מוריס אוטריו

מוריס אוטריו
Maurice Utrillo

לידה	26 בדצמבר 1883 מונמארטר, צרפת
פטירה	5 בנובמבר 1955 (בגיל 71) דאקס, צרפת
מקום קבורה	Saint-Vincent Cemetery
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	אסכולת פריז
הושפע על ידי	סוזאן ואלאדון
יצירות ידועות	Toits à Montmagny, L'Impasse Cottin, La Porte Saint-Martin
פרסים והוקרה	קצין בלגיון הכבוד
חתימה

מוריס אוטרילו (בצרפתית: Maurice Utrillo, נהגה אוטריו;‏ 25 בדצמבר 1883 – 5 בנובמבר 1955), נולד בשם מוריס ואלאדון, היה צייר צרפתי שהתמחה בציור נוף עירוני. נולד ברובע מונמרטר בפריז.

ביוגרפיה

קברו של אוטריו

מוריס אוטרילו נולד בפריז בשנת 1883 לסוזאן ואלאדון, אקרובטית קרקס לשעבר שהייתה אז בת שמונה עשרה. האם, התגוררה בדירה עלובה ברובע מונמרטר, התפרנסה כדוגמנית לציירים והייתה בעצמה ציירת פורצת דרך. על אביו אין מידע מדויק.

אוטרילו נעזב בילדותו על ידי אמו, וסבתו היא שגידלה אותו. הוא לא סיים בית ספר ולא הצליח להתמיד בעבודה מסודרת. בגיל מוקדם החל לשתות משקאות חריפים שפגעו בבריאותו, בגיל 17 כבר נחשב לאלכוהוליסט חסר מרפא. כדי לגמול אותו מהרגלי השתייה שלו, לימדה אותו אמו לצייר. ב-1909 שוטט אוטריו עגום ונדכא בסמטאות פריז, מבלי יכולת לתקשר עם אנשים. בתקופה זו צייר כדי למצוא פורקן ליגונו ולפעמים כדי לקבל בקבוק יין תמורת ציור. ציוריו הפשוטים מצאו חן בעיני אנשים וגם סוחרי אמנות רכשו אותם. מוריס אושפז תכופות במוסדות לחולי נפש.

רק בסוף מלחמת העולם הראשונה קיבל הערכה לאמנותו, ונערכו בפריז מספר תערוכות מוצלחות שלו. הייתה סביבו תכונה רבה, ומבקרים וידידים חיזרו על פתחו. בשנת 1934 הוענק לו אות לגיון הכבוד. ב-1953 הוא התחתן, ואשתו, לוסי וסינט, השגיחה על רכושו ודאגה שלא יחזור שוב לטיפה המרה.

יצירתו

אוטריו החל לצייר בשנת 1903. ציוריו פשוטים לכאורה, כי הוא נמנע מכל עיוותי הצורה שבאמנות החדשה. אף-על-פי-כן הם טבועים בחותם אישי ופיוטי. עבודותיו מצטיינות בסגנון מיוחד כך שאי אפשר לשייך אותו לשום זרם אמנותי מוכר. ביצירתו גנוז וידוי של נפש רגישה, המחיה את פרברי פריז הנידחים.

את סגנונו נהוג לחלק לשלוש תקופות עיקריות:

• 1904-1910 - מונמאני (Montmagny)

ציוריו הראשונים של אוטריו היו כהים. הוא הרבה לצייר מוטיבים אדריכליים, תמונות רחוב ומבנים. לאלפי התמונות שצייר באותה תקופה מכנה משותף בולט: בכל בניין או בית צייר אוטריו חלונות פתוחים, דומים למלבנים אפלים - כעין פצעים שחורים פעורים בטיח הבהיר של הקירות. החלונות, אשר מספקים בדרך כלל רמז כלשהו על החיים בתוך הבתים, הם אטומים ושחורים אצל אוטריו. חלונות אלה מספרים על בדידותו ועל גורלו העגום — המקור הטראגי הוא הסיבה לאופיים הלירי של ציוריו. הוא מצליח להעניק הוד לחפצי היומיום האפורים, שעובר אורח רגיל לא היה שם לב אליהם. יש המוצאים בציוריו השפעה של ציירים מאותה תקופה שבה הייתה אמו ביחסים טובים איתם. מפיסארו למד את השימוש בשכבות צבע דשנות; השפעתו של סיסלי על ציוריו מתגלה בעדינותם של גוני צבע שהשתמש בהם לציורי נופים, ומסזאן הוא לקח את הבניינים המוצקים. תקופה זו נקראת "מונמאני" על שם הרובע הפריזאי בו התגורר, ונותרו ממנה 50 תמונות המעידות על הקשר שלו עם הציור האימפרסיוניסטי.

• 1910-1914 התקופה הלבנה

תקופה זו כוללת סדרה ארוכה של יצירות מופת. צבעי לוח הציור שלו מתבהרים, ומעתה שולטים בבדיו הצבעים לבן, שחור ומעט כחול. כאן מורגשת התבגרותו של האמן, ששולט היטב בטכניקה שלו ומחפש את הפינות השקטות, העזובות.

• 1922-1955 התקופה הצבעונית

בתקופה הצבעונית שלו מופיעים בציוריו של אוטריו כתמי מכחול רעננים וספוגי חיים; קירות הבתים מוקמים רק באמצעות כתמי צבע רחבים. בתקופה זו הוא צייר ציורים שמחים באווירה של ציפייה והרמוניה צבעונית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מוריס אוטריו בוויקישיתוף

• מוזיאון הכט תמונות נוספות
• מוריס אוטריו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מוריס אוטריו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מוריס אוטרילו (1883-1955), דף שער בספרייה הלאומית