מועצת גדולי התורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מועצת גדולי התורה היא הסמכות הרוחנית העליונה בתנועות אגודת ישראל ודגל התורה.

תולדות המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת גדולי התורה הוקמה בעקבות הקמתה של אגודת ישראל, בקטוביץ' בשנת תרע"ב (1912)‏[1]. הוחלט אז שתוקמנה לתנועה שתי מועצות: מועצת בעלי בתים ומועצת רבנים‏[2] שבה יהיו חברים גדולי התורה בעולם‏[3]. באותו מעמד התמנתה מועצה זמנית של רבנים‏[4]. מבחינת סמכויות המועצה הוצעו הצעות בסגנון: "כל שאלה העומדת ושתעמוד על הפרק תפתר אך ורק על פי חוות דעת מועצת גדולי התורה"‏[5] ו"היא תהיה המנהלת הרוחנית אשר תעמוד בראש אגודת ישראל. דעת הוועד הזה תהיה מכרעת כשעלינו למדוד את הפעולות המעשיות באמת המידה של התורה ולהתוות להן דרך"‏[6]. בכנסייה הגדולה בווינה בשנת תרפ"ג (1923) אושרו חברים קבועים במועצה‏[7]. באותו מעמד הכריז יצחק ברויאר בשם הוועד הפועל של אגודת ישראל שמועצת גדולי התורה עומדת "מעל להיכנסייה הגדולה בכל השאלות החשובות"‏[8].

דרכי בחירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הוועידה המתוכננת בבאד הומבורג באוגוסט 1914, שלא יצאה אל הפועל בגלל פרוץ מלחמת העולם הראשונה, פנתה הוועדה המארגנת אל רבנים ברחבי העולם היהודי בבקשה שיצביעו על גדולי הדור "היותר מצוינים בתורה ובחכמה" ממדינתם הראויים להיות חברים במועצה‏[9].

דרך בחירה אחרת שהייתה יותר רווחת הייתה שהחברים במועצה צירפו אליה חברים חדשים.

שם המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקטוביץ טרם הוחלט על שם למועצת הרבנים, והרב יצחק אייזיק הלוי התנגד בשנת 1913 להצעת הרב שלמה ברויאר: "ועד גדולי הרבנים"‏[3]. לקראת הועידה בבאד הומבורג ב-1914 השתמשה הוועדה המארגנת בשם "מועצת חכמי התורה"‏[9]. היה גם שימוש בשם "מועצת גדולי ישראל"‏[6]. עם זאת, השם "מועצת גדולי התורה" כבר תפס אחיזה בדיונים מסוף שנת 1912‏[10].

עד השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת ההחלטות החשובות והידועות של מועצת גדולי התורה התקבלה במהלך הכנסייה הגדולה השלישית שהתקיימה במרינבד שבצ'כוסלובקיה בשנת תרצ"ז (1937), כאשר חברי המועצה החליטו לדחות את תוכנית ועדת פיל לחלוקת ארץ ישראל בכתבם: "ארצנו הקדושה נתונה לנו מאדון העולם בשבועה וברית עולם... הארץ הקדושה אשר הקב"ה הציב גבולותיה בתורה הקדושה, נתונה לעם ישראל עַם עולם, וכל ויתור שהוא על אדמות קודש הנתונה לנו על ידי הקב"ה בגבולותיה, אין בו ממש"‏[11][12].

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר שימשה המועצה כסמכות העליונה של מפלגת אגודת ישראל. החלטות המועצה התקבלו על פי רוב, וסדר היום נקבע על ידי הנשיא ומזכיר המועצה. המועצה קבעה את זהות חברי הכנסת של המפלגה ומינויים פוליטיים נוספים, ונדרשה להחלטות באשר לנושאים הנוגעים לסדר היום הציבורי והחרדי בישראל. המועצה הובילה בשנות ה-50 קו של התנגדות לשותפות בממשלה והתנגדות לשותפות עם המפלגות הדתיות לאומיות, והצליחה לכפות את דעתה בנושא‏[13]. לקראת הבחירות בשנת 1965 הרב סורוצקין הוביל קו מתבדל יותר, שמנע ריצה משותפת עם פועלי אגודת ישראל, כנגד עמדת הרבי מגור, והרב יחזקאל סרנא שדרשו ריצה משותפת‏[14].

