מוצא המינים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוצא המינים
Origin of Species title page.jpg
עמוד השער של מהדורת 1859 של מוצא המינים.
מחבר צ'ארלס דרווין
שם בשפת המקור On the Origin of Species
שפת המקור אנגלית
הוצאה הוצאת ג'ון מאריי
שנת הוצאה 1859
סוגה ספר עיון בביולוגיה

מוצא המינים, ובשמו המלא "על מוצא המינים בדרך הבירור הטבעי או השארת גזעים מחוננים במאבק החיים" (באנגלית: On The Origin of Species By Means of Natural Selection or the Preservation of Favoured Races in the Struggle For Life), אשר פורסם ב-24 בנובמבר 1859, הינו ספר מדעי אשר עומד בבסיסה של תורת האבולוציה המודרנית. הספר נחשב לאחת מיצירות המופת של המדען הבריטי צ'ארלס דרווין ולאחד מספרי המדע החשובים ביותר שנכתבו.

התאוריה המוצגת בספר גרסה כי האורגניזמים השונים בכדור הארץ נתהוו וממשיכים להתהוות באמצעות שינויים קטנים והדרגתיים, המצטברים במשך הדורות באמצעות מנגנון של ברירה טבעית (natural selection). מנגנון זה הוא שמסביר את הגיוון הרב של המינים והזנים (תתי מינים) שבעולם החי והצומח. המונח "ברירה טבעית" מציין שאין בתהליך זה התערבות אלוהית, או התפתחות מתקדמת לקראת אורגניזם משוכלל או טוב יותר. לפי התאוריה, שינויים קטנים של אורגניזמים שונים בני אותו מין או זן הם דבר שכיח. באמצעות מנגנון הברירה הטבעית, נשמרים ומתפתחים אך ורק אותם שינויים שמועילים לאורגניזם במסגרת "מלחמת הקיום" - מלחמתם המתמדת של האורגניזמים בטבע על המשאבים ועל הרבייה. דרווין ניסה להראות כי המינים כולם מוצאם מאב קדמון משותף, אשר שינויים שבאו בדרך הברירה הטבעית לאורך אלפי דורות הביאו אותם למצבם המודרני.

בקהילה המדעית זכה הספר לפרסום רב מיד עם צאתו. אולם, הייתה תאוריה זו בתחילה רק אחת, גם אם מרכזית, מני תאוריות מדעיות שונות בנוגע להיווצרות המינים השונים על פני כדור הארץ. רק החל מראשית המאה ה-20 הפכה התאוריה לבסיסה של תורת האבולוציה המקובלת במדע המודרני. מבחינה חברתית, היה זה אחד מספרי המדע הראשונים שהדיון בו חרג מגבולות המדע בלבד, וזאת כיוון שעלו ממנו שאלות בנושאי מוסר, דת, חברה ומדיניות כלכלית.

הרקע לפרסום הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחויות קודמות לתאוריה של דרווין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריות טרנסמוטציה, שטענו שהמינים משתנים ואינם קבועים, קנו להן אחיזה מסוימת טרם צאתו של "מוצא המינים": המרכזיות שבהן היו זו של ארסמוס דרווין, סבו של צ'ארלס, וזו של ז'אן-בטיסט דה לאמארק, שתזכה בהמשך לשם "לאמארקיזם". אולם, התאוריות ששלטו בראשית המאה ה-19 בקהילה המדעית בבריטניה היו ברוח ה'תאולוגיה הטבעית', שגרסו כי מוצאם של המינים בבריאה האלוהית או במספר בריאות אלוהיות.

התגבשות התאוריה של דרווין[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס דרווין זמן קצר לפני פרסום הספר.

דרווין רכש את השכלתו גם באוניברסיטת קיימברידג', מרכז הממסד האקדמי הבריטי, וגם באוניברסיטת אדינבורו, שנחשבה לאוניברסיטה חתרנית יותר. כתוצאה משילוב זה, נחשף דרווין הן לרעיונות הטרנסמוטציה והן להשקפת התאולוגיה הטבעית.

מסע ה"ביגל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1831-1836 שהה דרווין, על פי המלצת המרצה שלו לבוטניקה מקיימברידג', פרופסור ג'ון סטיבנס הנסלו , על אונית הוד מלכותו "ביגל" (HMS Beagle), ושימש בה כחוקר הטבע של הספינה. "ביגל" הפליגה מסביב לעולם בטרם שבה לבריטניה. היא עברה בין היתר במרכז ודרום אמריקה, באוסטרליה ובניו זילנד. המסע סיפק לדרווין הצצה נרחבת לעולם שלא היה מוכר כמעט לחוקרי הטבע בתקופתו: איים בתוליים, יערות גשם, ג'ונגלים. דרווין נחשף במהלך המסע למערכות אקולוגיות רבות ולתופעות שונות בעולם החי והצומח. הוא הקפיד לתעד ולחקור את אותן תופעות לכל אורך חמש השנים ששהה על הספינה. במבוא ל"מוצא המינים" מציין דרווין כי מספר תופעות להן היה עד במהלך המסע ב"ביגל" מהוות את 'נקודת המוצא' לתאוריה שלו – בראשן מאובנים שגילה ב"ארץ האש" (פטגוניה) ומבניהם והרגלי-החיים של יצורים באיי הגלאפגוס.

מחברות הטרנסמוטציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחזר דרווין מהמסע ב"ביגל", המשיך במחקר ובניתוח הממצאים מהמסע, תוך שיתוף הידע עם מדענים מובילים באותה התקופה. בשנת 1837 החל לכתוב את מחברות הטרנסמוטציה, שמהוות למעשה את הבסיס לתאוריה שתופיע בהמשך ב"מוצא המינים". במחברות אלו כבר באה לידי ביטוי אמונתו בנוגע לשינויים ההדרגתיים ולהשתנות המותאמת האחראית לקיומם של מינים וזנים שונים.

