מוקצה מחמת גופו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבנים הם מוקצה מחמת גופו, אם לא ייחדו אותם לשימוש

בהלכות שבת, מוקצה מחמת גופו הוא אחד ממיני המוקצה, שהוא - דבר שאינו לא כלי ולא מאכל אדם או בהמה, כמו למשל אבנים ועצים וחול ואבק וחתיכות זכוכית, ומחט שבורה.

אם אדם רוצה לייחד אחד מאלו לשימוש בשבת, יש צורך להכינו לכך במעשה מערב שבת. שימוש אקראי באבן למשל לסגירת דלת, עדיין אינו מהווה אותה לכלי, שכן היא אינה מיועדת לתשמיש זה ואין הדרך להשתמש בה לכך, ולכן אין היא מתייחדת לתשמיש זה אלא אם כן עשה בה מעשה המוכיח שהיא מיועדת לכך, למרות שמייחד אותה רק לשבת אחת, או לחלופין אם ייחד אותה לעולם לשימוש מסוים.

לעומת זאת, דברים שהדרך היא לייחד אותם לכך, כמו למשל אבן לפצוע בה אגוזים, ניתן בקלות יותר לייחד לתשמיש, ודי במחשבה כדי לייחד אותם לכך, או לחלופין בתשמיש חד פעמי בחפץ לצורך המטרה לה הוא מכין אותה. דוגמה נוספת היא חתיכת צמר, די בכך ששם אותה על פצע פעם אחת כדי שתחשב ככלי המיועד לכך, וזאת מכיוון שהדרך היא להשתמש בצמר כדי לכסות מכות ופצעים, ולכן די בתשמיש חד פעמי כדי לייחד אותם בכך.

במקום נזק[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום שהמוקצה מחמת גופו עלול לגרום נזק, כמו למשל בקבוק זכוכית שנשבר במקום שאנשים מהלכים ועלולים להנזק מהם, מותר לפנותם, שכן חכמים לא גזרו על איסור מוקצה במקום כזה, וכן איסור טלטול בכרמלית הותר כדי לפנות את השברים‏[1].

גרף של רעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר, לא היו בתי שימוש, אלא היו עושים צרכים בכלי מיוחד מאוס שעמד במקום צדדי ביותר. הצואה שבכלי, מפריעה כמובן בריחה לשהות בבית, ולכן התירו חכמים להוציא את הכלי מהבית. אם הוא במקום שהוא מפריע לו. מותר גם לעשות הערמה בעניין, אם אדם זקוק לפנות את הכלי כדי שיוכל להתפנות שם, הוא קובע את ישיבתו ליד הכלי, באופן של דירה - מעביר לשם את מיטתו או את שולחנו, ואז כאשר הכלי מפריע לו - הוא מוציא אותו.

למרות שמותר להוציא גרף של רעי מהבית, אמרו חכמים: אין עושים גרף של רעי לכתחילה, כאשר יש ברירה אין לעשות גרף של רעי ולסמוך על כך שיוציאו אותו; ולמרות זאת, אם בדיעבד עבר האדם ועשה גרף של רעי, מותר להוציאו.

טאטוא הבית בשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום שהבתים בעיר מרוצפות, מותר לטאטא את הבית‏[2] וכן נהגו העולם לטאטאות את הבית. החזון איש מציג שאלה מעניינת: כיצד ניתן לטאטאות את אבק עפר הבית, והלא האבק הוא מוקצה מחמת גופו? החזון איש מנסה ליישב את התמיהה בשני אופנים, האחת - שהאבק נחשב כגרף של רעי, שהתירו להוציא מהבית דבר מאוס למרות שהוא מוקצה מחמת גופו. תירוץ אחר אומר החזון איש, שהעפר והמוקצה על הארץ בטלים כמו שהפסולת בטל בתוך האוכל כאשר הוא מרובה על הפסולת, כלומר: אין לאבק חשיבות עצמית, הוא טפל ונספח לארץ, ולכן אין טלטולו נחשב לטלטול מוקצה‏[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גולדשטוף, דוד נחום בן יעקב יוסף שערי הלכה חלק י"א

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארחות חיים הל' שבת אות שס"א, ונפסק בשולחן ערוך סימן ש"ח.
  2. ^ ואין חשש שישווה גומות בעפר הבית, ויעבור על איסור מלאכת בונה.
  3. ^ הלכות שבת סימן מ" סעיף כ"א.