מורגן צ'נגיראי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מורגן צ'נגיראי

מורגן ריצ'רד צ'נגיראיאנגלית: Morgan Richard Tsvangirai; נולד ב-10 במרץ 1952) הוא פוליטיקאי זימבבווי, המכהן כראש ממשלת זימבבואה מאז פברואר 2009.

צ'נגיראי החל את דרכו כמנהיג ארגוני עובדים, ולאחר מכן היה ממייסדי "התנועה לשינוי דמוקרטי" (MDC), ועמד בראשה במאבק ממושך נגד שלטון רוברט מוגאבה. לאחר בחירות שנערכו ב-2008 הגיע צ'נגיראי להסכמה עם מוגאבה ואנשי מפלגתו על חלוקת סמכויות השלטון בין המפלגות, ובעקבותיו מונה לראש ממשלת זימבבואה, המכהן במקביל לנשיא מוגאבה.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'נגיראי נולד ב-1952 באזור כפרי במרכז המדינה, אז המושבה הבריטית רודזיה הדרומית, בנו הבכור מבין תשעה של מניח לבנים. במהלך התיכון עזב את לימודיו ועבד כפועל טקסטיל, וב-1974 החל לעבוד במכרה ניקל. צ'נגיראי השתלב בארגון העובדים במכרה, והתקדם לעמדת מנהיג ארגון עובדי המכרות. ב-1988 התמנה למזכ"ל ארגון הגג של איגודי העובדים בזימבבואה. תחת הנהגתו התנתק ארגון העובדים בהדרגה ממפלגת השלטון רבת העוצמה ZANU-PF, ששלטה שלטון מוחלט בפוליטיקה הזימבבווית מאז נפילת המשטר הגזעני הלבן במדינה וכניסת הרוב השחור לחיים הפוליטיים. צ'נגיראי החל להתעמת יותר ויותר עם הממשלה בהנהגתו של רוברט מוגאבה, והביקורת שמתח על מוגאבה הלכה והחריפה. ב-1997 ארגון צ'נגיראי שביתות ומחאות נגד מדיניות הממשלה. פעילותו נגד השלטון עלתה לו באיומים והטרדות, ואף בניסיון התנקשות בחייו ב-1997.

התנועה לשינוי דמוקרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1999 היה צ'נגיראי ממקימיה של "התנועה לשינוי דמוקרטי", MDC. המפלגה החדשה החלה מיד לערער על שלטונה הכמעט מוחלט של מפלגת ZANU. המפלגה התבססה על המעמד העירוני, ארגוני עובדים, ארגוני זכויות אדם ואנשי כנסייה. ב-1999 נדחתה במשאל-עם הצעתו של מוגאבה, שצ'נגיראי התנגד לה, להפקיע את חוותיהם של הלבנים במדינה לטובת ותיקי המלחמה נגד השלטון הלבן, שהם הגרעין הקשה של חסידי ZANU. הצלחתה של ה-MDC לבלום מהלך של מוגאבה נתפסה כהישג גדול, וכעבור שנה הפתיעה המפלגה כשזכתה ב-57 צירים בבית הנבחרים, לעומת 62 של מפלגת השלטון, בניגוד לכל מערכות הבחירות הקודמות שבהן זכתה האופוזיציה למושבים ספורים. צ'נגיראי עצמו לא הצליח להיבחר לבית הנבחרים כיוון שהתמודד במחוז הולדתו, שבו כברוב המחוזות הכפריים נתונה התמיכה הציבורית למפלגת השלטון.

במרץ 2002 הפסיד צ'נגיראי למוגאבה בבחירות לנשיאות, שלוו בהאשמות על זיופים, אלימות, הטיות ושימוש בתקשורת הממלכתית לטובת מוגאבה‏[1]. מוגאבה ותומכיו האשימו את צ'נגיראי שהוא סוכן של בריטניה ועושה דברם של בני המיעוט הלבן במדינה, והרבו להזכיר את העובדה שלא השתתף במלחמת העצמאות של זימבבואה נגד השלטון הלבן בשנות השבעים.

צ'נגיראי נעצר באשמות בגידה וחתרנות מספר פעמים החל בשנת 2000. בעת שנעצר ב-2007 אף הוכה על ידי שוטרים. מעצרים אלה והתנכלויות נוספות לאנשי ה-MDC ופעילי אופוזיציה אחרים גונו על ידי ממשלות רבות.

ב-2005 התפצלה ה-MDC על רקע השאלה האם יש להחרים את הבחירות שנערכו באותה שנה.

