מועצה אזורית מפעלות אפק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מועצה אזורית מפעלות אפק הייתה מועצה אזורית שהתקיימה באזור מזרח גוש דן, חלק אחד ממנה בקרבת ראש העין והחלק האחר באזור בקעת אונו.

המועצה גבלה בצפון בראש העין ופתח תקווה, בדרום במועצה אזורית חבל מודיעין, יהוד וקריית אונו, במזרח באזור השומרון ובמערב בגני תקווה, סביון ופתח תקווה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלטה על הקמת מועצה אזורית אפק נתקבלה במרץ 1950[1]. המועצה הוקמה באוגוסט 1950 וכללה את כפר סירקין, גבעת השלושה, נחשונים, וגדוד 9[2]. עם הקמת קיבוץ עינת צורפה גם היא למועצה אזורית אפק ושטח המועצה הייתה 19,000 דונם[3]. חורשים שהוקמה בינואר 1955 צורפה גם היא למועצה[4].

בינואר 1951 הוקמה מועצה אזורית מפעלות שכללה את היישובים כפר מעש, גני יהודה ומגשימים[5]. לראש המועצה נבחר יונה קליין מכפר מעש[6]. עם הקמת סביון היא נכללה במועצת מפעלות.

בתחילת 1955 הוחלט על איחוד מועצה אזורית אפק עם מועצה אזורית מפעלות וכך קמה מועצה אזורית מפעלות אפק[7] שהתכנסה לראשונה ב-5 ביולי 1956[8]. בשנת 1960 צורפה גת רימון למועצה[9] ובשנת 1963 כללה המועצה 11 יישובים בהם התגוררו כ-3400 נפשות[10].

דו"ח מבקר המדינה שפורסם בשנת 1969 מצא חריגות תקציביות במועצה[11].

עד שנת 1978 כללה המועצה גם את היישוב סביון אשר הפך בשנה זאת למועצה מקומית נפרדת. המועצה התאחדה עם מועצה אזורית הירקון ומועצה אזורית השרון התיכון להרכבת מועצה אזורית דרום השרון במרץ 1980[12].

לאורך כל שנות קיומה, ראש המועצה של מועצה אזורית מפעלות אפק היה יצחק בנדר.

יישובי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת האיחוד כללה המועצה את שמונת היישובים:

לפני 1977 כללה המועצה גם את חגור וחורשים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]