מוריס רוזנפלד

מוריס רוזנפלד (בכתיב יידי: מאָריס ראָזענפעלד; באנגלית: Morris Rosenfeld), שנולד בשם משה יעקב אלטר (28 בדצמבר 1862 – 22 ביוני 1923), היה משורר יידי.

ביוגרפיה

רוזנפלד נולד בכפר בּוֹקְשֶׁה (באָקשע) שבפלך סובאלק, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום Boksze-Osada, בצפון-מזרח פולין), למשפחת דייגים. למד בחדר ובישיבה, נישא לאַסְנָה בּיילע והיה אב לבנותיו פריידל ורייזל ולבנו יוסף. כשגברה המצוקה בפולין, יצא רוזנפלד, כמקובל באותם ימים, לחפש את מזלו במדינות הים. לאחר שהייה באמסטרדם ובלונדון, היגר מוריס ב-1886 לניו יורק, שם מצא פרנסה כגהצן וכתופר תפרים זמניים בסדנאות היזע הידועות לשמצה של הלואר איסט סייד בעיר.

רוזנפלד היה בעל תודעה סוציאליסטית חזקה, והדבר בא לידי ביטוי בשירים שהחל לכתוב. ב-1888 פרסם את שירו הראשון "די גלאָקע" ("דִי גְלוֹקֶה", יידיש: "הפעמון") ואחריו את "די בלומענקעטע" ("דִי בְּלוּמֶנְקֶטֶה", יידיש: "זר פרחי הלוויה"). רוזנפלד קנה לעצמו פרסום כ"משורר הכתר של תנועת העבודה", ושיריו הושרו בסדנאות היזע, במשכנות העוני של העובדים, באספות ובקונצרטים. שיריו של רוזנפלד היו בדרך כלל רוויי אווירת ייאוש וקדרות, ששיקפו את תנאי חייהם של הפועלים היהודיים באותה תקופה. כל הייאוש שבגורל העובד, המכלה ימיו ב"בתי-הזיעה", ללא משוש, ללא חופש, ברפש וחשיכה, מבוטא בשירתו "ייאוש", בלשון זו (תרגם אברהם רגלסון):

	מה צנועה מישאלת-לב אשר לפועל! מי יתן לו יום אחד, אך יום יחיד ובודד, בו יוכל לנוח ולשכוח עבודתו ומכאובו! אך קול בקרבו אומר לו כי רק בקבר יגיע אל המנוחה, חשק בה. טעם-אביב באוויר, הפרחים נותנים ריחם; לוּא ניתן לו אך פעם אחת לצאת אל השדה והיער למען ינשום את האוויר הצח והערב. אך היטב הוא יודע כי לא ינשום בלתי-אם טללי בית-הקברות הקרים והדביקים. מה עזה תשוקתו לרחוץ במים הבהירים, הכספיים, להטביל גופו בגלים האודווים, החינניים. אבל רק בחדר בר-מינן ירוחץ בשרו כאשר חפץ. הכל סביבותיו אפל, כסוי-פיח, מלוכלך. כמה הוא מתגעגע לבד נקי, לבן. אך בד נקי, לבן, יותן לו – תכריכים.

ב-1898 תורגמו שיריו לאנגלית, ובהמשך לשפות רבות נוספות כגרמנית, רוסית, רומנית והונגרית. שיריו הריאליסטיים זכו לתגובות רבות ונכתבו עליהם מאמרים רבים בכתבי עת ספרותיים ברחבי העולם.

בשנת 1904 ערך רוזנפלד את שבועון הסאטירה הניו יורקי "דער אשמדאי", וב-1905 את העיתון הניו יורקי "מאָרגנבלאַט". הוא גם היה העורך של רבעון לספרות בשם Jewish Annals. רוזנפלד היה ציר בקונגרס הציוני הרביעי בלונדון ב-1900, וקרא משיריו באוניברסיטת הרווארד ב-1898, באוניברסיטת שיקגו ב-1900, וב-1902 בקולג' וולסלי ובקולג' לנשים רדקליף.

ברוב חייו סבל רוזנפלד מעוני ומחלות. בשנותיו האחרונות לא כתב מאומה וחי בדלות ומרירות. הוא נפטר ב-1923, ובהלווייתו השתתפו 10,000 ממעריציו. רוזנפלד כתב גם מאמרים רבים בנושאי תרבות ואקטואליה.

שניים משיריו של רוזנפלד עובדו לעברית וזכו לפרסום רב בארץ ישראל:

• "גלות מאַרש" (יידיש: "מארש הגלות") – שיר טראגי העוסק בגורלם הנורא של היהודים בגלות – עובד לעברית, אולם ניתנה לו משמעות הפוכה – זהו השיר "פה בארץ חמדת אבות", המעלה על נס את התגשמות כל תקוות העם היהודי כאשר הוא חוזר לארצו.
• "איר קליינע ליכטעלעך" תורגם לעברית בשם "נרותי הזעירים" – בתרגום אמין למדי – והפך לשיר חנוכה ידוע ומקובל.

לקריאה נוספת

• ישראל רובין-רבקאי על שירתו של מוריס רוזנפלד, בספרו ביכורי השירה המהפכנית, מרחביה 1946.

• Marc Miller, Representing the Immigrant Experience: Morris Rosenfeld and the Emergence of Yiddish Literature in America, Syracuse University Press, 2007.

• שיר למקהלה, נרותי הזעירים, שכתב רוזנפלד, תרגם ראובן אבינועם, עיבד משה ביק, בכתב יד, שמור בספריה הלאומית.

קישורים חיצוניים

• כתביו של מוריס רוזנפלד לצפייה ולהורדה בארכיון האינטרנט
• מוריס רוזנפלד, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית)
• האזנה לשירי מוריס רוזנפלד באתר זמרשת
• כתביו של מוריס רוזנפלד בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• מדריך לכתביו של מוריס רוזנפלד, באתר המרכז להיסטוריה יהודית (באנגלית)
• משיריו של מוריס רוזנפלד, מתורגמים לאנגלית
• דוד מאירובסקי, מוריס רוזנפלד, שלושים שנה למותו (תרגם מיידיש: אברהם רגלסון), בפרויקט בן יהודה
• רמי נוידרפר, פה בארץ חמדת אבות - מחרפת הגלות לפאתוס ציוני, באתר אימגו

• Eli Rosenblatt, Rage Against the (Sewing) Machine, The Jewish Daily Forward, February 13, 2008 (on Marc Miller's Representing the Immigrant Experience: Morris Rosenfeld and the Emergence of Yiddish Literature in America)

• דיוקנו (גרסה נוספת), מתוך הכרך הראשון של כל כתביו, 1908