בחירות 2008 ו-2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 במרץ 2008 נערכו בחירות לנשיאות ולבית הנבחרים של זימבבואה. לצד מוגאבה וצ'נגיראי התמודד גם מועמד עצמאי, סימבה מקוני, שפרש מ-ZANU. הבחירות נערכו על רקע מצב כלכלי מחמיר והולך ואינפלציה דוהרת, וסקרים ניבאו תבוסה למוגאבה. בבחירות לבית הנבחרים זכו מפלגות האופוזיציה לרוב קטן, ואולם תוצאות הבחירות לנשיאות לא היו חד-משמעיות. ועדת הבחירות המרכזית עיכבה את פרסום התוצאות לנשיאות למעלה מחודש, על-אף תרעומת בינלאומית רבה ומהומות במדינה, שעליהם הגיבה הממשלה בצעדי דיכוי .לבסוף הכריזה ועדת הבחירות כי צ'נגיראי זכה ב-47.9% מן הקולות מול 43% למוגאבה, וכיוון שנדרשים לפחות 50 אחוזי תמיכה כדי לנצח בסיבוב בחירות יחיד יהיה צורך בסיבוב שני. צ'נגיראי הודיע כי ועדת הבחירות זייפה את התוצאות. לאחר התלבטות, החליט שלא להחרים את הסיבוב השני אלא להתמודד בו מול מוגאבה.

במהלך התקופה שקדמה לסיבוב השני בבחירות הופעלה אלימות מסלימה והולכת מצד תומכי מוגבה נגד מנהיגי האופוזיציה ותומכיה. צ'נגיראי עצמו שהה חלק ניכר מן התקופה בדרום אפריקה, מחשש להתנכלות השלטונות, ונעצר שלוש פעמים (לפרקי זמן קצרים) לאחר ששב לזימבבווה. ימים אחדים לפני מועד הבחירות הודיע צ'נגיראי כי הוא פורש מן המירוץ, משום שאין טעם בהתמודדות שאין סיכוי שתהיה הוגנת ומשום שאינו רוצה לסכן את חיי תומכיו, שעשרות מהם נהרגו על ידי תומכי ZANU ורבבות נאלצו לעזוב את בתיהם. צ'נגיראי ביקש התערבות בינלאומית למניעת מה שכינה "רצח עם". תומכי הממשלה טענו שסיבת פרישתו היא חשש ממפלה בקלפיות.‏[2]

לאחר הסיבוב השני של הבחירות, שבו היה מוגאבה המועמד היחיד, נפתח משא ומתן ממושך על עתידה הפוליטי של המדינה, באמצעות מתווכים דרום-אפריקאים. בספטמבר נחתם הסכם לחלוקת סמכויות השלטון בין ZANU לבין התנועה לשינוי דמוקרטי. הוסכם על מינויו של צ'נגראי לראש ממשלה, תוך שמוגאבה ממשיך לכהן כנשיא; ועל חלוקת משרדי הממשלה והשליטה בזרועות הביטחון בין המפלגות‏[3]. מוגאבה ואנשי ZANU לא מיהרו ליישם את ההסכמה העקרונית שהתקבלה, והמשבר הפוליטי נמשך, תוך שזימבבואה מתמודדת עם משבר כלכלי, בידוד בינלאומי גובר ומגפת כולרה. צ'נגיראי הושבע לבסוף כראש ממשלה רק ב-11 בפברואר 2009.

גם בבחירות לנשיאות שנערכו ביולי 2013, הוא הפסיד לנשיא המכהן והמפלגה מטעמו טענה לזיופים נרחבים בהליך הבחירות.

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'נגיראי מחזיק בעמדות סוציאל-דמוקרטיות, ומתנגד למדיניות שמעודדת קרן המטבע הבינלאומית בארצות מתפתחות, ובפרט למדיניות השינוי המבני שהובילה הקרן בזימבבואה בשנות התשעים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'נגיראי נישא לסוזן ב-1978, ולזוג נולדו שישה ילדים. סוזן צ'נגיראי לא מילאה תפקיד פוליטי רשמי אך הייתה אהודה בתנועה לשינוי דמוקרטי.

בתאונת דרכים שאירעה ב-6 במרץ 2009, זמן קצר לאחר מינויו של צ'נגיראי לראשות הממשלה, נהרגה סוזן צ'נגיראי. מורגן צ'נגיראי נפצע בתאונה באורח קל. הועלו האשמות שמדובר בניסיון התנקשות, לאור העובדה שמספר מנהיגים פוליטיים זימבבווים נהרגו בתאונות דרכים בשנים האחרונות.

יחסים עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שיריבו המושבע, מוגאבה, מאז שנות ה-80 היה בין התומכים העקביים ביותר של אש"ף ושל יאסר ערפאת, האשימה בעבר האופוזיציה בזימבאבווה (אם כי לא צ'נגיראי אישית) את המוסד במזימות נגדה. בפעם הראשונה היה זה ב-2002, כששכרו עוזריו של מוגאבה את שירותיו של עובד משרד הביטחון הישראלי לשעבר, המציג את עצמו ברחבי העולם כסוכן המוסד, כדי לזייף קלטת המוכיחה לכאורה את כוונתו של צ'נגיראי להתנקש בחייו של מוגאבה. לפני הבחירות הכלליות של 2008 שוב עלה נושא שיתוף הפעולה של מוגאבה עם המוסד, כשהציג עתון אופוזיציוני את החברה הישראלית לתוכנה (שבמוצר שלה השתמשה ועדת הבחירות בזימבאבווה) כשלוחתו של המוסד שבכוונתה לעזור לשלטון לעוות את תוצאות הבחירות לטובתו של מוגאבה.‏[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]