בראש מועצת גדולי התורה עמד הרב איסר זלמן מלצר ולאחר מכן הרב זלמן סורוצקין. לאחר פטירתו של הרב סורוצקין נבחר לתפקיד הרב משה יחיאל הלוי אפשטיין (הרבי מאוז'רוב)‏[15]. עם זאת, החברים הדומיננטיים בה היו הרבי מגור והרב שך[16]. מחלה שפקדה את הרבי מגור צמצמה עוד יותר את פעילות המועצה‏[17]. לאחר המהפך והצטרפות אגודת ישראל לקואליציה, ניהלה מועצת גדולי התורה ישיבות תכופות שבהן עקבו אחר קיום ההסכם הקואליציוני‏[18]. באותה תקופה הובילו את המועצה האדמו"ר החדש מגור - הרב שמחה בונים אלתר והרב שך. הרבי מגור שימש כנשיא המועצה עד שחלה בשנת תשמ"ה, אז נתמנה לצדו כנשיא המועצה האדמו"ר מויזניץ הרב משה יהושע הגר, עד לפטירתו בתשע"ב. בשנות השמונים התגלע קרע בין חסידים וליטאים במועצה ופעילותה הצטמצמה מאוד.

בשנת תשמ"ט (1988), עם התפלגותה של אגודת ישראל והקמת מפלגת דגל התורה על ידי הפלג הליטאי, הוקמה מועצת גדולי תורה מקבילה, של מפלגת דגל התורה. באותה תקופה התרעננה גם פעילות מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.

בהעשור הראשון של המאה ה-21 הפכה מועצת גדולי התורה למוסד סמלי. היא כמעט לא התכנסה, ובמקרים הנדירים שבהם התכנסו חבריה היה זה מפגש ללא דיונים והחלטות. עד לשנת 2009 קיבל את רוב ההחלטות הנוגעות לאגודת ישראל האדמו"ר מגור רבי יעקב אריה אלתר. את רוב ההחלטות הנוגעות לדגל התורה קיבל הרב יוסף שלום אלישיב, לעתים תוך התייעצות ברב אהרן יהודה לייב שטיינמן ובאחרים.

כינוס נדיר התקיים בכ"ח בתמוז תשס"ט (22 ביולי 2009), בעקבות מאבק השליטה על מוסדות החינוך העצמאי, במטרה לשנות את מעמדו החוקי של ארגון זה מאגודה עות'מאנית לעמותה. בכינוס השתתפו חברי מועצות גדולי התורה בישראל ובארצות הברית, מלבד החברים המזוהים עם חסידות גור.

בשנת תשע"ב חודשה פעילות המועצה של דגל התורה בראשות הרב שטיינמן ובצירוף חברים חדשים. בשנת תשע"ג הוקמה מחדש גם המועצה של אגודת ישראל.

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד המועצות הישראליות, קיימת גם מועצת גדולי התורה באמריקה, שבה חברים הן חסידים והן ליטאים. למועצת בארצות הברית הייתה פחות השפעה בציבור החרדי האמריקאי, עקב כך שרוב החסידויות שם אינן משתייכות לאגודת ישראל (כגון חסידות סאטמר וגרורותיה, חסידות באבוב, חסידות צאנז-קלויזנבורג וחסידות חב"ד), וכיום גם משום שרבים מרבני הציבור הליטאי בארצות הברית הם תלמידי בית בריסק המתנגדים לאגודת ישראל.