מחקרים שהשפיעו על התפתחות תאוריית מוצא המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עקרונות הגאולוגיה" של צ'ארלס לייל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדע הגאולוגיה התפתח מאד במהלך המאה ה-19, כאשר אחת השאלות המרכזיות בהן עסק מדע זה הייתה גילו של כדור הארץ. עם יציאתו למסע ב"ביגל" קרא דרווין את "עקרונות הגאולוגיה" של צ'ארלס לייל, מבכירי הגאולוגים באותה תקופה. בספרו, טען לייל כי התהליכים המעצבים את פני כדור הארץ הם איטיים ואחידים: הארץ עוברת אינספור שינויים זעירים, אשר לאחר תקופות ארוכות ביותר באים לידי ביטוי נראה לעין. לפי תאוריה זו, שכונתה אוניפורמיזם, כדור הארץ הוא עתיק מאד, ולפיכך לשינויים הקטנים יש די זמן על מנת להצטבר לכדי שינויים גדולים המופיעים בטבע. בנוסף, ספרו של לייל ביטא השקפה לפיה השינויים שמתרחשים על פני כדור הארץ אינם פרוגרסיביים מטבעם‏[1]. עקרונות אלו נמצאים בבסיס התאוריה של דרווין ב"מוצא המינים". דרווין אף הקדיש פרק שלם להצגת תופעות גאולוגיות התומכות את התאוריה שלו, והתייחס לרעיונותיו של לייל לאורך פרקים נוספים. באוטוביוגרפיה שלו ציין דרווין את השפעתו הגדולה של לייל על התאוריה שלו: "אני מרגיש תמיד כי ספרי כמעט נולדו מתוך מוחו של לייל, וכי מעולם לא הודיתי בכך במידה מספקת"[2].

"המסה על עקרון האוכלוסייה" של תומאס מאלתוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1838 קרא דרווין את "המסה על עקרון האוכלוסייה" של תומאס מאלתוס. במסה זו מצא דרווין את הכוח המניע את תהליך השתנות המינים, עליו פירט במחברות הטרנסומוטציה. ב'מוצא המינים' מדגיש דרווין את החשיבות של הרעיון של מאלתוס בתאוריה שלו; לאחר שהוא מציין כי על הקוראים "לשוות לנגד עיניהם" תמיד את הרעיון של מלחמת הקיום, הוא כותב:

"מלחמת הקיום באה בהכרח מנטייתם של בעלי-חיים להתרבות בשיעור גדול. כל יציר חי המפיק כמה ביצים או זרעונים במשך מנת ימיו עתיד למות בגילו, בשנתו או בעונתו; שאלמלא כן היה מספרו נעשה עצום כל כך בזמן קצר לפי שורת הריבוי הגיאומטרי, עד ששום ארץ לא היתה יכולה לפרנס את אוכלוסיו. ומפני שמספר הנולדים גדול הוא מן המספר שיכול למצוא מחיה, אין מפלט ממלחמת קיום בשום מקום, מלחמת יחיד בחברו בן מינו, או ביחידים שאינם בני מינו או בתנאי החיים החומריים. זוהי תורת מאלתוס, שמרובה יותר תוקפה בממלכות החי והצומח; שהרי כאן אין מקום לתוספת מזון מלאכותי ולבלימת זיווגים במתכוון."

– מוצא המינים, עמ' 142

[3]

מלחמת הקיום שמתאר דרווין מהווה עבור התאוריה שלו את הכוח המניע את הברירה הטבעית. לא כולם יכולים לשרוד, ולפיכך שורדים רק הכשירים ביותר. ברוח התקופה הוויקטוריאנית, שבה נחשב ניוטון למודל לחיקוי למדענים, היוותה מלחמת הקיום לתאוריה של דרווין מה שהיווה כוח המשיכה לתאוריה של ניוטון: היא הייתה הסיבה שמכוחה יוצאים חוקי ההשתנות המותאמת והברירה הטבעית אל הפועל.

פרסום הספר 'שרידים מן ההיסטוריה הטבעית של הבריאה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1844 פורסם הספר "שרידים מן ההיסטוריה הטבעית של הבריאה". הספר, שפורסם באופן אנונימי (בהמשך גילה רוברט צ'יימברס כי הוא זה שכתב את הספר), הציג תאוריית אבולוציה כוללת שהתייחסה להשתנות המינים, למוצא האדם ולראשית כדור הארץ. בתחום בעלי החיים והצומח, הזכירו הרעיונות שבספר את התאוריה שאותה דרווין יציג מאוחר יותר ב"מוצא המינים". הספר זכה לפופולריות ועורר תגובות קיצוניות הן מצד התומכים בו והן מצד אלו שהתנגדו לו. אמנם, הרעיונות שהוצגו בו היו דומים לאלו שהיו לדרווין באותה תקופה, אך הספר חסר כמעט כל ביסוס מדעי. עובדה זו גררה ביקורת קשה מצד הממסד המדעי, ואפילו דרווין עצמו ציין כי: "הכתיבה וארגון הפרקים אכן ראויים להתפעלות, אבל הידע הגיאולוגי שלו נראה קלוש, והזואולוגיה שלו קלושה עוד יותר.".‏[4] בעקבות התגובות הסוערות לספר זה, שקד דרווין ביתר שאת על ניסויים ומחקרים בתחומים שיסייעו לו בהשלמת תאוריית האבולוציה שלו. המחקר המרכזי שלו בתקופה זו עסק בזיפרגליים (בלוטי-ים). מחקר זה העסיק אותו במשך 8 שנים, ודרווין מצא בו בין השאר עדויות לוריאציות הרבות הקיימות בטבע. הוא פרסם את החיבורים על בלוטי הים ב-1852 וב-1854.

