מוקדי הכוח של הלומברדים באיטליה
 | |||||
| המגדל המתומן של כנסיית מיכאל בהר גרגנו | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג |
קבוצת מבנים  | ||||
| מדינה |
 איטליה | ||||
| קואורדינטות | 46°05′39″N 13°25′59″E / 46.09416667°N 13.43305556°E | ||||
|
www | |||||
  | |||||
הלומברדים באיטליה, מוקדי הכוח (568–774 לספירה) הוא השם הרשמי שהעניק אונסק"ו לשבע קבוצות של מבנים היסטוריים המשקפים את הישגיו של שבט הלומברדים, הידועים גם כלונגוברדים, שיישבו את איטליה בין המאה ה-6 למאה ה-8. המבנים כוללים מנזרים, כנסיות ומבצרים שהוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ביוני 2011, כיוון שעל פי אונסק"ו הם מעידים על תפקידם המרכזי של הלומברדים בהתפתחות התרבותית והרוחנית של הנצרות באירופה בימי הביניים.
המבנים שנכללו בהכרזה של אונסק"ו הם בעלי השלמות והחשיבות האמנותית הגדולות ביותר, ואלו שהשתמרו בצורה הטובה ביותר.
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלומברדים החלו להגר לאזור הדנובה בשלהי המאה ה-5, ויצרו את הקשרים הראשונים עם האווארים ועם ההונים. בשנת 568 כבשו הלומברדים את צפון איטליה, ובשליש האחרון של המאה ה-6 החלו להתפשט משם לכיוון דרום חצי האי האפניני. מלך הלומברדים באותה עת שלט על למעלה מ-30 דוכסויות ונסיכויות. הלומברדים נאבקו באימפריה הביזנטית, ששלטה על חלק ממרכז איטליה כך ששליטתם של הלומברדים באזור התפצלה לשני חלקים. במשך השנים ייצבו הלומברדים את שלטונם, והחברה שלהם הייתה דו-מעמדית: מעמד אריסטוקרטי-פוליטי-צבאי ופשוטי העם המקומיים. השליטים הלומברדים אימצו את הנצרות כדת המדינה שלהם, דבר שהוביל לתהליך האחדה של החברה.
ישנן עדויות המתארות את המבנים המפוארים שהוקמו לכבוד שכבת העילית של הלומברדים, ובהם ארמונות ומבני דת. לאחר אימוץ הנצרות בתהליך שנמשך לאורך המאה ה-7 והמאה ה-8 החלו הלומברדים במפעלי בנייה של כנסיות ומנזרים, ששימשו כמקלט עבור שכבת האצולה וביצרו את שלטונם של הלומברדים. בתקופה זו הגיעו הלומברדים לשיא כוחם באיטליה. באמצע המאה ה-7 סיפחו הלומברדים מבנוונטו את דוכסות גרגנו, שנודעה בפולחן שלה למלאך מיכאל. הלומברדים ראו חשיבות רבה בפולחן מיכאל שבעיניהם היה בעל דמיון לווטאן, ראש האלים הגרמאניים ומגן הגיבורים והלוחמים.
עם כיבוש רוונה במאה ה-8 הרחיבו הלומברדים את שלטונם למרבית חצי האי האפניני, למעט נאפולי ומדינת האפיפיור. האריסטוקרטיה הלומברדים, שבינתיים רכשה מאפיינים לטיניים ונוצריים, עמדה בראש החיים החברתיים הלומברדיים, וזאת במקביל לחברה האזרחית והדתית המקומית. למרות שלום יחסי זה עם האוכלוסייה הלומברדים היו עוינים למדינות האפיפיור, והטילו מצור ולחץ כמעט קבועים על רומא. האפיפיור אדריאנוס הראשון ביקש את סיועם של הקרולינגים, שכבשו חלקים מצפון איטליה בין 774 ל-776. הדוכסויות הלומברדיות הדרומיות בבנוונטו ובסלרנו נותרו עצמאיות עד שהנורמנים כבשו אותן במאה ה-11.
מקורות מתקופת הלומברדים מעידים על מפעלי הבנייה הגדולים שלהם ועל צורת ארגון העובדים לקבוצות מתמחות. הלומברדים ניצלו את כישורי האומנים המקומיים מאחר שלא היה להם סגנון אדריכלי משל עצמם. האדריכלות הלומברדית הושפעה מהשושלת המרובינגית, והסגנונות של הביזנטים והסורים השפיעו על אזור פריולי שבצפון איטליה. כתר הברזל של לומברדיה, שסימל את הריבונות על איטליה, שימש את קיסרי האימפריה הרומית הקדושה עד קרל החמישי, ולאחר מכן הוא שימש את נפוליאון הראשון.
האתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צ'יווידאלה דל פריולי היא עיירה במחוז האוטונומי פריולי-ונציה ג'וליה שבא באה לידי ביטוי התרבות האורבנית של הלומברדים. חומות העיירה נבנו מסביב לחלק הימי-ביניימי של העיירה. בעיירה ממוקם מתחם אפיסקופלי שבו נמצאים כנסיית סנטה מריה, הבפטיסטריום על שם סן ג'ובאני, והארמון האפיסקופלי שעל חורבותיו נבנה במאה ה-16 הפאלאצו דיי פרובדיטורי ונטי של אנדראה פאלאדיו.
