מוריס גארן

מוריס גארן
Maurice Garin

לידה	3 במרץ 1871 ארווייה, ואלה ד'אאוסטה בצפון מערב איטליה
פטירה	18 בפברואר 1957 (בגיל 85) לאנס, צרפת
התמחות	מרוצי כביש
הישגי שיא	זכייה בטור דה פראנס הראשון שנערך ב-1903

מוריס-פרנסואה גארן (בצרפתית: Maurice-Francois Garin; ‏3 במרץ 1871 – 19 בפברואר 1957) היה רוכב אופניים איטלקי-צרפתי שהתמחה במרוצי כביש. גארן התפרסם בעיקר הודות לניצחונו במרוץ הטור דה פראנס הראשון שנערך ב-1903, ועל כך שניצחונו השני במרוץ, ב-1904, נשלל ממנו על ידי מארגני המרוץ, כנראה בגלל טענה למעשה מרמה ספורטיבי במהלך המרוץ.

ילדות ונעורים

גארן נולד בארווייה (Arvier) כפר קטן בואלה ד'אאוסטה, בצפון מערב איטליה, קרוב לגבול עם צרפת. שם המשפחה שלו היה הנפוץ ביותר בכפר דובר הצרפתית שגר בו וחמש משפחות מתוך השבע שבכפר היו בעלות שם משפחה זה. אביו הפועל היה בן 36 בעת שנשא לאשה את אמו, מריה תרזה אוזלו, בת 19, שעבדה במלון הכפר. גארן היה הבן הראשון מתוך תשעה ילדיהם, והבית בו גדל עדיין עומד על תילו כחורבה. בשנת 1885 עזבה המשפחה את הכפר ועברה לצפון מזרח צרפת.

בגיל 15, לאחר שעבר לריימס, החל גארן לעבוד כמנקה ארובות וזמן קצר לאחר מכן עבר לשרלרואה שבבלגיה, אך ב-1889 החליט לחזור לצרפת והתמקם בעיירה מובז' (Maubeuge) שבמחוז נור. הוא קנה לעצמו את אופניו הראשונים בכ-405 פרנק צרפתי, סכום המקביל לשכר עבודה של כשבועיים לעובד כפיים באותם זמנים. מרוצי אופניים לא עניינו אותו, אך הוא רכב להנאתו בעיירה במהירות מסחררת וכונה “המשוגע” (le fou בצרפתית).

תחרויות

כחובבן

לאחר שהפך לאזרח צרפתי ב-1892, החל גארן להשקיע יותר ויותר ברכיבה. כעבור זמן קצר, שכנע אותו מזכיר מועדון הרכיבה של האזור להתחרות במרוץ. בסיום המרוץ שארך כ-200 קילומטרים, סיים גארן במקום החמישי.

הוא החליט להמשיך בתחום הרכיבה התחרותית, וב-1893 זכה בניצחונו הראשון במרוץ בין הערים נאמור, דינאן וז'יווה (Givet) בבלגיה. אורך מסלול המרוץ היה 102 ק"מ וגארן הוביל במרוץ כשהגיעו לדינאן. הוא סבל מתקר באופניו אך הבחין ב-Soigneur (עוזר בקבוצת אופניים) של רוכב יריב שהחזיק בצד הדרך אופניים חלופיים עבור הרוכב שלו. גארן חטף מידי העוזר את האופניים ורכב עימם עד לסיום, ניצח במרוץ ואז השיב את האופניים לבעליהם .

קריירה מקצועית

גארן החל את הקריירה המקצועית שלו באופן בלתי מתוכנן. הוא ביקש להשתתף במרוץ שנערך באזור מגוריו, אך כשהגיע למקום הזינוק גילה להפתעתו שההשתתפות מוגבלת לרוכבים מקצוענים בלבד. גארן, שלא רצה לוותר על ההזדמנות להתחרות, חיכה עד לאחר הזינוק, ואז זינק לבדו והצטרף למרוץ. הוא חצה כמנצח את קו הסיום והתקבל בהתלהבות על ידי הקהל, אולם מארגני המרוץ סירבו להעניק לו את סכום הזכייה שהובטח למנצח. גארן קיבל פיצוי כשקיבל סכום נאה שהצופים בקהל אספו עבורו באופן ספונטני.

