגאלסון) הופיעו יחד בטקס הסרטים של MTV לשנת 2005 שם קיבל הסרט את פרס דלי הזהב עבור מצוינות.
שיר הנושא של הסרט הוא (Don't You (Forget About Me של סימפל מיינדס. השיר שהופיע בפסקול הסרט הפך לאחד השירים המצליחים של שנות השמונים.
ניתוח העלילה [עריכה]
רבים טוענים כי סוף הסרט, בו אליסון (המוזרה) מוותרת על חלק מתכונותיה, והופכת לנערה רגילה (איפור, חולצה ורודה) היה מאכזב[דרוש מקור]. עם זאת, היא לא איבדה לגמרי את נטיותיה הקליפטומניות ובסוף הסרט היא לוקחת את סמל הקבוצה של אנדרו (הספורטאי) כסימן של חיבה.
כיוון שיש במועדון ארוחת הבוקר חמש דמויות, אחת מהדמויות נאלצה להישאר לבד בשעה שהארבע האחרות הופכו לזוגות. מספר צופים מצאו אכזבה בכך שדווקא בריאן (החנון) נשאר לבד, ובכך חיזק את המוסכמה שאנשים חכמים לא יקבלו תשומת לב של המין השני באותה מידה בה יקבלו אותה אנשים אתלטים או מורדים. יוז טען בתגובה שבריאן, למרות כישוריו האקדמיים לא היה מפותח מספיק מבחינה רגשית בשביל להיות במערכת יחסים.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- "מועדון ארוחת הבוקר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים [עריכה]
- ^ הוצאות והכנסות הסרט מועדון ארוחת הבוקר באתר Box Office Mojo
| ג'ון יוז | ||
|---|---|---|
| בימוי וכתיבה |
בת 16 הייתי (1984) • מועדון ארוחת הבוקר (1985) • חלומות צעירים (1985) • שמתי ברז למורה (1986) • תקועים בדרך (1987) • צירי לידה (1988) • הדוד באק (1989) • נוכלת ושמה סו (1991) |
|
| כתיבה בלבד |
National Lampoon's Class Reunion (1982) • מיסטר אמא (1983) • נסיעה נעימה, המפתחות בפנים (1983) • Nate and Hayes (1983) • חופשה מטורפת באירופה (1985) • יפה בורוד (1986) • משהו נפלא (1987) • The Great Outdoors (1988) • כיף של חופשה (1989) • שכחו אותי בבית (1990) • Career Opportunities (1991) • דאץ' (1991) • קוראים לי בטהובן (1992) • שכחו אותי בבית 2 אבוד בניו יורק (1992) • דני שובבני (1993) • חופשה בחיתולים (1994) • נס ברחוב 34 (1994) • 101 כלבים וגנבים (1996) • הפרופסור המפוזר (1997) • שכחו אותי בבית 3 (1997) • Reach the Rock (1998) • מבקרים מטורפים (2001) • יפה במנהטן (2002) • Drillbit Taylor (2008) |
|
