מועמר קדאפי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מועמר קדאפי
(7 ביוני 1942; סירת, לוב
 - 20 באוקטובר 2011; סירת, לוב) (בגיל 69)
Muammar al-Gaddafi at the AU summit.jpg
מועמר קדאפי בוועידת האיחוד האפריקאי בשנת 2009
שם בשפת המקור معمر القذافي
מדינה לוב
בת-זוג פאטיה אל נורי (גרושים)

ספיה פרקש (1970 - 2011)

מנהיג ומדריך המהפכה הגדולה של לוב
תקופת כהונה 1 בספטמבר 1969 - 23 באוגוסט 2011 (41 שנים)
הקודם בתפקיד אידריס הראשון, מלך לוב
הבא בתפקיד מוסטפא עבד אל-ג'ליל
מועמר קדאפי, 2006
קדאפי (במדים חומים) בפגישה עם נשיא יוגוסלביה טיטו (במדים כחולים)

מוּעַמַר אל-קַדָאפִיערבית: مُعَمَّر ٱلْقَذَّافِيّ, תעתיק מדויק: מֻעַמַּר אלְקַדָּ'אפִיּ , ‏7 ביוני 1942 - 20 באוקטובר 2011) היה שליטה הדיקטטורי של לוב, מאז תפס את השלטון בהפיכה צבאית בספטמבר 1969 ועד ההתקוממות בלוב שבמהלכה כבשו את רוב שטחי המדינה כוחות מועצת המעבר הלאומית בסיוע קואליציה רב-לאומית של צבאות נאט"ו, איחוד האמירויות הערביות, ירדן, קטאר, שבדיה, תוניסיה, וניז'ר. קדאפי מצא את מותו בידי כוחות המורדים ב-20 באוקטובר 2011 בעיר הולדתו סירת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדאפי נולד בעיר סירת למשפחת נוודים בדואית משבט הקד'אד'פה בצפון לוב. למד בבית ספר תיכון יוקרתי בעיר סבהא בדרום לוב בשנים 1956 - 1961, וסולק משם בגלל פעילותו הפוליטית (הוא הטיף לפאן-ערביות ולגינוי המערב, בהשראת נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר).

בשנת 1963 סיים בהצלחה את לימודיו באוניברסיטת לוב (בעיר הבירה טריפולי), והתקבל לאקדמיה הצבאית בעיר בנגאזי. באקדמיה גיבש קבוצת חברים, במטרה להפיל את השלטון הפרו-מערבי בהפיכה צבאית. בשנת 1965 נשלח לאימון מתקדם בבריטניה, ובשנת 1966 הוסמך כקצין קשר וחזר ללוב.

תפיסת השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בספטמבר 1969 עמד קדאפי (אז קצין בדרגת סרן) בראש קבוצת קצינים שביצעה הפיכה צבאית והפילה את שלטון המלך אידריס הראשון, שגורש למצרים. השלטון החדש, שכונה "מועצת הפיקוד של המהפכה" (RCC) הכריז על ביטול המלוכה והקמת "הרפובליקה הערבית של לוב". קדאפי הפך לשליט המדינה, על אף שלא אחז בתואר רשמי כלשהו. במסמכים רשמיים של לוב, קדאפי תואר כ"המנהיג האח, ומדריך המהפכה". קדאפי קידם את עצמו מדרגת סרן לדרגת קולונל (אלוף משנה). הוא סירב לקדם את עצמו לדרגת גנרל, משום שלטענתו "החברה המושלמת של לוב נשלטת על ידי העם, ולכן אין צורך בתואר מנופח או בדרגה צבאית עליונה".

מדיניות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדאפי הנהיג מדיניות פנים ששילבה לאומיות ערבית ורווחה וכונתה "סוציאליזם אסלאמי". החברות הגדולות נמצאו בבעלות הממשלה, וחברות קטנות נמצאו בבעלות פרטית. באופן רשמי, הערכים המרכזיים של החברה היו "רווחה, חירות, חינוך ודמוקרטיה". נקבעו חוקי מוסר שמרניים, שאוסרים בין השאר על מכירת משקאות חריפים ומשחקי הימורים. קדאפי פירט את תפיסת עולמו ב"ספר הירוק", שיצא לאור בשנת 1976.

