מוצאי חג (אלבום)

מוצאי חג
	אלבום אולפן מאת חוה אלברשטיין
יצא לאור	אפריל 2003
הוקלט	ספטמבר-דצמבר 2002
סוגה	זמר עברי; רוק
שפה	עברית
אורך	43:42
חברת תקליטים	אן אם סי; Rounder
הפקה	זאב אולמן

מוצאי חג הוא אלבום של המוזיקאית והזמרת הישראלית חוה אלברשטיין, שיצא לאור בשנת 2003.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מוצאי חג" יצא ארבע שנים לאחר יציאתו של אלבום האולפן המלא האחרון עד אז של אלברשטיין בעברית, "תיכף אשוב", ושנתיים לאחר "Foreign Letters" שכלל גם שירים ביידיש. חמשת השירים הפותחים של האלבום, כמו גם השיר "יום שישי בלילה", נוגעים במישרין או בעקיפין בהווי חייהם של העובדים הזרים בישראל. כל שירי האלבום נכתבו בידי בעלה של אלברשטיין, נדב לויתן, והולחנו על ידי אלברשטיין. זהו שיתוף הפעולה המוזיקלי הראשון בין בני הזוג, שנמשך גם באלבומה הבא של אלברשטיין, "קוקוס". האלבום, שהוקלט ב"אולפני די.בי" על ידי אורי ברק והופק מוזיקלית בידי עובד אפרת, זכה לביקורות משבחות בישראל ובעולם ולהצלחה מסחרית. שמו של האלבום בא משיר הנושא, המספר על זונות זקנות שחוזרות למקום עבודתן במגרש החניה בחוף הקאנטרי במוצאי ראש השנה, ומדליקות מדורה מן הפסולת שהשאירו החוגגים.

השיר "צל", בו התארח ברי סחרוף בגיטרה ובשירה, יצא כסינגל ראשון והשתמש בדימוי הצל לשם תיאור היחס לעובד הזר ("כשהלבן סועד בחופזה חטיף צהריים עם שותפים לעבודה, שוטף הצל את כליו"). "תהילים קטנים" ו"אהבת חסד" עוסקים בחוויותיהן של דמויות מן העולם היהודי הדתי. האלבום הפך לאלבומה המצליח ביותר של אלברשטיין בישראל מזה זמן רב לאחר ש-14 אלף עותקים ממנו נמכרו ממנו תוך שלושה חודשים. ההצלחה נתפסה כהפתעה, בין השאר מכיוון שהאלבום נחשב לעגמומי וביקורתי יותר מהמקובל בזמר העברי של התקופה. בעקבות הצלחתו של האלבום ושל "קוקוס" ו"לעמעלע" שיצאו אחריו חזרה ב-2007 אלברשטיין להופיע בישראל לראשונה מזה שבע שנים. אבי אפרתי מ"ידיעות תל אביב" כתב על האלבום: "במדינה שקברניטיה מנהלים מדיניות של רדיפת זרים, 'מוצאי חג', שנגע לעומק ובכאב בסוגיית העובדים הזרים, הוא בבחינת מצפן מוסרי. בלדות יפות ונוגות, המייצגות את אלברשטיין במיטבה, חברו לאמירה הברורה, ליצירת אחד האלבומים האמיצים שנוצרו כאן השנה"^[1]. באתר הביקורות הבינלאומי "allmusic" נכתב: "זוהי הקלטה מבריקה ומרגשת ששוחרי הפופ האלטרנטיבי יתהפכו באוויר בשבילה".

"נחל גוסס" הוא שיר מחאה נוקב העוסק בזיהום הנחלים על ידי מפעלים תעשייתיים ("אם נתחיל בסלקציה, מי יתקע לידינו שלא יבוא יומנו?!"). אסף הראל כתב על השיר "הוא אולי אחת הזעקות הסביבתיות הבודדות שנשמעו במוזיקה הישראלית בשנים האחרונות"^[2].