מועצת גדולי התורה

מועצת גדולי התורה היא הסמכות הרוחנית העליונה בתנועות אגודת ישראל ודגל התורה.

תוכן עניינים

1 תולדות המועצה
2 חברי מועצת גדולי התורה
3 ראו גם
4 קישורים חיצוניים
5 הערות שוליים

תולדות המועצה [עריכה]

הקמת המועצה [עריכה]

מועצת גדולי התורה הוקמה בעקבות הקמתה של אגודת ישראל, בקטוביץ' בשנת תרע"ב (1912)‏^[1]. הוחלט אז שתוקמנה לתנועה שתי מועצות: מועצת בעלי בתים ומועצת רבנים‏^[2] שבה יהיו חברים גדולי התורה בעולם‏^[3]. באותו מעמד התמנתה מועצה זמנית של רבנים‏^[4]. מבחינת סמכויות המועצה הוצעו הצעות בסגנון: "כל שאלה העומדת ושתעמוד על הפרק תפתר אך ורק על פי חות דעת מועצת גדולי התורה"‏^[5] ו"היא תהיה המנהלת הרוחנית אשר תעמוד בראש אגודת ישראל. דעת הוועד הזה תהיה מכרעת כשעלינו למדוד את הפעולות המעשיות באמת המידה של התורה ולהתוות להן דרך"‏^[6].

דרכי בחירה [עריכה]

לקראת הוועידה המתוכננת בבאד הומבורג באוגוסט 1914, שלא יצאה אל הפועל בגלל פרוץ מלחמת העולם הראשונה, פנתה הוועדה המארגנת אל רבנים ברחבי העולם היהודי בבקשה שיצביעו על גדולי הדור "היותר מצוינים בתורה ובחכמה" ממדינתם הראויים להיות חברים במועצה‏^[7].

דרך בחירה אחרת שהייתה יותר רווחת הייתה שהחברים במועצה צירפו אליה חברים חדשים.

שם המועצה [עריכה]

בקטוביץ טרם הוחלט על שם למועצת הרבנים, והרב יצחק אייזיק הלוי התנגד בשנת 1913 להצעת הרב שלמה ברויאר: "ועד גדולי הרבנים"‏^[3]. לקראת הועידה בבאד הומבורג ב-1914 השתמשה הוועדה המארגנת בשם "מועצת חכמי התורה"‏^[7]. היה גם שימוש בשם "מועצת גדולי ישראל"‏^[6]. עם זאת, השם "מועצת גדולי התורה" כבר תפס אחיזה בדיונים מסוף שנת 1912‏^[8].

עד השואה [עריכה]

אחת ההחלטות החשובות והידועות של מועצת גדולי התורה התקבלה במהלך הכנסייה הגדולה השלישית שהתקיימה במארינבאד שבצ'כוסלובקיה בשנת תרצ"ז (1937), כאשר חברי המועצה החליטו לדחות את תוכנית ועדת פיל לחלוקת ארץ ישראל בכתבם: "ארצנו הקדושה נתונה לנו מאדון העולם בשבועה וברית עולם... הארץ הקדושה אשר הקב"ה הציב גבולותיה בתורה הקדושה, נתונה לעם ישראל עַם עולם, וכל ויתור שהוא על אדמות קודש הנתונה לנו על ידי הקב"ה בגבולותיה, אין בו ממש"‏^[9]‏^[10].

בישראל [עריכה]

בעבר שימשה המועצת כסמכות העליונה של מפלגת אגודת ישראל. החלטות המועצה התקבלו על פי רוב, וסדר היום נקבע על ידי הנשיא ומזכיר המועצה. המועצה קבעה את זהות חברי הכנסת של המפלגה ומינויים פוליטיים נוספים, ונדרשה להחלטות באשר לנושאים הנוגעים לסדר היום הציבורי והחרדי בישראל. המועצה הובילה בשנות ה-50 קו של התנגדות לשותפות בממשלה והתנגדות לשותפות עם המפלגות הדתיות לאומיות, והצליחה לכפות את דעתה בנושא‏^[11]. לקראת הבחירות בשנת 1965 הרב סורוצקין הוביל קו מתבדל יותר, שמנע ריצה משותפת עם פועלי אגודת ישראל, כנגד עמדת הרבי מגור, והרב יחזקאל סרנא שדרשו ריצה משותפת‏^[12].

