מוריס וינסנט וילקס

מוריס וינסנט וילקס
Maurice Wilkes
	וילקס, 1974
לידה	26 ביוני 1913; דאדלי, הממלכה המאוחדת
פטירה	29 בנובמבר 2010 (בגיל 97); קיימברידג', הממלכה המאוחדת
ענף מדעי	מדעי המחשב
מקום מגורים	הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	King Edward VI College Stourbridge (1931); קולג' סנט ג'ון (1934); אוניברסיטת קיימברידג' (1936) ;
מנחה לדוקטורט	J. A. Ratcliffe
מוסדות	DEC (1980–1986); המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (1981–1985); אוניברסיטת קיימברידג' (1937–1980); אוליבטי (1986–1989) ;
תלמידי דוקטורט	Michael Howard Kay, דייוויד ויילר, John Makepeace Bennett, Ian Malcolm Leslie, David Hartley, פטר וגנר, Beatrice Helen Worsley
פרסים והוקרה	עמית החברה המלכותית (1956); פרס לזכר הארי גוד (1968); עמית מכובד של אגודת המחשוב הבריטית (1973); פרס קיוטו לטכנולוגיה מתקדמת (1992); עמית ACM (1994); Knight Bachelor (2000); פרס טיורינג (1967); פרס ולס מקדוול (1981); מדליית פאראדיי (1981); מדליית ג'ון פון ניומן של IEEE (1997); פרס מאוצ'לי-אקרט (1980); פרס הארולד פנדר (1982); מדליית מאונטבאטן (1997); עמית אגודת המחשוב הבריטית; עמית מוזיאון היסטוריית המחשב; עמית האקדמיה המלכותית להנדסה; Clifford Paterson Lecture ;
	www.cl.cam.ac.uk/~mvw1/
תרומות עיקריות
	הגה את הרעיון של מיקרו תכנות מתוך הבנה שתוכנת מחשב (מיקרוקוד) שכתובה בשפה מיוחדת (מיקרו אסמבלר) בתוך ROM מהיר מאוד תוכל לשמש כבקר של מעבד המחשב

סר מוריס וינסנט וילקס (באנגלית: Maurice Vincent Wilkes;‏ 26 ביוני 1913 – 29 בנובמבר 2010) היה מדען מחשבים בריטי שתרם להתפתחות המחשבים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילקס נולד בדאדלי בסטפורדשייר שבאנגליה, למד באוניברסיטת קיימברידג' בשנים 1931–1934. בשנת 1936 קיבל תואר דוקטור בפיזיקה על הנושא של התפשטות גלי רדיו ארוכים ביונוספרה. הוא מונה לעבוד באוניברסיטת קיימברידג' והיה מעורב בהקמת מעבדת מחשבים. נקרא לשירות צבאי במהלך מלחמת העולם השנייה ועבד בראדאר ומחקר תפעולי.

ב־1945 הוא מונה לסגן מנהל של המעבדה למתמטיקה של אוניברסיטת קיימברידג' (שידועה עכשיו בשם המחלקה למדעי המחשב וטכנולוגיה). באוניברסיטת קיימברדיג' היו תחילה מכשירי חישוב שונים ובהם מכשיר לחישוב אינטגרלים. הוא השיג ספר של תיאור המחשב EDVAC, יורש של המחשב ENIAC, שנכתב על ידי ג'ון פון נוימן. המחשב נבנה על ידי ג'ון פרספר אקרט וג'ון מוקלי בבית הספר להנדסת חשמל באוניברסיטת פנסילבניה. הוא נאלץ לקרוא אותו בין לילה כי היה מוכרח להחזיר אותו ולא הייתה שום אפשרות לצלם אותו. הוא החליט מיד שכך צריך להראות עתיד עולם המחשבים.

למעבדה שלו היה מימון משלה, ולכן הוא היה מסוגל להתחיל מיד לבנות מכונת חישוב פרקטית בשם EDSAC. הוא החליט שהמטרה שלו אינה לבנות מחשב טוב יותר, אלא ליצור מחשב זמין לאוניברסיטה. לכן הגישה שלו הייתה פרקטית: הוא השתמש רק בשיטות מוכחות לבנית כל חלק במחשב. המחשב שהתקבל היה איטי יותר וקטן יותר ממחשבים בני זמנו. אולם הוא היה המחשב הראשון שבו זיכרון הפקודות וזיכרון הנתונים נמצאים באותה יחידת זיכרון פיזית (מה שנודע בתור מכונת פון נוימן). המחשב החל לעבוד החל ממאי 1949.

בשנת 1951 הוא הגה את הרעיון של מיקרו תכנות מהבנה שתוכנת מחשב (מיקרוקוד) שכתובה בשפה מיוחדת (מיקרו אסמבלר) בתוך ROM מהיר מאוד תוכל לשמש כבקר של מעבד המחשב. הרעיון של מיקרו תכנות פישט מאוד את פיתוח המעבדים. מיקרו תכנות תואר לראשונה בכנס מחשבים של אוניברסיטת מנצ'סטר בשנת 1951, ולאחר מכן פורסם בהרחבה בעיתון של הארגון IEEE בשנת 1955. הרעיון מומש במחשב EDSAC 2, שהכיל גם שפופרות ריק הניתנות להחלפה לייצוג כל סיבית של המעבד. רעיון זה נחשב למתקדם מאוד באותה תקופה.

המחשב הבא שיוצר במעבדה היה טיטאן, שפותח ביוזמה משותפת עם Ferranti. הוא היה מחשב שיתוף הזמן הראשון בבריטניה וסיפק גישה למשאבי מחשב באוניברסיטה, כמו מערכות גרפיות לתכנון בעזרת מחשב.