הקשר היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית המאה ה-19 עמדה בסימן המהפכה התעשייתית בבריטניה. סימנים ל"מלחמת מעמדות" נראו בשטח. רעיונות אבולוציוניים נתפסו כמהפכניים וכחותרים תחת מעמדה של האצולה‏[5]. כך לדוגמה, תאוריית הלאמארקיזם שהגיעה מצרפת הייתה מזוהה עם המהפכה הצרפתית; תפיסת התאולוגיה הטבעית נתפסה בעת לימודיו של דרווין בקיימברידג' כמחסום יעיל נגד תסיסה חברתית‏[6]. למהפכה התעשייתית היו הן השפעות טכניות והן השפעת מהותיות על התאוריה. מבחינה טכנית, התפתחות הדפוס סייעה מאד להפצתו של הספר ולהרחבת השיח הציבורי עליו.‏[7] מבחינה מהותית, התאוריה של דרווין ועקרון הברירה הטבעית שואבים במידה מסוימת מרוח התקופה. התאוריה המלתוסיאנית, שטענה כי התרבות בלתי נשלטת של האוכלוסייה תביא לקטסטרופה כלכלית ואשר היוותה השראה לדרווין, התגבשה על רקע המציאות החברתית בבריטניה באותה תקופה. קיימת טענה לפיה "עקרון ההסתעפות" של דרווין, אשר גורס כי "הברירה הטבעית מעדיפה כנראה בעלי חיים שיש בהם גיוון והסתעפות", אנלוגי לתהליך ההתמקצעות שאיפיין את המהפכה התעשייתית‏[8]. דרווין מתייחס לעיקרון זה ב"מוצא המינים", ואף בניסוח שיכול לעורר את ההקשר התעשייתי: "היתרון של שינויים במבניהם של תושבי איזור אחד שווה למעשה לזה של חלוקת עבודה פיסיולוגית בין אברים של גוף אחד...".‏[9] מבחינה דתית, לקראת אמצע המאה ה-19 החלו תהליכי חילון בחברה הוויקטוריאנית. הוגים רבים הטילו ספק בדוקטרינות הכנסייתיות ובכוחו הפלאי של האל. "מוצא המינים" פורסם על רקע תהליך זה. נראה כי על אף שהיה ל"מוצא המינים" מקום מרכזי ב"הוצאת האל מעולם הטבע", לא היה זה הטקסט היחיד שיצא כנגד התפיסות התאולוגיות שהיו נחלת הכלל עד כמה שנים קודם לכן. מבחינה מדינית וכלכלית, לקראת אמצע המאה ה-19 נהנתה בריטניה מתקופה של שגשוג ושלום. תנאים אלו תרמו לשיח הציבורי הער בשאלות המדעיות שהתעוררו עם פרסום הספר 'מוצא המינים'.

העיכוב בפרסום הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים הטוענים כי לא חל שינוי משמעותי ברעיונותיו של דרווין במהלך שני העשורים שלאחר 1838. תימוכין לכך ניתן למצוא גם בדבריו של דרווין עצמו באוטוביוגרפיה שלו. נשאלת השאלה אם כך מדוע דרווין, חוקר טבע שאפתן שלהבנתו מצא את התשובה לאחת השאלות הגדולות בעולם המדע של אותה תקופה, לא פרסם את הספר קודם לכן. החוקרים אינם מכריעים בשאלה זו. חלקם מייחסים זאת לחששות של דרווין מהתגובות לספר: בהקשר החברתי-פוליטי, הספר היה עשוי להיתפס כתומך ברעיונות אנרכייסטיים וחתרניים. בפן המדעי, דרווין לא יכול היה לדעת כיצד יתקבל ספרו. בפרט, אפשר שדרווין חשש מתגובותיהם של מורי הדרך שלו בצעירותו, אדם סדג'ויק וויליאם פיילי, שפסלו תורות טרנסמוטציה מכל וכל. דעה נוספת מייחסת את העיכוב בפרסום ליושרו המדעי של דרווין, שלא הסתפק ברעיונות אלא שקד על מציאת הוכחות, עריכת ניסויים וגיבוש מלא של התאוריה עד כמה שניתן. במיוחד הדברים אמורים על רקע התגובות לספר "שרידים מן ההיסטוריה הטבעית של הבריאה". ישנה טענה כי את העיכוב בפרסום יש לזקוף לנסיבות חייו של החוקר: בתו בת ה-10 מתה ממחלה בשנים אלו, והוא עצמו היה חולה כרוני. טענה אחרת הייתה כי דרווין, בהיותו בן למשפחה מבוססת ומכובדת, הרשה לעצמו לעסוק במחקרים שעניינו אותו יותר מאשר העיסוק הדקדקני של כתיבת ספר מדעי. נטען גם שאפשר שהוא עצמו לא שיער שאותם מחקרים יגזלו ממנו זמן רב כל כך.‏[10]

מכל מקום, העובדה שעבד על הספר תקופה ארוכה כל כך הביאה בסופו של דבר לכך שרמתו האקדמית של "מוצא המינים" הייתה גבוהה בהרבה מכל ספר מדעי אחר שיצא לאור באותה תקופה.‏[11]

פרסום הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפרד ראסל וולאס. צולם בסינגפור בשנת 1862.