בסוף שנות ה-60, בעקבות פטירתו של ראש המועצה הרב זלמן סורוצקין, הצטמצמה מאוד פעילות המועצה. היו"ר שנבחר במקומו היה הרב משה יחיאל הלוי אפשטיין, אך החברים הדומיננטיים בה היו הרבי מגור והרב שך‏^[13]. מחלה שפקדה את הרבי מגור צמצמה עוד יותר את פעילות המועצה‏^[14]. לאחר המהפך והצטרפות אגודת ישראל לקואליציה, ניהלה מועצת גדולי התורה ישיבות תכופות שבהן עקבו אחר קיום ההסכם הקואליציוני‏^[15]. באותה תקופה הובילו את המועצה האדמו"ר מגור החדש - הרב שמחה בונים אלתר והרב שך. כעבור מספר שנים התגלע קרע בין חברי מועצת גדולי התורה ופעילותה שותקה.

בשנת תשמ"ט (1988), עם התפלגותה של אגודת ישראל והקמת מפלגת דגל התורה על ידי הפלג הליטאי, הוקמה מועצת גדולי תורה מקבילה, של מפלגת דגל התורה. באותה שנה התרעננה גם פעילות מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.

בהעשור הראשון של המאה ה-21 הפכה מועצת גדולי התורה למוסד סמלי. היא כמעט לא התכנסה, ובמקרים הנדירים שבהם התכנסו חבריה היה זה מפגש ללא דיונים והחלטות. עד לשנת 2009 קיבל את רוב ההחלטות הנוגעות לאגודת ישראל האדמו"ר מגור רבי יעקב אריה אלתר. את רוב ההחלטות הנוגעות לדגל התורה קיבל הרב יוסף שלום אלישיב, לעתים תוך התייעצות ברב אהרן יהודה לייב שטיינמן ובאחרים.

כינוס נדיר התקיים בכ"ח בתמוז תשס"ט (22 ביולי 2009), בעקבות מאבק השליטה על מוסדות החינוך העצמאי, במטרה לשנות את מעמדו החוקי של ארגון זה מאגודה עות'מאנית לעמותה. בכינוס השתתפו חברי מועצות גדולי התורה בישראל ובארצות הברית, מלבד החברים המזוהים עם חסידות גור.

בשנת תשע"ב חודשה פעילות המועצה של דגל התורה בראשות הרב שטיינמן ובצירוף חברים חדשים. בשנת תשע"ג הוקמה מחדש המועצה של אגודת ישראל.

בארצות הברית [עריכה]

מלבד המועצות הישראליות, קיימת גם מועצת גדולי התורה באמריקה, שבה חברים הן חסידים והן ליטאים. למועצת בארצות הברית הייתה פחות השפעה בציבור החרדי האמריקאי, עקב כך שרוב החסידויות שם אינן משתייכות לאגודת ישראל (כגון חסידות סאטמר וגרורותיה, חסידות באבוב, חסידות צאנז-קלויזנבורג וחסידות חב"ד), וכיום גם משום שרבים מרבני הציבור הליטאי בארצות הברית הם תלמידי בית בריסק המתנגדים לאגודת ישראל.

חברי מועצת גדולי התורה [עריכה]

עד מלחמת העולם השנייה [עריכה]

בקטוביץ' מונו לחברי המועצת האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת", רבי שלום דובער שניאורסון האדמו"ר מחב"ד, הרב חיים סולובייצ'יק, הרב יצחק אייזיק הלוי, הרב מאיר שמחה מדווינסק, רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, רבי איצלה מפוניב'ז, הרב שלמה זלמן ברויאר, הרב זאב פיילכנפלד מפוזן, הרב דוד צבי הופמן והרב קופל רייך מבודפשט‏^[4].

בכנסייה הגדולה בווינה בשנת תרפ"ג (1923) נכללו במועצה: החפץ חיים, האדמו"ר מגור, האדמו"ר מצ'ורטקוב, רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, רבי מאיר אריק, האדמו"ר מסוקולוב, הרב האדמו"ר מראדזין, הרב מאיר דן פלוצקי, הרב משה מרדכי אפשטיין, הרב מאיר שפירא מלובלין, הרב אברהם מנדל שטיינברג מברוד, הרב קלמן וובר מפיטשיאן והרב שלמה זלמן ברויאר‏^[16].