חברי מועצת גדולי התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקטוביץ' מונו לחברי המועצה האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת", רבי שלום דובער שניאורסון האדמו"ר מחב"ד, הרב חיים סולובייצ'יק, הרב יצחק אייזיק הלוי, הרב מאיר שמחה מדווינסק, רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, רבי איצלה מפוניב'ז, הרב שלמה זלמן ברויאר, הרב זאב פיילכנפלד מפוזן, הרב דוד צבי הופמן והרב קופל רייך מבודפשט[4].

בכנסייה הגדולה בווינה בשנת תרפ"ג (1923) נכללו במועצה: החפץ חיים, האדמו"ר מגור, האדמו"ר מצ'ורטקוב, רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, רבי מאיר אריק, האדמו"ר מסוקולוב, האדמו"ר מראדזין, הרב מאיר דן פלוצקי, הרב משה מרדכי אפשטיין, הרב מאיר שפירא מלובלין, הרב אברהם מנדל שטיינברג מברוד, הרב קלמן וובר מפיטשיאן והרב שלמה זלמן ברויאר‏[19].

בשנת תרצ"ז היו חברי המועצה: רבי אברהם מרדכי אלתר, רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר מאלכסנדר, רבי דוד בורנשטיין מסוכטשוב, רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה, רבי מרדכי שלום יוסף פרידמן מפשמישל, הרב אלחנן וסרמן, הרב אהרן לוין, הרב אהרן קוטלר, הרב בן ציון יועזר (רבה של טורדה ונשיא לשכת התאחדות קהילות החרדים ברומניה), הרב דב בר אב"ד אוז'רקוב, הרב משה בלום אב"ד זמושץ', הרב זלמן סורוצקין, הרב יהודה לייב צירלסון, הרב יוסף צבי דושינסקי, הרב מנחם זמבה, הרב מרדכי רוטנברג רבה של אנטוורפן, הרב עקיבא סופר והרב שמואל דוד אונגר. נשיא המועצה היה הרב חיים עוזר גרודז'נסקי.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה הוחלט להקים מועצות נפרדות בישראל, אירופה וארצות הברית. החברים הראשונים במועצה בישראל היו רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה, הרב אברהם יצחק קליין, רבי ברוך הגר האדמו"ר מסרט ויז'ניץ, רבי דב בריש וידנפלד, הרב זלמן סורוצקין, הרב יוסף כהנמן והרב מאיר קרליץ[20].

לאחר פרישת הליטאים בתשמ"ט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישת הליטאים מאגודת ישראל שימשו כנשיאי המועצה האדמו"ר מגור בעל הלב שמחה והאדמו"ר מויזניץ. כחברי הנשיאות שימשו הרב פנחס מנחם אלתר (אז ראש ישיבת שפת אמת), הרב יוחנן סופר מערלוי והאדמו"ר הרב אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה. כחברי מועצה נוספים שימשו האדמו"רים רבי אברהם מנחם דנציגר מאלכסנדר, רבי ישראל דן טאוב ממודז'יץ ורבי לוי יצחק הורוביץ מבוסטון, והרבנים: הרב פישל רבינוביץ ראש ישיבת בויאן, הרב יצחק פלקסר ראש ישיבת שפת אמת, הרב אהרן ברנשטיין ראש ישיבת חיי עולם, הרב מרדכי יפה שלזינגר אב"ד חוג חת"ם סופר, הרב בנימין יהושע זילבר מחבר הספר "אז נדברו".

בשנת תשע"ג נוספו חברים חדשים למועצה והיא כוללת אחד עשר אדמו"רים: רבי יעקב אריה אלתר מגור, רבי ישראל הגר מויז'ניץ, רבי יוחנן סופר מערלוי, רבי ישכר דב רוקח מבלז, רבי צבי אלימלך הלברשטאם מצאנז, רבי שמואל ברזובסקי מסלונים, רבי נחום דב ברייאר מבויאן, רבי חיים שאול טאוב ממודז'יץ, רבי בן ציון רבינוביץ מביאלה, רבי ישראל משה פרידמן מסדיגורה ורבי מנחם מנדל הגר מויז'ניץ. האדמו"ר רבי אליעזר הגר מסרט ויז'ניץ צורף אף הוא רשמית למועצה אולם עקב מחלתו אינו נוטל חלק פעיל בדיוני המועצה.

