מוריס ז'אר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מוריס ז'ארצרפתית: Maurice Jarre, ‏13 בספטמבר 1924 - 29 במרץ 2009)‏[1][2][3]> היה מלחין ומנצח צרפתי. ז'אר חיבר אומנם יצירות קונצרטיות אחדות, אך הוא נודע בעיקר במוזיקה שכתב לקולנוע, בייחוד לסרטים בבימויו של דייוויד לין: לורנס איש ערב (1962), דוקטור ז'יוואגו (1965), בתו של ריאן (1970) ו"המעבר להודו" (1984). שני הפסקולים הראשונים והפסקול האחרון ברשימה זו, זיכו אותו בפרסי האקדמיה. פסקולי מוזיקה אחרים שלו, שגם הם ראויים לציון, נכתבו לסרטים "הבשורה" (1976), "ללא מוצא" (1987), "ללכת שבי אחריו" (1989), ו"רוח רפאים" (1990). לז'אר ניתן כוכב בשדרת התהילה בהוליווד.

בנו הוא המוזיקאי ז'אן מישל ז'אר.

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוריס-אלקסיס ז'אר נולד בליון ב-1924. הוא החל ללמוד מוזיקה בגיל מבוגר מרוב המוזיקאים. תחילה נרשם לבית הספר להנדסה בסורבון, אבל שינה את דעתו ועבר ללימודי מוזיקה. הוא עזב את הסורבון, בניגוד לרצון אביו, ונרשם לקונסרבטואר של פריז ללמוד הלחנה והרמוניה. ככלי הנגינה הראשי שלו בחר בכלי הקשה. במהלך לימודיו התוודע אל פייר בולז ובהמשך החליף אותו כמנהל התיאטרון הלאומי העממי. בשנת 1951 הקליט בצרפת את פסקול הסרט הראשון שלו.‏[4]

מוזיקה לסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1961 חל שינוי משמעותי בקריירה המוזיקלית של ז'אר, כשמפיק הסרטים סם שפיגל ביקש ממנו לכתוב את הפסקול לסרט לורנס איש ערב, שזיכה את ז'אר בפרס האוסקר ובפרס גלובוס הזהב הראשונים שלו. אחריו באו "הרכבת" (1964) ו"גראן פרי" (1966), סרט המרוצים הפולחני לבמאי ג'ון פרנקנהיימר, וביניהם נחל עוד הצלחה גדולה בסרט דוקטור ז'יוואגו (1966), שכלל את הנעימה ללא מילים "הנושא של לארה" (שהייתה לנעימת השיר "אי שם אהובתי") וזיכה אותו בפרס האקדמיה השני שלו. הפסקול שלו לסרטו של דיוויד לין, "בתו של ראין" (1970), המתרחש באירלנד, נמנע לגמרי משימוש בסגנונות מוזיקה איריים מסורתיים, על פי דרישותיו של לין. את השיר "היו אלה ימים טובים" מתוך בתו של ראיין הקליטו בהמשך כוכבי מוזיקה כמו לייזה מינלי, שעשתה בו שימוש בתוכנית הטלוויזיה שלה, שזכתה לשבחי הביקורת, "לייזה עם Z" וזמרים אחרים במהלך שנות ה-70'. ז'אר תרם את המוזיקה לסרטו של לוקינו ויסקונטי "הארורים" (1969) ולסרטו של ג'ון יוסטון, "האיש שהיה רוצה להיות מלך" (1975).

הפסקול האחרון של ז'אר היה לסרט טלוויזיה בנושא השואה בשם "התקוממות".

סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אר כתב בעיקר לתזמורת, אבל החל להעדיף מוזיקה מסונתזת בשנות ה-80'. ז'אר הוכיח, שכתיבת המוזיקה האלקטרונית שלו לסרט "העד" הייתה לאמיתו של דבר מייגעת יותר, דרשה יותר זמן והפקתה עלתה יותר מפסקול תזמורתי. ז'אר כתב מוזיקה אלקטרונית גם לסרטים "משיכה קטלנית", "שנה של חיי סכנה" ו"אין מוצא". רבים מפסקולי המוזיקה שלו לאותה תקופה מכילים גם מהילות של מוזיקה אלקטרונית ואקוסטית, כמו "גורילות בערפל", "אגודת המשוררים המתים", "חוף מוסקיטו" ו"סולם יעקב".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות על פטירתו בעתונים הישראלים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ McLellan, Dennis (March 31, 2009). "Maurice Jarre dies at 84; composer for 'Lawrence of Arabia'", Los Angeles Times. אוחזר ב־ March 31, 2009. 
  2. ^ Weber, Bruce (March 31, 2009). "Maurice Jarre, Hollywood Composer, Dies at 84", The New York Times. אוחזר ב־ March 31, 2009. 
  3. ^ allmusic Biography
  4. ^ Maurice Jarre: Information and Much More from Answers.com