בשנת תרצ"ז היו חברי המועצה: רבי אברהם מרדכי אלתר, רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר מאלכסנדר, רבי דוד בורנשטיין מסוכטשוב, רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה, רבי מרדכי שלום יוסף פרידמן מפשמישל, הרב אלחנן וסרמן, הרב אהרן לוין, הרב אהרן קוטלר, הרב בן ציון יועזר (רבה של טורדה ונשיא לשכת התאחדות קהילות החרדים ברומניה), הרב דב בר אב"ד אוז'רקוב, הרב משה בלום אב"ד זמושץ', הרב זלמן סורוצקין, הרב יהודה לייב צירלסון, הרב יוסף צבי דושינסקי, הרב מנחם זמבה, הרב מרדכי רוטנברג רבה של אנטוורפן, הרב עקיבא סופר והרב שמואל דוד אונגר. נשיא המועצת היה הרב חיים עוזר גרודז'נסקי.

בישראל [עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה הוחלט להקים מועצות נפרדות בישראל, אירופה וארצות הברית. החברים הראשונים במועצה בישראל היו רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה, הרב אברהם יצחק קליין, רבי ברוך הגר האדמו"ר מסרט ויז'ניץ, רבי דב בריש וידנפלד, הרב זלמן סורוצקין, הרב יוסף כהנמן והרב מאיר קרליץ‏^[17].

בראש מועצת גדולי התורה עמד הרב איסר זלמן מלצר ולאחר מכן הרב זלמן סורוצקין. לאחר פטירתו של הרב סורוצקין נבחר לתפקיד הרב משה יחיאל הלוי אפשטיין (הרבי מאוז'רוב)‏^[18]. לאחר פטירת הרבי מאוז'רוב כיהנו בראשות המועצת הרבי מגור, רבי ישראל אלתר והרב שך, ולאחר פטירת הרבי מגור, מילא את מקומו אחיו, ה"לב שמחה".

לאחר פרישת הליטאים בתשמ"ט [עריכה]

לאחר פרישת הליטאים מאגודת ישראל שימשו כנשיאי המועצה האדמו"ר מגור בעל הלב שמחה והאדמו"ר מויזניץ. כחברי הנשיאות שימשו הרב פנחס מנחם אלתר (אז ראש ישיבת שפת אמת), הרב יוחנן סופר מערלוי והאדמו"ר הרב אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה. כחברי מועצה נוספים שימשו האדמו"רים רבי אברהם מנחם דנציגר מאלכסנדר, רבי ישראל דן טאוב ממודז'יץ ורבי לוי יצחק הורוביץ מבוסטון, והרבנים: הרב פישל רבינוביץ ראש ישיבת בויאן, הרב יצחק פלקסר ראש ישיבת שפת אמת, הרב אהרן ברנשטיין ראש ישיבת חיי עולם, הרב מרדכי יפה שלזינגר אב"ד חוג חת"ם סופר, הרב בנימין יהושע זילבר מחבר הספר "אז נדברו". משנת תשנ"ב הנשיא היה האדמו"ר מוויז'ניץ, עד לפטירתו בשנת תשע"ב.

בשנת תשע"ג נוספו חברים חדשים למועצה והיא כוללת את האדמו"רים: הרב יעקב אריה אלתר מגור, רבי ישראל הגר מויז'ניץ, רבי יששכר דב רוקח מבלז, רבי יוחנן סופר מערלוי, רבי אליעזר הגר מסרט ויז'ניץ, רבי צבי אלימלך הלברשטאם מצאנז, רבי שמואל ברזובסקי מסלונים, רבי נחום דב ברייאר מבויאן, רבי חיים שאול טאוב ממודז'יץ, רבי מאיר אלטר הורביץ מבוסטון, רבי מנחם מנדל הגר מויז'ניץ, רבי בן ציון רבינוביץ מביאלה ורבי ישראל משה פרידמן מסדיגורה.