האיגרת מואלאס - 1858[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1858 שלח חוקר הטבע הבריטי, אלפרד ראסל ואלאס, כתב יד לדרווין ובו פרש גרסה עצמאית לרעיון האבולוציה באופן של ברירה טבעית. ואלאס ביקש את חוות דעתו של דרווין בנושא. דרווין זיהה בבירור כי גרסתו של ואלאס דמתה דמיון רב לתאוריה שלו עצמו. הוא התלבט בשאלה כיצד לנהוג, שכן לפי 'כללי הכבוד הג'נטלמני', היה על דרווין לאפשר לואלאס זכות ראשונים על התאוריה. אך, בעצתם של ידידיו לייל והבוטניקאי ג'וזף הוקר, שידעו כי דרווין עסק ברעיונות אלו מזה שנים רבות, התפרסמה הודעה משותפת לדרווין ולואלאס בדבר רעיון האבולוציה. ואלאס עודכן על הפרסום רק בדיעבד, שכן שהה באותה העת במזרח הרחוק. הפרסום לו זכה דרווין בעקבות "מוצא המינים" לעומת האנונימיות של ואלאס, מעלה את התחושה כי ואלאס לא זכה לקרדיט המגיע לו, ואפשר שאכן כך הדבר. היסטוריונים המחזיקים בעמדה זו נוטים לציין כסיבה לכך את שייכותו של ואלאס למעמד נמוך בחברה הוויקטוריאנית, אשר בתוכה פעלו הוא ודרווין. לא ברור אם ואלאס עצמו הרגיש כך, ומכל מקום הוא נשאר עמיתו של דרווין למחקר והשניים חלקו זה לזה שבחים הדדיים.

פרסום הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההודעה המשותפת, הסתגר דרווין בביתו וסיים לסדר ולערוך את הספר. כעבור כ-13 חודשים, ב-24 בנובמבר 1859, יצא לאור הספר "מוצא המינים בדרך הבירור הטבעי, או השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים", או בשמו המקוצר "מוצא המינים". פרסום הספר עורר גל תגובות בקרב המלומדים וההמון כאחד, סערה זו הייתה בין הסערות המדעיות הראשונות שגלשו אל תחום החברה בכללותה.


תוכנו של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מחולק לשלושה חלקים מרכזיים. בחלק הראשון, פרקים 1-5, מציג דרווין את העקרונות עליהם מושתתת התאוריה שלו. בפרקים 6-9, מציג דרווין את הקשיים שמעוררת התאוריה, ומציג את תשובותיו לכל אחד מהם. חלק זה הוא ייחודי ושונה מספרי מדע שנכתבו באותה העת. בפרקים 10-14 דרווין מציג תופעות שונות בטבע שהתאוריה שלו מסוגלת להסביר. הפרק האחרון מהווה סיכום שלו לטענות שהועלו בספר.

הפרקים השונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאגרמת העץ אשר שימשה לתיאור התפצלות המינים. היא גם התרשים היחיד בספר.

פרק 1 – "ההשתנות בתנאי ביות": בפרק זה דרווין מפרט אודות השינויים שעוברים בעלי חיים וצמחים בתנאי ביות. דרווין טוען כי שינויים אלו מתבצעים על ידי תהליך ארוך, חוזר ונשנה, של ברירת הפרטים הרצויים לאדם לצורך תכלית כלשהי. הוא מציג בפרק זה את הבסיס לאנלוגיה המרכזית אליה הוא חותר בפרקים הראשונים – הברירה הטבעית מבצעת לאורגניזמים בטבע את מה שמגדלים וחקלאים מבצעים לאורגניזמים השונים בתנאי ביות.

פרק 2 – "השתנות בטבע": פרק זה עוסק ברובו בגיוון הרב הקיים בטבע, ובקושי שבהבחנה שבין 'זנים' ל'מינים' של אורגניזמים שונים. דרווין טוען כי קושי כה גדול, שהוא נחלתם של חוקרי הטבע כולם, יש בו הן כדי לערער על התפיסה של "קביעות המינים" (פיקסיזם), והן כדי לתמוך ב'השתנות הדרגתית' שמהווה בסיס לתאוריה שלו.

פרק 3 – "מלחמת הקיום": בפרק זה מציג דרווין את הסיבה המניעה לשיטתו את תהליך הברירה הטבעית: האורגניזמים כולם תלויים זה בזה. ישנם מאבקי הישרדות בין המינים ובתוך כל מין, מאבק על הרבייה ומאבק בקשיים שמציבים תנאי הטבע, כגון אקלים. החיים בטבע הם מאבק מתמיד על הישרדותו של כל פרט ופרט. הוא מציין כי אם לא מכירים במלחמת הקיום, "יהיה בעינינו כל משק הטבע כולו עם כל העובדות על תפוצה, נדירות, שכיחות, כליה, השתנות כעוטה ערפל לא מובן לגמרי.".‏[12]

פרק 4 – "הברירה הטבעית או הישארות המסוגלים ביותר". בפרק זה מציג דרווין את עקרון הברירה הטבעית, ומנסה להראות כיצד עקרון זה עשוי להסביר תופעות שונות הנצפות בטבע. דרווין טוען כי "הברירה הטבעית" משמרת את השינויים שמועילים לאורגניזם מבין כל אותם השינויים שמופיעים אצל אורגניזמים בטבע. שינוי מועיל מסייע לפרט לשרוד, וכך נשתמרים אותם שינויים מועילים. דרווין גם מתייחס ל"ברירה זוויגית", אשר משמרת את השינויים שמועילים לאורגניזם בתחרות מול בני מינו על הרבייה. כך דרווין:

"הנוכל לפקפק (אם נזכור, שמספר הנולדים הוא הרבה יותר גדול ממספר היכולים להישאר בחיים), שליחידים בעלי היתרון הקל ביותר מאחרים יהיו הסיכויים הטובים ביותר להישאר בחיים ולהעמיד את מינם?"