קדאפי הנהיג בלוב משטר המבוסס על פולחן אישיות בסימן הסיסמה "אלוהים, מועמר (קדאפי) ולוב - זה הכל". חיי אזרחי המדינה וחינוכם כוונו באמצעות שטיפת מוח לאמונה אישית לאו דווקא באידאולוגיה של קדאפי אלא בו-עצמו ובנאומיו. רוב האזרחים, בעקבות חינוך ארוך שנים אכן גילו אמונה וביטחון בדמותו של המנהיג‏[1].

בניגוד לערכים המוצהרים, כל גילוי התנגדות לשלטון נתקל באלימות קשה. בפברואר 1980 רצחו סוכנים לובים מתנגדים שחיו בגלות.

באוקטובר 1993 ערכה קבוצה בת כ-2,000 חיילים ניסיון כושל להתנקש בחייו של קדאפי. ביולי 1996 פרצו מהומות אלימות במחאה על שלטונו של קדאפי, בסיום משחק כדורגל.

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדאפי ראה בעצמו מנהיג ומורה דרך ברמה עולמית ולפיכך נטה המשטר הלובי להתערב בענייניהן של מדינות ערב ואפריקה, הן בתמיכה צבאית במדינות אלה בכוחות פנימיים המתאימים להשקפותיו והן בדרך כלכלית. למרות ששלטונו של קדאפי נתפס בעולם המערבי כדיקטטורי ורצחני ואף הוטלו עליו לא פעם עיצומים, נהנית לוב מחוסן יחסי בזירה הבינלאומית. חוסן זה מבוסס על שני יסודות: א. היותה של לוב ספקית נפט מרכזית לעולם המערבי ו-ב. שליטת לוב במעבר פליטים מאפריקה דרכה אל האי האיטלקי למפדוזה הסמוך לחופיה. עובדה זו הניחה לפתחה של אירופה בכלל ואיטליה בפרט, איום קבוע שאם רק ירצה קדאפי יש ביכולתו "להציף אותה בפליטים".

עם עלייתו של קדאפי לשלטון הכריז כי הוא מתחייב להוציא את מדינתו מהפיגור הבינלאומי. הוא ציווה להוציא את כוחותיה של ארצות הברית מלוב ולסגור את נמל התעופה של צבא ארצות הברית במדינה.

לוב פתחה תחת שלטון קדאפי בסיסי טרור בשטחה ונתנה חסות לארגוני טרור ערבי ברחבי העולם. המשטר הלובי החל בחימוש מואץ ופתח בהסתה אנטי-ישראלית תוך קריאה לאיחוד כל מדינות ערב למדינה אחת ואיום על מדינות ערב שגילו יחס חיובי לישראל (שאחד משיאיו היה במלחמת לוב-מצרים ביולי 1977).

עוד לפני שתפס קדאפי את השלטון פלשה לוב ב-1968 לשטח צ'אד מתוך מגמה למנוע את התפשטות מלחמת האזרחים במדינה אל שטחי לוב ולהשיג שליטה על "הרצועה הכחולה", שטח עשיר במתכות ובראשן אורניום, הסמוך לגבול. במהלך שנות שלטונו של קדאפי פלש צבא לוב לצ'אד ארבע פעמים: בשנים 1978, 1979, 1980 - 1981 וב"מלחמת הטויוטה" בשנים 1983 - 1987. התערבות צבא לוב הוגבלה לסיוע אש בארטילריה ובמתן "מטריה אווירית" לכוחות הקרקעיים של בעלות בריתה בצ'אד‏[2].

כחלק מן האידאולוגיה של קדאפי, לפיה יש לאחד את המוסלמים-האפריקאים לכדי ישות מדינית אחת, החל כבר מ-1972 ליצור את הלגיון האיסלאמי הפאן-אפריקאי. הלגיון הורכב משכירי חרב, אזרחי מדינות חבל הסאהל כצ'אד, ניז'ר, מאלי, הרפובליקה המרכז אפריקאית וסודאן, שזכו לאימון ולמשכורות גבוהות. בפרט נסמך הלגיון על בני שבטי הטוארג והג'נג'וויד (שבטי בדואים מוסלמים מדארפור), להם ייחס קדאפי זיקה למקורות העם הלובי ועליונות גזעית. בנוסף לכך הלגיון היה פתוח לכל שכיר חרב הן ממדינות אפריקאיות, הן ממדינות ערב והן ממדינות כסרביה ואוקראינה, כל עוד הם נשבעו אמונים לקדאפי, לפי מתכונת לגיון הזרים הצרפתי[3]. הלגיון, שחלק מלוחמיו גויסו בכפייה וחלקם התפתו להצעות לשכר ולכבוד, נשלח להלחם בסדרת הפלישות לצ'אד. לאחר גירושה הסופי של לוב משטחי צ'אד ב-1989 צומצם כח הלגיון מכ-7,000 איש בשיאו לכ-2,000 איש.