מועצת גדולי התורה של דגל התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש ההרכב הראשוני של מועצת גדולי התורה של דגל התורה עמד הרב שך, וחבריה היו: הרב יוסף שלום אלישיב, האדמו"ר מבעלז, הרב שמחה זיסל ברוידא ראש ישיבת חברון, הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, הרב משה שמואל שפירא ראש ישיבת באר יעקב, הרב נסים קרליץ, הרב אברהם יעקב זלזניק ראש ישיבת עץ חיים, הרב מיכל יהודה ליפקוביץ, הרב מרדכי מן ראש ישיבת בית הלל, הרב חיים קנייבסקי, הרב צבי מרקוביץ ראש ישיבת קרלין, הרב חיים פנחס שיינברג ראש ישיבת תורה אור, הרב זלמן רוטברג ראש ישיבת בית מאיר, הרב בנימין ביינוש פינקל ראש ישיבת מיר והרב אברהם פרבשטיין ראש ישיבת חברון. חברותם של הרב אלישיב והרב חיים קנייבסקי היא סמלית בלבד, והם מעולם לא השתתפו בישיבות המועצה. למעט ערב הבחירות לרשויות המקומיות בשנת תשע"ד, אז הגיע לראשונה הרב קנייבסקי לישיבת המועצה[דרוש מקור]. במהלך השנים, עם פטירת חלק מהחברים הוותיקים, צורפו חברים חדשים למועצה: הרב שמואל אוירבך, הרב מאיר צבי ברגמן, הרב ברוך רוזנברג, הרב נתן צבי פינקל[21], הרב גרשון אדלשטיין, הרב יצחק שיינר, הרב נסים טולדנו.

בשנת תשע"ב, בצלו של הפילוג בדגל התורה, התווספו חברים חדשים למועצה זו. מלבד החברים הוותיקים הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, הרב שמואל אוירבך, הרב נסים קרליץ, הרב מאיר צבי ברגמן, הרב גרשון אדלשטיין והרב יצחק שיינר, נוספו: הרב ברוך דב פוברסקי, הרב יצחק זילברשטיין, הרב אריה פינקל, הרב ברוך מרדכי אזרחי, הרב משה יהודה שלזינגר, הרב יהודה עדס, הרב דב יפה, הרב משה הלל הירש והרב דוד כהן. מאוחר יותר פרש הרב עדס מהמועצה, בנימוק של בעיות בריאותיות. מאז הורחבו שורות המועצה, בשנת תשע"ב, הרב שמואל אוירבך אינו משתתף בישיבותיה.

בשבט תשע"ג, לאחר הבחירות לכנסת התשע עשרה, התכנסה מועצת גדולי התורה של דגל התורה לישיבה משותפת עם מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל והן פרסמו החלטה נגד כל שינוי בסטטוס קוו בנושא גיוס בני ישיבות.

בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנשיאות מועצת גדולי התורה בארצות הברית עמד הרב ראובן גרוזובסקי, ולאחריו הרב אהרן קוטלר, הרב משה פיינשטיין, הרב אליהו שווי וכיום רבי יעקב פרלוב, האדמו"ר מנובומינסק.

במועצה זו חברים כיום: הרב שמואל קמנצקי (ראש ישיבת פילדלפיה), הרב אהרן שכטר (ראש ישיבת רבנו חיים ברלין), הרב דוד פיינשטיין, הרב אריה מלכיאל קוטלר (ראש ישיבת לייקווד), הרב אהרן פלדמן (ראש ישיבת נר ישראל-בולטימור), הרב אברהם חיים לוין (ראש ישיבת טלז-שיקגו), הרב שמחה בונים ארנפלד אב"ד מטרסדורף, הרב יצחק פייגלשטוק והרב יוסף הררי רפול.

מזכירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפולין כיהן הרב מנחם מנדל כשר כמזכיר המועצה. בישראל כיהנו שלמה זלמן מוזס ואחריו הרב ישראל גרוסמן ראש ישיבת קרלין, הרב שלום חיים פרוש והסופר דוד זריצקי.

לאחר התפלגות המועצה, בשנת תשמ"ט, באגודת ישראל מונה למזכיר שמואל אבישי שטוקהמר, איש חסידות ויז'ניץ. בהמשך כיהן כמזכיר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל יעקב ולצר, וכיום מכהן בתפקיד זה הדיין הרב מרדכי שטרן, שניהם מחסידות ויז'ניץ.

בדגל התורה כיהן כמזכיר הרב אפרים צמל (משגיח בישיבת אור שמח) ומסוף שנות ה-90 הרב אברהם רובינשטיין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האסיפה הכללית של ועד אגודת ישראל, הצפירה, 29 באוקטובר 1912
  2. ^ אספת אגודת ישראל בקטוביץ, מוריה, 14 ביוני 1912
  3. ^ 3.0 3.1 אשר רייכל, ‏אגרות רבי יצחק אייזיק הלוי, מוסד הרב קוק, עמ' 66, באתר HebrewBooks
  4. ^ 4.0 4.1 אספת אגודת ישראל בקטוביץ, מוריה, 18 ביוני 1912
  5. ^ בארצנו - אספת אגודת ישראל, מוריה, 16 בדצמבר 1912
  6. ^ 6.0 6.1 אליהו עקיבא רבינוביץ'מה חפצה אגודת ישראל?, המודיע, 14 בפברואר 1913
  7. ^ http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12084&st=&pgnum=4 קובץ הפרדס שנה י"א גיליון ו'], אתר היברובוקס.
  8. ^ יוסף פונד, פירוד או השתתפות, אגודת ישראל מול הציונות ומדינת ישראל, הוצאת מאגנס, ירושלים תשנ"ט, עמ' 69
  9. ^ 9.0 9.1 אגדת ישראל, המודיע, 17 ביולי 1914
  10. ^ פרטיכל, המודיע, 8 בנובמבר 1912
  11. ^ מנחם רהט, דעה:שלוש בנובמבר, אתר ערוץ 7
  12. ^ מגרוסוורדיין ועד אמסטרדם • ראיון היסטורי, 11 באפריל 2010, בחדרי חרדים
  13. ^ מחלקים את עור הדב, דבר, 16 בינואר 1959
  14. ^ יהושע ביצור, חולין של בחירות, מעריב, 8 בספטמבר 1965; המשך
  15. ^ הרב אפשטיין נבחר ליו"ר מועצת גדולי התורה, מעריב, 16 באוקטובר 1967
  16. ^ מועצת גדולי התורה תפסוק בעניין חזית של פלגי אג"י בבחירות, מעריב, 23 ביולי 1969
  17. ^ יהושע ביצור, צמרת אגו"י נוטה למנות הנהגה קולקטיבית, מעריב, 13 באוגוסט 1971
  18. ^ אברהם תירוש, מועצת גדולי התורה תובעת מלוא ההסכם הקואליציוני, מעריב, 22 בפברואר 1978
    אברהם תירוש, גדולי התורה "סותמים פיות משטינים ומקטרגים", מעריב, 11 במאי 1979
    יהושע ביצור ואברהם תירוש, גדולי התורה נתנו ארכה של חודש, מעריב, 9 ביולי 1979
  19. ^ ראו באגודת ישראל, דואר היום, 5 במאי 1929
  20. ^ נח זבולוני, כיצד נוסדה ופועלת מועצת גדולי התורה, דבר, 16 ביולי 1981
  21. ^ התמנה בגיל צעיר במיוחד, 56.