– מוצא המינים, עמ' 152

.

פרק 5 – חוקי ההשתנות. בפרק זה מתאר דרווין את העקרונות המביאים לשינויים הקטנים שהם "חומר ביד הברירה הטבעית". בפרק זה מוצגים עקרונות רבים ששימשו גם את לאמארק – עקרון השימוש/אי שימוש והורשת תכונות נרכשות. כמו כן, דרווין מציין כי ההשתנות של המין תלויה בשני דברים: בטיב (יכולת) ההשתנות של המין עצמו, ובתנאי הסביבה. אך מעל לכל מקפיד דרווין להדגיש את בורותם של חוקרי הטבע כולם בתחום חוקי ההשתנות, ומתייחס לרבים מרעיונותיו כהשערות בלבד: "עד כאן דיברתי לפעמים כאילו השינויים...באו דרך מקרה. וברור שזהו ביטוי בלתי-נכון לגמרי, אבל הוא משמש הודאה ברורה בבורתנו בסיבתו של כל שינוי יחידי.".‏[13]

פרקים 6-9 – קשיים בתאוריה. בפרקים אלו דרווין מתייחס להתנגדויות שצפויות להתעורר כנגד התאוריה שלו, ומציע את תשובותיו אליהן מבעוד מועד. ראוי לציין כי דרווין בחר להתייחס לקשיים אליהם יש לו מענה, והותיר בלא פתרון שאלות שונות - הן מתחום המדע כגון שאלת התורשה, והן מתחום התאולוגיה. הקשיים המרכזיים אליהם כן מתייחס דרווין קשורים בשלמות ובמורכבות: הדוגמאות המובהקות אליהן הוא התייחס הן המבנה המורכב של העין, והשלמות שבה דבורות הדבש בונות את חלות הדבש שלהן - בצורה החסכונית ביותר האפשרית מבחינה מתמטית. השאלה שהוא מעלה היא 'כיצד התפתח איבר / אינסטינקט מושלם ומורכב כל כך'. במהלך שלושת הפרקים הללו משתמש דרווין בניסויים מחשבתיים ובתופעות דומות הקיימות בטבע על מנת להראות כיצד ייתכן שבאמצעות שינויים קטנים והדרגתיים, יוכלו איברים ואינסטינקטים להתפתח גם עד כדי שלמות. השלמות, כך לפי דרווין, אינה שונה מהותית מההתפתחות לדרגות גבוהות יותר ויותר:

"...ואם שינויים כאלה מועילים לבעל-חיים בתמורות תנאי החיים, הרי הקושי שברעיון של התהוות עין מסובכת ומושלמת אינו צריך להיחשב כחותר תחת יסודות תורתנו, אף על פי שהוא נבצר מדמיוננו"

– מוצא המינים, עמ' 124

קושי נוסף אליו מתייחס דרווין הוא היעדרן של צורות ביניים, "חוליות חסרות". את היעדרן של אלו הוא תולה בין השאר במיעוטם של הפרטים שהיוו את צורות הבינים, כמו גם בחוסר השלמות של מצאי המאובנים הקיים באותה תקופה.

פרקים 10-14: בפרקים אלו מתוארות תופעות בתחומים שונים אותן התאוריה יכולה להסביר: בגאולוגיה, בשאלת נפיצותם הגאוגרפית של המינים השונים, במורפולוגיה, אמבריולוגיה ועוד.

פרק 15: "חזרה וחתימה". סיכום של דרווין לטענות שהעלה בספר.

ניסוח הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינת ניסוחו, ל"מוצא המינים" שני מאפיינים בולטים. ראשית, הוא פונה לציבור הרחב, לא רק למדענים או 'חוקרי טבע' ('נטורליסטים').‏[14] הוא קריא ורהוט, עד כדי כך שיש אפילו שהישוו את סגנון כתיבתו ליצירותיהם הגדולות של דיקנס או ג'ורג' אליוט.‏[15]. מאפיין נוסף של הספר הוא ריבוי העובדות ומגוון התחומים בטבע מהן שאובות העובדות. כפי שמציין שאול אדלר בהקדמה של המהדורה העברית: "במה זכה 'מוצא המינים'? קודם לכול בזה, שדרווין ביסס את תורתו על שפע עובדות, הבאות מעולם החי והצומח שבהווה ובעבר הרחוק. עובדה רודפת עובדה, המחשבה מתרפקת על שלל החומר, שדרווין מגיש לקורא, ואין מנוס ממסקנותיו. שנית, החומר הוא מגוון מאד: מבנה אנאטומי, אינסטינקטים, פיזור גאוגרפי, הפריה, הרבעת-כלאיים, ראיות מהגאולוגיה, ראיות מצמחים ובעלי-חיים בתנאי-ביות, ועוד."‏[16]

הרטוריקה של 'מוצא המינים'[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסטרטגיה המרכזית שדרווין נוקט בה היא ביסוס האפשרות שהתאוריה שלו עשויה להיות נכונה, ובמקביל שמיטת הקרקע מתחת לתאוריות אחרות, בראשן תאוריות בריאתניות. דרווין מודע לרדיקליות של התאוריה שלו, והוא נתלה מספר פעמים בהשוואות לניוטון ולקופרניקוס, שחוללו מהפכות בתחומם ושנחשבו למדענים גדולים בזמנו של דרווין. הוא מציג ומבהיר את המושג המעורפל של ברירה טבעית לציבור הרחב, ומנסה להראות כיצד עקרון הברירה הטבעית מסביר טוב מכל תאוריה אחרת את התופעות השונות בעולם החי והצומח. על מנת לשכנע את הקורא בטיעונים אלו משתמש דרווין במספר אמצעים רטוריים:

  • שימוש רב במטאפורות ואנלוגיות. האנלוגיה המרכזית שלו מדמה את הברירה הטבעית לתהליכי ה"בירור בידי אדם" שמתבצע בחיות ובצמחים מבויתים. הבסיס לאנלוגיה זו נפרש בפרק שלם (הראשון) בספר, והקבלה זו חוזרת ונשנית לאורך הספר. היא מסייעת לקורא להבין את התהליך האמרופי מעט של "ברירה טבעית", באמצעות תהליכים מוכרים מחיי היום-יום בבריטניה של המאה ה-19: השבחת כלבי מרוץ, השבחת תוצרת חקלאית, ועוד:

"האם אין זה מסתבר לאור השינויים המועילים לאדם, שבאו ונהיו ללא ספק, שגם שינויים אחרים, המועילים כלשהו לכל יציר במלחמת-החיים הגדולה והמסובכת, יבואו במהלך דורות רבים ורצופים?."

– מוצא המינים, עמ' 52
  • יצירת הזדהות הדדית בינו לבין הקוראים. הספר מנוסח בגוף ראשון, יחיד ורבים לסירוגין. דרווין מציג את התאוריה שלו תוך שהוא מוביל את הקורא דרך הקשיים שהוא עצמו חווה לפני שקיבל את התאוריה של הברירה הטבעית. דרווין מזמין את הקורא לקבל את התאוריה, ועל פניו אינו כופה אותה על קוראיו. הוא מבקש מקוראיו להקשיב ל"קול ההיגיון" ולנסות לחשוב על הטיעונים שלו ללא דעות קדומות.‏[17]
  • עריכת ניסויים מחשבתיים. כאמור, חלק נרחב מהספר עוסק בהתמודדות עם ביקורת אפשרית. הביקורות המרכזיות אליהן דרווין מתייחס בספר טוענות ברובן שקיימות תופעות בטבע שאינן יכולות להיות מוסברות באמצעות הברירה הטבעית. דרווין לא נימק כיצד אותן תופעות מוסברות על ידי הברירה הטבעית, אלא כיצד אותן תופעות עשויות להיות מוסברות על ידי הברירה הטבעית. דרווין פנה לטכניקה הזו בין השאר כיוון שעריכת ניסוי אמיתי בשאלות הקשורות בברירה הטבעית לא הייתה אפשרית.

נתונים סטטיסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר פורסם בשש מהדורות, בסך כולל של 18,000 עותקים. הספר תורגם ל-11 שפות בימי חייו של דרווין, ומאז מותו תורגם ל-18 שפות נוספות. הגרסה העברית פורסמה ב-1960, בתרגומו של שאול אדלר, שאף הוסיף לה הקדמה.

התגובות לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר ' מוצא המינים' נכנס מיד למרכז השיח הציבורי והמדעי בעולם. התפתחות הדפוס וכתבי העת המדעיים בבריטניה סייעו להתפשטותם הנרחבת של רעיונותיו של דרווין ושל הביקורות עליהם. לצד התמיכה וההערכה לה זכה, הספר עורר גם התנגדות רבה, הן בחוגים המדעיים, הן בחוגים הדתיים והן בקרב הציבור הרחב. לקראת סוף המאה ה-19 עלו התנגדויות מדעיות נוספות לתאוריה של דרווין, והיא הייתה רחוקה מלהיות התאוריה השלטת בעולם המדעי. היא תהפוך לכזו רק בעשורים הראשונים של המאה ה-20.

התנגדות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתנגדות הדתית לספרו של דרווין הייתה בחלקה המשך של ההתנגדות להשקפות טרנסמוטנטיות קודמות. אולם, התאוריה של דרווין הלכה צעד נוסף בכך שלא ייחסה לאדם כל ייחודיות על פני בעלי החיים, ונקודה זו היוותה מקור נוסף להתקפות דתיות על התאוריה. ההתנגדות הדתית הקיצונית לספרו של דרווין, כמו זו שבאה לידי ביטוי במשפט הקופים לדוגמה, לא הייתה נחלתה של התקופה הוויקטוריאנית. על אף שספרו עורר כאמור התנגדויות דתיות מצד אנשי התאולוגיה הטבעית, פונדומנטליזם נוצרי המקדש את כתבי הקודש כפשוטם, הינו תופעה שצצה מחדש רק בתחילת המאה ה-20, לאחר שדעכה בעידן הנאורות.