מחנות האימונים של הלגיון שימשו לאימון והדרכה של קבוצות רבות בעולם הערבי ובאפריקה בהם אנשי אש"ף, אנשיו של הרודן הליברי צ'ארלס טיילור, אנשי קבוצת המורדים "החזית המהפכנית המאוחדת" (Revolutionary United Front - RUF) של פודאי סאנקו מסיירה לאונה וכן כוחות צבאיים מלבנון, סוריה ואוגנדה.

נשיא ארצות הברית רונלד רייגן ניסה להפיל את שלטונו של קדאפי, ובמרץ 1982 הכריז על איסור אמריקני על ייבוא נפט מלוב ועל שיתוף פעולה כלכלי עם לוב. במהלך שנות ה-80 תקפה ארצות הברית ספינות נפט לוביות, וב-15 באפריל 1986 נערכו הפצצות על הערים המרכזיות טריפולי ובנגאזי, בתגובה לפיגוע בגרמניה בו נרצחו חיילים אמריקנים. בין 60 ההרוגים בהפצצות הייתה גם בתו המאומצת של קדאפי.

בשנת 1984 ירו למוות אנשי השגרירות הלובית בלונדון בשוטרת מקומית שפיקחה על הפגנה של מתנגדי השלטון. הירי הוביל לניתוק היחסים הדיפלומטיים בין לוב לבריטניה.

ב-14 באפריל 1986 הפציצה ארצות הברית את ארמונו של קדאפי בטריפולי, כתגובה לחסות שנתנה לוב לפעולות טרור כנגד אזרחים אמריקאים. משטר קדאפי קיים קשרים הדוקים ביותר עם משטר הבעת' של סדאם חוסיין בעיראק.

קדאפי סירב להסגיר לארצות הברית או לבריטניה את הסוכנים שהטמינו מטעני נפץ במטוס פאן-אם שהתפוצץ מעל סקוטלנד בשנת 1988, ולכן הוטלו על לוב סנקציות כלכליות חריפות מטעם האו"ם. בשנת 1999 הסכים קדאפי להסגיר את הסוכנים להולנד, והסנקציות הכלכליות הוסרו.

אחד מסממני תפיסתו העצמית כמורה דרך מוסרי הינו הפרס הבינלאומי לזכויות האדם על שם מועמר קדאפי, אותו הוא העניק משנת 1988.

פאן-ערביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדאפי נחשב לתומך נלהב של רעיון הפאן-ערביות (איחוד המדינות הערביות למדינת-על אחת). אחרי מותו של גמאל עבד אל נאצר בספטמבר 1970 הפך קדאפי לתומך החזק ביותר ברעיון. בשנת 1972 ניסה להקים מדינה ערבית מאוחדת עם מצרים וסוריה, אך הניסיון נכשל בגלל חילוקי דעות. בשנת 1974 חתם על הסכם איחוד עם תוניסיה, שלא יצא אל הפועל.

קדאפי היה תומך ראשי של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), ובעקבות חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים בשנת 1979 ניסה לזכות בתמיכתה של ברית המועצות. לוב הייתה המדינה הראשונה שקיבלה מטוסי קרב מדגם מיג 25, אך היחסים בין לוב לברית המועצות נחשבו למרוחקים. קדאפי קרא להקמת מדינה ערבית מאוחדת ביבשת אפריקה, ובשנות ה-70 וה-80 סייע לעשרות קבוצות מוסלמיות שניסו לבצע הפיכות צבאיות במדינות אחרות.

מעורבות בטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 וה-80 נחשב קדאפי לאחד התומכים העיקריים בטרור הבינלאומי. פעולות הטרור הבולטות בהן היה מעורב:

מועתאסם קדאפי במפגש עם הילארי קלינטון כיועץ לביטחון לאומי של אביו. רבים שאלו את עצמם אם אביו יוכל לבטוח בו לאחר שניסה להפילו מהשלטון, אך אביו מחל לו על כך ומינה אותו לתפקיד זה.

מדיניות כלפי המערב בשנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית גינה קדאפי בחריפות את ארגון הטרור אל-קאעידה, שתכנן וביצע את הפעולות. בשנת 2002 פרסם התנצלות רשמית על מעורבותו בפיצוץ המטוס מעל לוקרבי, והציע לשלם פיצויים למשפחות הקורבנות. קדאפי התראיין לרשת הטלוויזיה האמריקנית ABC.