ניצחונו הראשון כמקצוען היה ב-1893, במרוץ שנערך במשך 24 שעות רצופות, ברכיבה מעגלית בפארק השאן דה מארס של מגדל אייפל שבפריז. התנאים הקשים והקור הביאו לפרישתם של רוכבים רבים. גארן השלים 701 ק"מ וניצח את המתחרה הנוסף היחיד ששרד בכ-49 ק"מ. בתום התחרות הוא סיפר שבמהלך 24 השעות הללו, הוא ניזון מכמויות גדולות של יין, שוקו, תה, ביצים, תערובת של קפה ושמפניה, קציצות, טפיוקה, אורז וצדפות.

ב-1894 הוא ניצח תחרות נוספת של 24 שעות בלייז'. מאוחר יותר הוא אף שבר את שיא השעה. ב-1896 השתתף במרוץ האופניים החד-יומי הראשון של פריז–רובה. גארן, שהיה הגיבור המקומי של חובבי האופניים בעיר רובא, מאחר שפתח חנות אופניים ברחובה הראשי, סיים במקום השלישי, כ-15 דקות אחרי המנצח יוזף פישר. שנה לאחר מכן, ניצח גארן במרוץ זה: הוא הגיע לסיום בולודרום שברובא יחד עם ההולנדי מתיו קורדנג (Mathieu Cordang), אולם זה נפל בוולודרום ולמרות שהתאושש ורדף במשך שש הקפות של הוולודרום אחרי גארן, הצליח גארן לנצח במרוץ בהפרש זעיר. ב-1898 ניצח שנית במרוץ תוך שהוא מקדים את הרוכב שסיים שני ב-20 דקות. ב-1901 ניצח במרוץ הסיבולת, פריז–ברסט–פריז (שכיום מתקיים כברווט ), וסיים שעתיים לפני הרוכב שסיים שני, לאחר שרכב 1,208 ק"מ ב-52 שעות ו-11 דקות. ב-1902 ניצח גארן במרוץ בורדו–פריז, מרוץ חד-יומי שאורך מסלולו באותן שנים היה מעל ל-500 קילומטר.

הטור דה פראנס

מוריס גארן (במרכז) עם המעסה שלו ובנו

מרוץ אופני הכביש הטור דה פראנס הראשון החל כרעיונו של אנרי דגראנז', עורך עיתון הספורט הצרפתי, "ל'אוטו", במטרה להרחיב את תפוצת העיתון. תחילה תכנן דגראנז' לערוך מרוץ של חמישה שבועות - שיימשך מסוף חודש מאי ועד תחילת יולי. רק בודדים נרשמו למרוץ המאתגר ולכן הוחלט לקצר את המרוץ ל-6 קטעים שיימשכו על פני 19 ימים. כ-60 רוכבים זינקו מפריז למרוץ שארך 2,428 קילומטר והקיף את צרפת עד הסיום בפריז. הקטע הארוך ביותר היה הקטע השישי והאחרון, בין נאנט ופריז - 471 קילומטר. רק 21 רוכבים סיימו את המרוץ. גארן שניצח במרוץ בזמן של 94:33:14 שעות והקדים את הרוכב שסיים שני, לוסיין פוטייה (Lucien Pothier), בכמעט שלוש שעות, זכה בפרס כספי של 3,000 פרנק צרפתי שאיפשר לו להמשיך בקריירה המקצוענית. לפני שעזב את פריז, אל קבלת פנים חגיגית שערכה לו עירו, לאנס, ביקר אצל דגראנז' ומסר לו מכתב בו תיאר את תחושותיו לגבי המרוץ.

