מועצה אזורית סולם צור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מועצה אזורית סולם צור הייתה מועצה אזורית שהתקיימה בגליל המערבי, מהקמתה בשנת 1950 עד שנת 1982, עם הקמת מועצה אזורית מטה אשר, אשר איחדה בתוכה את מועצה אזורית סולם צור, מועצה אזורית געתון ומועצה אזורית נעמן. המועצה נקראה על שם סולמה של צור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמתה, כללה המועצה את הקיבוצים הוותיקים חניתה, מצובה ואילון, את היישובים החדשים: ראש הנקרה וגשר הזיו, ואת המושבים לימן (שנקרא אז "צה"ל"), בצת ושומרה[1]. לראש המועצה הראשון נבחר יהודה בן משה מקיבוץ מצובה[2]. עם השנים נוספו למועצה מושבי עולים שהוקמו בגליל המערבי: גורן (1950), יערה (1950), עבדון (1952), עין יעקב (1951) ואבן מנחם (1960). כן הוכללה שלומי במועצה משנת 1952, אך הוצאה ממנה בספטמבר 1960, עת הפכה שלומי למועצה מקומית[3]. בשנת 1958 הוקמה אדמית שנכללה במועצה[4].

לקראת סוף 1962, עם הוצאתה של מעלות-תרשיחא מתחומי מועצה אזורית מעלה הגליל, התקיימו דיונים בשאלה האם לצרף את שאר יישובי מעלה הגליל למועצה אזורית סולם צור או להעביר למועצת מעלה הגליל את יישובי העולים של מועצה אזורית סולם צור[5]. באותה תקופה כללה המועצה כ-4500 נפש בשלושה עשר יישובים ושטח השיפוט שלה הגיע ל-120,000 דונם, מתוכם כ-40,000 דונם היו בשימוש חקלאי[6][7]. בסופו של דבר הועברו יישובי העולים של מועצה אזורית סולם צור, גורן, יערה, עבדון, עין יעקב ושומרה, ביחד עם אבן מנחם למועצה אזורית מעלה יוסף.

בתחילת 1963 צורפה ערב אל עראמשה למועצה[8].

ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]