בעקבות לכידתו של שליט עיראק, סדאם חוסיין, על ידי האמריקנים בשנת 2003, הודה קדאפי שלוב מפתחת נשק להשמדה המונית, והזמין פקחים בינלאומיים כדי לבדוק ולהשמיד את מלאי הנשק. קדאפי הודה שהסיבה לשיתוף הפעולה עם ארצות הברית היא חששו מגורל דומה לגורלו של סדאם חוסיין. הפקחים גילו אלפי טונות של נשק כימי, ותוכנית פעילה לפיתוח נשק גרעיני.

במרץ 2004 ערך ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר ביקור רשמי בלוב. בעקבות הצעדים שעשה קדאפי לקראת המערב, הודיעה ארצות הברית במאי 2006 על כוונתה לכונן מחדש את היחסים הדיפלומטיים עם לוב, וכמו כן להוציא אותה מרשימת המדינות התומכות בטרור.

אירועי 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ההתקוממות בלוב (2011)

בפברואר 2011 החל גל מחאה נגד שלטונו של קדאפי שהפכו להתקוממות מזוינת, כחלק מגל המחאות בארצות ערב. בהוראתו של קדאפי, הגיבו כוחות הביטחון הלוביים ביד קשה, והרגו מאות מפגינים. כנגד המפגינים טען קדאפי שמשום שאינו נושא בתואר שלטוני רשמי, הרי שהדרישה להתפטרותו היא אבסורדית, וכי המפגינים הם סוכנים של האימפריאליזם המערבי והכוחות המזוינים שמורדים בו מונהגים על ידי ארגון הטרור האסלאמי אל-קאעידה.

במרץ 2011, החליטה מועצת הביטחון של האומות המאוחדות על תקיפה צבאית בינלאומית כנגד כוחותיו של קדאפי. ב-30 באפריל 2011 מסר דובר הממשלה הלובית כי בנו הצעיר של קדאפי, סיף אל-ערב, בן 29, נהרג יחד עם שלושה מילדיו בהפצצות של נאט"ו בטריפולי.

ביוני 2011 הוציא בית המשפט הבינלאומי בהאג צו מעצר בינלאומי נגד קדאפי באשמת ביצוע פשעים נגד האנושות. קדאפי הואשם כי הורה על הרג, פציעה וכליאה של מאות אזרחים ב-12 הימים הראשונים של ההתקוממות נגדו.

באוגוסט 2011 כוחות המורדים השתלטו על ארמונו, הפילו את סמלי משטרו, ובעיני הקהילה הבינלאומית היה זה סופו הרשמי של שלטון קדאפי במדינה.

ב-20 באוקטובר 2011 נלכד קדאפי על ידי כוחות המורדים, בעיר הולדתו סירת ומצא את מותו בידיהם. את הרצח גינו מספר מנהיגים בכירים בעולם ביניהם ראש ממשלת רוסיה באותה תקופה, ולדימיר פוטין: "יש לא מעט משטרים עקומים בעולם, קדאפי ללא ספק היה דיקטטור, אבל את גורלו היו צריכים לפסוק בביהמ"ש ולא בצורה מזעזעת כפי שעשו המורדים". קדאפי נקבר ב-25 באוקטובר 2011 במקום סודי במדבר הלובי יחד עם בנו מועתאסם.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדאפי היה נשוי בשנית לספייה פרקאש. היה אב לשמונה ילדים, שבעה מהם בנים, כולם היו מפקדי גדודים בצבא לוב בתקופת שלטונו של קדאפי:

  • סייף אל-אסלאם (נולד ב-1972) אדריכל במקצועו, עמד בראש ארגון צדקה, שמעורב בתהליכי משא ומתן לשחרור בני ערובה שנחטפים על ידי קבוצות מוסלמיות ויש הטוענים שהוא זה אשר עמד מאחורי הספינה הלובית אמלתיאה. במשך שנים נתפס כיורשו של אביו, אך בשנת 2008 הודיע שהוא פורש מהחיים הפוליטיים. הוא אינו נשוי. בשנת 2011 נתפס בידי המורדים.
  • חניבעל מועמר (נולד ב-1975) שימש כיועץ לחברת התובלה הימית של לוב, והסתבך מספר פעמים עם רשויות החוק באירופה, בין היתר נתפס נוהג במהירות של 150 קמ"ש בשאנז אליזה. ב-2005 הכה בפריז דוגמנית שהייתה אז ידידתו, וזו הגישה נגדו תלונה על תקיפה. הוא נקנס ונידון למאסר על תנאי בן ארבעה חודשים. למרות זאת נשא לאשה דוגמנית זו, אלין סקאף, ובדצמבר 2009 תקף אותה וגרם לה חבלות בפניה כולל אף שבור, עת היו במלון קלארידג´ס שבלונדון. השוטרים הוזעקו למלון בעקבות צעקות האשה המוכה, אבל הפעם הסתיימה הפרשה בלי שהוגשה תלונה. האירוע המפורסם ביותר הוא המעצר שלו ושל רעייתו ביולי 2008 על ידי שלטונות שווייץ, בחשד שהיכו את משרתיהם. בעקבות המעצר נקטה לוב בצעדים כלכליים נגד שווייץ ועצרה את משלוחי הנפט אליה‏[4] והחזיקה כבני ערובה שני אנשי עסקים שווייצים ששהו בלוב. בוועידת הפסגה של ארגון המדינות המתועשות ביולי 2009 כינה קדאפי את שווייץ "מאפיה עולמית" וקרא לפרק אותה ולחלקה בין צרפת, גרמניה ואיטליה. באוגוסט 2011 פורסם כי נמלט לאלג'יריה.
  • מועתאסם באללה (1977 - 2011) נהרג מירי המורדים בעת הלינץ' שנעשה באביו. חטיפתו ורגעי חייו האחרונים צולמו על ידי המורדים ומתועדים בכלי התקשורת, כאשר המורדים מציעים לו לשתות ומודיעים לו שאלו רגעי חייו האחרונים. מועתאסם ניסה בעבר להדיח את אביו מהשלטון, דבר שמחל עליו אביו. הוא שירת בצבא לוב כיועץ לביטחון לאומי של אביו, וכמפקד על יחידה עצמאית שהייתה כפופה לו ישירות. נהרג יחד עם אביו בסירת ב-20 באוקטובר 2011.
  • סייף אל-ערב (1982 - 2011). נהרג בהפצצת נאט"ו בזמן מלחמת האזרחים בלוב.
  • ח'מיס (1983 - 2011). פיקד על חטיבת עילית בצבא הלובי, שנקראה על שמו. נהרג בקרבות עם המורדים.

קדאפי אימץ שני ילדים נוספים:

  • חאנה, נתפרסם כי נהרגה בהפצצה אווירית על לוב ב-1986, אך ב-2011 נתפרסמו ידיעות שהיא עדיין חיה.
  • מילאד אבוצטייה, הוא גם אחיינו, עליו נאמר שהציל את אביו בהפצצה ב-1986.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדאפי נהג לנסוע ברחבי הגלובוס כשהוא מלווה בגלינה קולוניצקה, האחות האוקראינית הצמודה שלו. הוא נהג לנוע כשהוא מוקף שומרות ראש חמושות (אשר נודעו בשם משמר האמזונות) ושכירי חרב ממדינות אפריקה. את אורחיו קיבל באוהל גדול ומפואר, אותו לקח גם במסעותיו בעולם. בעוד שבראשית ימי שלטונו הופיע בציבור לבוש מדים, הרי שבהמשך העדיף להופיע לבוש בגלימות וכיסויי ראש ססגוניים, שהדגישו את שייכותו השבטית-אפריקאית‏[5].

בספרה של אניק קוג'ן, כתבת מעיתון הצרפתי "לה מונד", מעלה שורה של עדויות שונות וקשות של ילדות ונערות שנחטפו ממשפחתן לשם הפיכתן לשפחות מין של קדאפי‏[6]. עדויות אלו מתארות כיצד נחשפו לאונס והשפלות מיניות קשות. ישנם דיווחים כי חמש נשים ממשמר האמזונות של השליט נאנסו על ידי קדאפי ובניו דרך קבע‏[7].

בינואר 2002 רכש קדאפי 7.5 אחוז מהבעלות על קבוצת הכדורגל האיטלקית "יובנטוס", תמורת 21 מיליון דולר, באמצעות חברת ההשקעות החיצונית של לוב (לפיקו). קדאפי היה מקורב מאוד לג'אני אניילי, שהיה המשקיע העיקרי בקבוצת פיאט. קדאפי נחשב לחובב שחמט, וביוני 2004 אירחה לוב בטריפולי את אליפות העולם בשחמט. בנובמבר 2002 הנחה קדאפי את תחרות "מלכת היופי" הראשונה של לוב, ששודרה באינטרנט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]