גארן ניצח בשנית בטור דה פראנס השני שנערך ב-1904. מרוץ זה היה רצוף במעשי אלימות של צופים ואוהדים כלפי הרוכבים, כגון חסימת והכאת רוכבים (גם גארן ואחיו שהשתתף במרוץ הוכו על ידי צופים) ומעשי מרמה מצד חלק מהרוכבים שכללו נסיעה ברכבות ובמכוניות, משיכה על ידי מכונית, פיזור נעצים ועוד. כ-6 חודשים לאחר סיום המרוץ פסל האיגוד הצרפתי לאופניים את תוצאותיהם של 12 מהרוכבים שסיימו את המרוץ, כולל הארבעה שסיימו במקומות הראשונים במרוץ וכמנצח הוכרז אנרי קורנה (Henri Cornet), הרוכב שסיים חמישי. פרטים מדויקים בנושא הפסילה לא פורסמו ואינם ידועים עד היום, מאחר שארכיונים רבים אבדו ב-1940 כאשר צרפת ניסתה להעבירם ובכך למנוע מהם להגיע לידם של הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה. הטענה המקובלת כיום היא שגארן נפסל מאחר שנעזר בקטע מסוים של המרוץ בנסיעה ברכבת. גארן הושעה לשנתיים מהשתתפות במרוצים.

פרישה והנצחה

לאחר השעייתו פרש גארן מרכיבת אופניים תחרותית והתפרנס ממוסך שפתח בעיר מגוריו, לאנס. בתקופה מסוימת המשיך להיות מעורב במרוצי אופניים כשהקים לאחר מלחמת העולם השנייה קבוצה תחת שמו וזו זכתה להצלחה מוגבלת. ברוב שנותיו לא נהנה גארן מפרסום ומהתעניינות התקשורת בהישגי העבר שלו. הוא חזר לכפר הולדתו פעם אחת בלבד, ב-1949, בעת שהטור דה פראנס עבר שם. ב-1953, לכבוד חגיגות היובל למרוץ, היה גארן אחד מאורחי הכבוד שחיכו לרוכבים בסיום המרוץ.

בשנת 1933 נבנה ולודרום בלאנס ונקרא על שמו של גארן, וב-1938 העניק לו שר הספורט הצרפתי את מדליית הזהב של החינוך הגופני. גארן זכור בתור אדם נמוך קומה (1.62 מטר), בעל אופי נחוש וסמכותי. בזקנתו, החל להתבלבל ולהזות, כפי שכתב הביוגרף שלו, פרנקו קואז:

הוא (גארן) נדד ברחובות העיר ושאל "היכן נקודת הביקורת? היכן נקודת הביקורת?" במחשבתו נזכר במלונות בהן מוקמו במרוצי הטור דה פראנס הראשונים נקודות ביקורת בהן היו הרוכבים אמורים לחתום את שמם. בדרך כלל, דרכו הסתיימה בתחנת המשטרה, ומשם היה מובל לביתו ולא ידע היכן הוא נמצא ולאן התכוון ללכת.

בשנת 2003, במלאת 100 שנים לניצחונו בטור דה פראנס הראשון, נקרא על שמו רחוב בעיירה מובז' בה התגורר מספר שנים. בשנת 2004 הונחה על ידי אגודת ידידי מרוץ פריז–רובה אבן מרצפת (Pavé) ממסלול המרוץ על מצבתו - כדוגמת האבן המוענקת כיום למנצחי המרוץ ונחשבת כאחד הפרסים היוקרתיים ביותר במרוצי אופני כביש.

גארן נפטר בלאנס מעט לפני יום הולדתו ה-86 ונקבר בעיירה הסמוכה סלומינה (Sallaumines). בכפר הולדתו, שבצפון מערב איטליה, הוקם ציון לזכרו והביוגרף של גארן, קואז, טוען כי צרפתים רבים מבקשים להגיע ולבקר במקום הולדתו ומדובר בכעין "עלייה לרגל".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מוריס גארן בוויקישיתוף

• מוריס גארן, באתר Cycling Archives
• סטטיסטיקת ההישגים של מוריס גארן, באתר Cycling Archives.com
• מוריס גארן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)