התנגדות מדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפרסום עלו שתי התנגדויות מדעיות (שאינן דתיות) לתאוריה. הראשונה נגעה למנגנון התורשה, שלא היה קיים כלל ב"מוצא המינים". דרווין הקפיד להזכיר בספר את ה"וריאיציות" שבין הפרטים ואת "עקרון ההורשה", אך לא הסביר כיצד מופיעות הוריאציות וכיצד פועל אותו 'עקרון תורשה'. הוא אף טען כי בבורותנו אנחנו לא יודעים לספר ולא כלום על הסיבות לכך שהשינויים עוברים בתורשה ועל הסיבות לוריאציות: "ההשתנות ניעורה באיזה אופן שהוא."[18], ציין דרווין בספר. ההתנגדות השנייה נגעה לגילו של כדור הארץ: הושמעו טענות מבוססות על כך שגילו של כדור הארץ לא עולה על מיליון שנה. היה ברור שתאוריית האבולוציה של דרווין דורשת שגיל כדור הארץ יהיה גדול בהרבה. מחלוקת זו לא נפתרה עד תחילת המאה ה-20, עת הוכח כי גילו של כדור הארץ אכן עומד בדרישות של תורת האבולוציה של דרווין.‏[19]

'הברית המדעית' של דרווין[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרווין עצמו היה רחוק מעין הסערה הציבורית, וניהל את השיח מול מבקריו באמצעות התכתבויות רבות. ארבעה מידידיו לקחו על עצמם את ההגנה הפומבית על התאוריה. הארבעה היו לייל, ג'וזף הוקר, אסא גריי ותומאס הנרי הקסלי. כל אחד מהם היה מהמובילים בתחומו – לייל בגאולוגיה, הוקר הגיע מעולם הבוטניקה, גריי היה בוטנאי אמריקאי, והקסלי זואולוג וחוקר אנטומיה השוואתית. הארבעה פעלו, איש איש בתחומו, והמציאו הוכחות ונימוקים נוספים לנכונותה של התאוריה של דרווין. חלקם פרסמו ספרים שהסבירו תופעות מתחומם בעזרת הברירה הטבעית. לייל וגריי אמנם האמינו עדיין בהתערבות אלוהית כלשהי, אך תמכו והגנו על חלקה העיקרי של התאוריה. הקיצוני מכולם היה הקסלי, שזכה לכינוי 'הבולדוג של דרווין', על כך שהגן על התאוריה שלו באופן חריף בהזדמנויות שונות. בדיון פומבי מפורסם שניהל מול ההגמון של אוקספורד ב-1860, צוטט הקסלי כמי שאמר שהוא מעדיף שסבו יהיה "קוף אומלל ולא... אדם שבחר להכניס גיחוך אל תוך דיון מדעי רציני."[20]

רעיונות חברתיים בספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרוויניזם חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח דרוויניזם חברתי מתייחס לתאוריה חברתית-כלכלית, המקדשת את התחרות בתוך החברה ובין חברות שונות כדרך הנכונה להתפתחות כלכלית וחברתית. לקראת המאה ה-20, רעיונות מתחום הדרוויניזם החברתי היו נוכחים במדיניות של רבות מהמדינות המפותחות‏[21]. התאוריה נשענת במידה מסוימת על התאוריה של דרווין כפי שהוצגה ב"מוצא המינים". אולם, יודגש כי ב"מוצא המינים" עצמו דרווין נמנע לחלוטין מלהתייחס לשאלות חברתיות. זאת משום שהספר כולו נמנע לחלוטין מלעסוק בשאלה מעוררת המחלוקת של מוצא האדם, ומתמקד בעולם החי בלבד. דרווין גם לא השתמש בביטוי המפורסם "החזק שורד", שעמד בבסיסה של אותה דוקטרינה. דרווין אף לא הזכיר את האדם בהקשר חברתי לאורך כל הספר, והשתמש בו כדוגמה לתופעה אנטומית או ביולוגית לעתים רחוקות בלבד. אולם, יש לזכור כי אחד מהעקרונות המרכזיים בתאוריה של דרווין – מלחמת הקיום – שאוב בראש ובראשונה מהמסה של מאלתוס על האוכלוסייה. כך שבמובן מסוים, תורת האבולוציה של דרווין נשענה על עקרונות חברתיים, ולפיכך קשה לנתק אותה מההקשר החברתי. החברה היוותה השראה לתאוריה של דרווין; בתורה, היוותה התאוריה השראה ואסמכתא מדעית לעקרונות הדרוויניזם החברתי, בתקופה שבה הייתה לאסמכתא מדעית שכזאת חשיבות רבה. יתר על כן, במקומות ספורים בספר דרווין מתייחס למושג של 'עליונות' בטבע, במובן שעשוי להתפרש כמימוש של עקרון 'החזק שורד'. דרווין אמנם לא מתייחס לחברה האנושית, אך ניתן לבצע את ההקבלה:

"למשל העובדה, שיצירי אוסטרליה, זו היבשת הקטנה מכולן, נדחים היום מפני יצירי אירופה ואסיה בעלות השטח הגדול יותר, עד שיצירי היבשות הגדולות נתאזרחו במידה רבה באיים. באי קטן תהיה תחרות-החיים פחות חמורה ויחולו פחות מיורים ופחות השמדות."

– מוצא המינים, עמ' 70

[22]

אף על פי כן, ב"מוצא המינים" לא מתייחס במפורש לעקרונות של דרוויניזם חברתי - לא תומך בהם ולא מתנגד להם.

לעומת זאת, בספרו המאוחר יותר "מוצא האדם" (1871), שבו דרווין דן במפורש במוצא האדם, דרווין מתייחס בהרחבה לשאלות חברתיות הקשורות לאדם, ועל כן קיימת מחלוקת בין חוקרים האם נכון לזהות את תורתו של דרווין עם דרווניזם חברתי.