תכונה ראויה לציון של מערכת ההפעלה של טיטאן הייתה שהיא העניקה גישה מוגבלת למחשב בהתבסס על זהות המשתמש וזהות התוכנה. הייתה בה מערכת הצפנת סיסמה ששימשה לאחר מכן במערכת ההפעלה UNIX.

וילקס הגה גם את הרעיון של תוויות סימבוליות (תווית שמשמשת לציון כתובת מאשר הכתובת עצמה), מאקרו (תבנית טקסט שמוחלפת בטקסט אחר על פי כללים כלשהם) ופונקציות ספריה. מושגי יסוד אלה פישטו את התכנות וסללו את הדרך לשפות תכנות עלית. וילקס עבד גם על מערכת שיתוף זמן (נקרא בימינו מערכת מרובת משתמשים) ומחשוב מבוזר.

בשנת 1956 נבחר לחבר של החברה המלכותית הבריטית.

וילקס קיבל את פרס טיורינג בשנת 1967 על פיתוח המחשב EDSAC ומושגים אחרים שפיתח.

המעבדה פיתחה את רוב התוכנות שלה בשפת ALGOL ותרמה לפיתוח Algol 68, גרסה מתקדמת יותר של Algol.

לקראת סוף שנות ה־60 וילקס החל להתעניין באבטחה מבוססת הרשאות והמעבדה הרכיבה מחשב מיוחד לשם כך שנקרא CAP.

בשנת 1974 וילקס נתקל ברשת מידע שווייצרית (Hasler AG) שהשתמשה בטופולוגיה טבעתית כדי להקצות זמן על הרשת. המעבדה השתמשה בהתחלה באבות טיפוס לשיתוף ציוד היקפי. בסופו של דבר נוצרו קשרי מסחר והטכנולוגיה נהייתה זמינה באנגליה.

בשנת 1980 הוא פרש מהפרופסורה והתפקיד שלו כראש המעבדה והצטרף לצוות המהנדסים של חברת DEC במיינארד מסצ'וסטס.

בשנת 1986 וילקס חזר לאנגליה ונהיה חבר בצוות המחקר של אוליבטי. בשנת 1992 הוענק לו פרס קיוטו. בשנת 1993 וילקס קיבל תואר דוקטור לשם כבוד במדעים מאוניברסיטת קיימברידג'. בשנת 2002 וילקס חזר למעבדה למחשבים באוניברסיטת קמברדיג' כפרופסור אמריטוס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של מוריס וינסנט וילקס (באנגלית)

מוריס וינסנט וילקס, ברשת החברתית Goodreads
מוריס וינסנט וילקס, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
מוריס וינסנט וילקס, באתר dblp
רשימת מאמרים
דף הבית
ביוגרפיה של מוריס וילקס
המעבדה למחשבים באוניברסיטת קיימברידג'
מוריס וינסנט וילקס באתר פרס טיורינג (באנגלית)
מוריס וינסנט וילקס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

זוכי פרס טיורינג
1966–1980	אלן פרליס (1966) • מוריס וינסנט וילקס (1967) • ריצ'רד המינג (1968) • מרווין מינסקי (1969) • ג'יימס וילקנסון (1970) • ג'ון מקארתי (1971) • אדסחר דייקסטרה (1972) • צ'ארלס באקמן (1973) • דונלד קנות' (1974) • אלן ניוול והרברט סיימון (1975) • מיכאל רבין ודנה סקוט (1976) • ג'ון באקוס (1977) • רוברט פלויד (1978) • קנת אייברסון (1979) • טוני הור (1980)
1981–2000	אדגר קוד (1981) • סטיבן קוק (1982) • קן תומפסון ודניס ריצ'י (1983) • ניקלאוס וירת (1984) • ריצ'רד קארפ (1985) • ג'ון הופקרופט ורוברט טרג'אן (1986) • ג'ון קוק (1987) • איוואן סדארלנד (1989) • וילאם קאהן (1990) • פרננדו קורבטו (1991) • רובין מילנר (1992) • באטלר לאמפסון (1993) • יוריס הארטמאניס וריצ'רד סטרנס (1994) • אדוארד פייגנבאום וראג' רדי (1995) • מנואל בלום (1996) • אמיר פנואלי • דאגלס אנגלברט (1997) • ג'ים גריי (1998) • פרד ברוקס (1999) • אנדרו יאו (2000)
2001–2020	אולה יוהאן דאל וקריסטין נייגארד (2001) • רונלד ריבסט, לאונרד אדלמן ועדי שמיר (2002) • אלן קיי (2003) • וינט סרף ובוב קאהן (2004) • פיטר נאור (2005) • פרנסס אלן (2006) • אדמונד קלארק, אלן אמרסון וג'וסף סיפאקיס (2007) • ברברה ליסקוב (2008) • צ'ארלס פ. ת'אקר (2009) • לסלי וליאנט (2010) • יהודה פרל (2011) • שפי גולדווסר וסילביו מיקאלי (2012) • לזלי למפורט (2013) • מייקל סטונברייקר (2014) • ויטפילד דיפי ומרטין הלמן (2015) • טים ברנרס-לי (2016) • ג'ון הנסי ודייוויד פטרסון (2017) יהושע בנג'יו, ג'פרי הינטון ויאן לקון (2018) • אדווין קטמול ופט הנרהן (2019) • אל אהו וג'פרי אולמן (2020)
2021 ואילך	ג'ק דונגארה (2021) • רוברט מטקאלף (2022)• אבי ויגדרזון (2023)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מוריס וינסנט וילקס
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מוריס וינסנט וילקס