- ברשה היא עיר במחוז לומברדיה שבצפון איטליה, בה מתגוררים כיום כ-200,000 תושבים. על פי אונסק"ו העיר מעידה על כישוריהם של הלומברדים בתחום הקמת המנזרים. בעיר ממוקם מנזר סן סלבטורה-סן ג'וליה שבו נמצא מנזר נשים שהוקם באמצע המאה ה-8 לספירה על ידי הדוכס דזידריוס ואשתו. בכנסיית סן סלבטורה יש שלוש ספינות המופרדות זו מזו באמצעות ארקדות הבנויות מעמודים, וכן טרנספט שבו שלושה אפסיסים. חלק מקישוטי הסטוקו המקוריים השתמרו עד ימינו, ואריחי שיש שימשו במשך השנים לקישוט קבריהם של אצולת העם שנקברה בכנסייה. במאה ה-15 ובמאה ה-16 הוספו למתחם מבנים אחדים כגון קלויסטרים, בית מקהלה, ושתי כנסיות (סנטה מריה בסולאריו וסנטה ג'וליה).
- קסטלספריו הוא אתר בפרובינציית וארזה שבו שכן מבצר רומי בעת העתיקה ששימש להגנה מפני פלישת השבטים הגרמאנים, ואחת מהעיירות הלומברדיות החשובות בימי הביניים המוקדמים. העיירה נחרבה ב-1287, והקסטרום לא היה בשימוש מאז. כיום משומרים שרידיה של העיירה במסגרת פארק ארכאולוגי בקומונת קסטלספריו, ליד כפר הנושא את אותו השם. העיירה ידועה בשל מגדל טורבה ששימש כמנזר נשים, ובזכות כנסיית סנטה מריה פוריס פורטס ששימשה את אצולת העם וקושטה בציורים המתארים את ילדותו של ישו. על פי אונסק"ו מעידה קסטלספריו על ההתיישבות הצבאית של הלומברדים.
- ספולטו היא עיירה בנפת פרוג'ה, בה מתגוררים כיום כ-40,000 תושבים. על פי אונסק"ו, בזיליקת סן סלבטורה שבספולטו מעידה על אופי בניית הבזיליקות למעמד החברתי הגבוה. בזיליקה זו, שנבנתה בין המאה ה-4 למאה ה-5, משלבת במבנה שלה בין הנאוס של מקדש רומי לבין המבנים החשובים ביותר המייצגים את אדריכלות הכנסיות המוקדמת. הלומברדים בנו מחדש את הכנסייה במאה ה-8.
- קמפלו סול קליטונו היא קומונה השוכנת בפרובינציית פרוג'ה שבאומבריה, וממוקמת 45 קילומטרים דרומית-מזרחית לפרוג'ה. אוכלוסיית הקומונה מונה כ-2,500 תושבים. בקומונה שוכנים מקדש קליטומנוס ומקורותיו של נהר קליטונו, והיא ידועה גם בשל תעשיית ייצור שמן הזית המקומית. על פי אונסק"ו המקדש השוכן בקומונה הוא עדות להשראה הקלאסית שהייתה לאליטה הלומברדית המקומית. מקדש זה הוא מקדש רומי שקישוטיו הועתקו ממבנים אחרים באזור. הוא קטן בממדיו וצורתו היא טטראדר קורינתי שבחזיתו ובאחוריו נבנו פורטיקואים. מקדש זה ידוע בזכות כתובותיו האפיגרפיות, והוא דוגמה בולטת למונומנטים מסוגו שהוקמו בתחילת ימי הביניים.
- בנוונטו היא עיירה וקומונה השוכנת בקמפניה, במרחק 50 קילומטרים צפונית-מזרחית מנאפולי. העיירה ניצבת על גבעה בגובה 130 מטרים מעל גובה פני הים, והיא מקום מושבו של הארכיבישוף הרומי-קתולי של דיוקסיית בנוונטו. אוכלוסייתה מונה כיום כ-66,000 תושבים. בעיירה שוכן מתחם כנסיית סנטה סופיה, שהיה פופולרי בקרב הלומברדים וכלל בשטחו מנזרים אחדים. הכנסייה הוקמה באמצע המאה ה-8 כקפלה אישית, בהשראת איה סופיה שבקונסטנטינופול. מבנה הכנסייה הוא משושה המוקף על ידי קולונדות. הקירות הפנימיים מעוצבים בצורת מעושר, ושתי הצורות הן קונצנטריות (בעלות מרכז משותף). בחלק של הכנסייה שהיה מיועד לאנשי הכמורה נמצאים שלושה אפסיסים. בצמוד לכנסייה נבנה מנזר נשים ששימש את הלומברדים כקלויסטר.
- מונטה סנט-אנג'לו היא עיירה וקומונה השוכנת במחוז פוליה שבדרום איטליה, על מורדותיו הדרומיים של הר גרגנו. אוכלוסייתה מונה כיום כ-13,500 תושבים. העיירה נחשבה למקום קדוש בתרבות הלומברדית, ובה החלה העלייה לרגל המוקדשת למלאך מיכאל. כנסיית מיכאל הקדוש שבעיירה הוקמה במאה ה-7 ככל הנראה, וגם כיום היא משמשת כמקום פולחן מרכזי לעלייה לרגל המוקדשת למלאך. הכנסייה ממוקמת מעל מערה קדושה השוכנת בהצטלבות בין דרך המובילה לארץ ישראל לבין ויה טראיאנה. הלומברדים הרחיבו כנסייה קודמת ששכנה במקום, וגם אלו שירשו אותם כגון הנורמנים המשיכו בפולחן המלאך מיכאל וקישטו מחדש רק את החלקים הגבוהים של הכנסייה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מוקדי הכוח של הלומברדים באיטליה