אלוהים ומרכזיות האדם בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרווין לא התייחס ב"מוצא המינים" לשאלה "האם יש אלוהים", ואף לא השיב בביטחון לשאלה "האם אלוהים יצר את העולם ואת החיים". על אף השם "מוצא המינים", העדיף דרווין שלא להתייחס לשאלת ראשית המינים, אלא רק לתהליכים הפועלים מראשיתו של העולם ומראשיתם של החיים ועד להווה. כאשר הסביר אודות תהליכי הברירה הטבעית, השתמש דרווין בשפה מאנישה. שימוש זה איפשר לאנשים להבין את הברירה הטבעית כפעולתו של האל. דרווין שלל זאת במפורש: "הוגד שאני מדבר על בירור טבעי כאילו היה כוח פעיל בידי אלוהים, אבל מי מתנגד לסופר האומר על כוח-המשיכה, שהוא שליט על תנועתם של כוכבי-לכת? כל אחד יודע את פירושן ואת רמיזתן של מליצות שכיוצא בהן;...קצת הרגל משכיח טענות שטחיות כאלה.".‏[23] התאוריה של דרווין איפשרה את קיומו של האל כיוצר העולם, באופן שהולם יותר מכל תפיסה דאיסטית. אך אין ספק שהוא שלל את מעורבות האל בתהליכי הטבע. המשמעות וההשפעה הרדיקלית של 'מוצא המינים' נוגעת יותר למרכזיותו של האדם בטבע. ממש כשם שקופרניקוס 'הוציא' את כדור הארץ ממרכז היקום, דרווין 'הוציא' את האדם ממרכז ממלכת החי, או יותר נכון מ'פסגת' ממלכת החי. הוא ייצג תפיסת עולם לפיה החיים אינם תלויי-מוסר או תכלית, אלא חסרי סדר ורנדומליים. הייתה בכך חתירה תחת ערכיה של החברה הוויקטוריאנית שבה הוא חי.‏[24]. זהו הפירוש המקובל לתאוריה של דרווין כפי שמוצגת ב"מוצא המינים". יחד עם זאת, ישנם גם חוקרים הסבורים כי דרווין חשב שהאדם הוא אכן 'המטרה' של הברירה הטבעית.‏[25]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סטיב ג'ונס, כמעט כמו לוויתן - מוצא המינים נכון לעכשיו, תרגמה עדי מרקוזה-הס, ידיעות ספרים
  • צ'ארלס דרווין, אוטוביוגרפיה, תרגם מאנגלית: יקי מנשנפרוינד, הוצאת רסלינג, 2008
  • ג'נֶט בְּראון, מוצא המינים של דרווין – ביוגרפיה של ספר. סדרת אכסדרה. ספרי עליית הגג וידיעות ספרים. מאנגלית: ברוריה בן-ברוך. 2009
  • ג’ון דרנטון, קנוניית דרווין, זמורה ביתן, 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורות אינטרנט של הספר

מאמרים וכתבות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בראון (Brown), ג'נט, מוצא המינים של דרווין - ביוגרפיה של ספר (Atlantic Books Ltd., 2006, תרגום ברוריה בן-ברוך, ספרי עליית הגג בע"מ, תל אביב, 2009), עמ' 45
  2. ^ מצוטט אצל בראון, מוצא המינים של דרווין - ביוגרפיה של ספר, עמ' 48
  3. ^ דרווין (Darwin), צ'ארלס, מוצא המינים בדרך הבירור הטבעי או השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים (London, 6th ed., 1872, תורגם על ידי שאול אדלר, מוסד ביאליק, ירושלים, 1960), עמ' 42
  4. ^ מצוטט אצל בראון, מוצא המינים של דרווין - ביוגרפיה של ספר, עמ' 70
  5. ^ בראון, מוצא המינים של דרווין - ביוגרפיה של ספר, עמ' 54
  6. ^ בראון, מוצא המינים של דרווין - ביוגרפיה של ספר, עמ' 32
  7. ^ Depew, David j., "The Rhetoric of the Origin of Species", in Ruse, Michael & Robert J. Richards (eds.), The Cambridge Companion to the "ORIGIN OF SPECIES", (Cambridge University Press, 2009), pp. 240
  8. ^ בראון, מוצא המינים של דרווין - ביוגרפיה של ספר, עמ' 74
  9. ^ דרווין, מוצא המינים, עמ' 75
  10. ^ דיון בנושא נמצא ב- Ruse, Michael, "The Origin of the Origin", in Ruse, Michael & Robert J. Richards (eds.), The Cambridge Companion to the "ORIGIN OF SPECIES", (Cambridge University Presss, 2009), pp. 5-10.
  11. ^ בראון, מוצא המינים של דרווין - ביוגרפיה של ספר, עמ' 70
  12. ^ דרווין, מוצא המינים, עמ' 41
  13. ^ דרווין, מוצא המינים, עמ' 90
  14. ^ Depew, David j., "The Rhetoric of the Origin of Speiceis", pp. 242
  15. ^ בראון, מוצא המינים של דרווין - ביוגרפיה של ספר, עמ' 85
  16. ^ אדלר, שאול, ההקדמה למהדורה העברית לדרווין, צ'ארלס, מוצא המינים
  17. ^ Depew, David j., "The Rhetoric of the Origin of Speiceis", pp. 238-240
  18. ^ דרווין, מוצא המינים, עמ' 91
  19. ^ בראון, מוצא המינים של דרווין - ביוגרפיה של ספר, עמ' 123
  20. ^ מצוטט אצל בראון, מוצא המינים של דרווין - ביוגרפיה של ספר, עמ' 116
  21. ^ בראון, מוצא המינים של דרווין - ביוגרפיה של ספר, עמ' 125
  22. ^ דרווין, מוצא המינים, עמ' 70
  23. ^ דרווין, מוצא המינים, עמ' 53
  24. ^ בראון (2006), עמ' 105)
  25. ^ Richards, Robert J., "Natural Selection and its Moral Purpose", in Ruse, Michael & Robert J. Richards (eds.), The Cambridge Companion to the "ORIGIN OF SPECIES", (Cambridge University Press, 2009), pp. 66